האם מותר לשלם לשדכן ממעשר כספים?

הרב משה יוסף מחבר ספר ארחות נישואין

תשובה

מי שרגיל להפריש מעשר כספים לצדקה אין לו לשלם את דמי השדכן מכספי מעשר. אך אם רוצה להוסיף יותר ממה שסיכמו כגון שהשדכן הוא תלמיד חכם או שבנוסף לשכר השדכן נותן גם לאדם שסייע לשידוך, יכול להוסיף מכספי מעשר.

נימוק התשובה

מצות מעשר כספים אף שאינו חובה כמו מעשר פירות וירקות, יש בזה מנהג טוב ויפה להפריש ולתת מעשר כספים. וכמו שהזכירו הפוסקים ביו"ד ס"ס של"א. וכתוב (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם ארובות השמים, והריקותי עליכם ברכה עד בלי די. ואמרו חכמים, בכל דבר אסור לנסות את ה', חוץ מדבר זה. כדכתיב ובחנוני נא. וגם שהוא דוחה גזירות הקשות.

ובב"י יורה דעה סי' רמ"ז כתב שמדברי הגמ' מסכת תענית יש מקום לומר דבמעשר דוקא הוא דשרי לנסויי אבל בשאר צדקה לא. והרמ"א שם הזכיר שיטה זו. ובשו"ע תחילת סימן רמ"ט משמע שהוא עיקר מצות הצדקה.

אך עיין למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"א סי' פז) שעיקר דין מעשר כספים הוא מנהג טוב ואינו דבר שבחובה, והביא שם פוסקים רבים ומדברי כולם נראה שאין חיוב להפריש מעשר כספים, ורק מי שקבע לעצמו המנהג חייב כדין נדר.

ובנידון שלפנינו שרוצים לשלם את שכר השדכן מכספי מעשר, והרי אמרו בגמ' מסכת חגיגה (ז, ב) כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. וכיון שנהגו לשלם לשדכן על מה שטרח ומגיע לו שכר ככל פועל, אי אפשר לשלם לו מן המעשר אלא מן החולין, ורק מה שמוסיף על חובו במקום מצוה או כשאין יכול לחייבו בדין, יכול ליתן לו מן המעשר. וכ"כ בנטעי גבריאל (שידוכים פל"ז ה"ה) ובספר ארחות נישואין (פרק ה).