שאסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגד מקומות המכוסים שבאשה חלק ד

1. אף אם הערוה מכוסה, אבל נראית כנגדה כגון ערוה שנראית מבעד לזכוכית, אסור לקרוא קריאת שמע כנגדה, שהרי נאמר בתורה ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך וכיון שהיא נראית אסור. כן איתא בברכות (כה:) דערוה בעששית אסור ואפילו אם זכוכית מפסקת בינו לבין אשתו כשהיא בטפח מגולה, אסור לו לקרות קריאת שמע, כי התורה תלתה הדבר בראיה. וכ"פ הרמב"ם (פ"ג מהלכות קר"ש הט"ז) והטשו"ע (סי' עה סעי' ה'). ומכאן למד הרשב"א (ברכות נג ב) שבכל מקום ראיה דרך עששית שמה ראיה. וכן למד מזה בשו"ת הלק"ט חלק א' (סימן רעד) גבי הרואה פני זקן בעששית דראיה מעלייתא היא, וראיה מדכתיב ואראה את ה', ואמרו ביבמות (מט ב) על ידי אסקפלריא. ע"כ. וכן דעת הרב שבות יעקב, מרן החיד"א בברכי יוסף, הרש"ל, והדבר שמואל. ואף בדיעבד אם קרא קר"ש כנגד ערוה הנראית מבעד לזכוכית, יש להחמיר שיחזור ויקרא קר"ש, אבל אם בירך ברכות קר"ש או שאר ברכות, והיתה ערוה בעששית אינו חוזר לברך דקיי"ל סב"ל, מלבד תפילת שמונה עשרה שאם התפלל כנגד ערוה, ראוי שיחזור ויתפלל בתנאי של נדבה ויאמר: אם אני חייב לחזור תהיה תפילה זו לחובת תפילה, ואם איני חייב לחזור תהיה תפילה זו תפילת נדבה. במשנ"ב (סקכ"ו) כתב בפשיטות שאפי' בדיעבד חוזר וקורא קריאת שמע. עיי"ש. ובהלכה ברורה (אות יט) כתב דלכאורה יש לדון בזה על פי מה שכתבו האחרונים בשם בה"ג, שאם לובשת לבוש דק, ונראה בשרה מתוכו, דמי לדין ערוה בעששית. ומדברי הפמ"ג (סי' עד מש"ז סק"א, וא"א ריש סי' עה) נראה דסבירא ליה דבכה"ג לא הוי איסורא כמו נגד ערוה ממש, אלא משום חשש הרהור. ולדברי הפמ"ג צריך לומר דהא דאמרו בגמ' לעניין ערוה בעששית, דלא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קא מתחזיא, לא הוי ילפותא גמורה, אלא אסמכתא בעלמא, דהא בערוה ממש אין הטעם רק משום הרהור. ועי' בפר"ח (סי' עג אות ב') שכתב דכל היכא שהאיסור רק משום הרהור יצא ידי חובה בדיעבד והובא בפמ"ג (א"א ס"ק א' ב') ואע"פ שכתב לפקפק בזה, מ"מ כתב להוכיח מדברי המג"א סי' עג (סק"א) דסב"ל כהפר"ח, ולפי"ז אף בנידוננו יש לומר שיצא ידי חובה בדיעבד, וכשם שכאשר קרא כנגד טפח המגולה באשה יצא יד"ח בדיעבד משום דהוי משום הרהור, ה"נ הכא יצא יד"ח. ועי' כה"ח (סי' עה סקל"ח) שהביא בשם הפתחי עולם שלא יצא אפי' בדיעבד אם קרא כנגד ערוה בעששית, וכתב להשיג עליו מדברי הפמ"ג  שכתב דבעששית הוי האיסור משום הרהור, וכל שהוא משום הרהור יצא ידי חובה בדיעבד. ולכן פסק דלעניין ברכות קר"ש יש לחוש לדברי כה"ח וסב"ל, אבל לעניין קריאת שמע יש להחמיר, וכן לעניין תפילה מכיון שאפשר בתנאי של נדבה, יש להחמיר.
2. טפח מגולה באשה שנראה דרך הטלויזיה, אסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה. שעל ידי הראיה בא לידי הרהור [שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות]. ולכן גם ערוה הנראית דרך הטלויזיה היא בכלל ולא יראה בך ערות דבר. וכיוצא בזה פסקו האחרונים שערוה הנראית דרך מראה [ראי] אסור לקרוא קריאת שמע ולברך כנגדה, ומהטעם האמור. ויש להחמיר בזה גם בתמונה שמצויירת בה אשה בגילוי זרועות וכיוצא. ויש להבהיר שעצם הכנסת טלויזיה בבית, וההסתכלות בה, מלבד שיש בזה איסור משום מושב לצים וביטול תורה, עוד בה שמגרה יצר הרע בעצמו כשמסתכל בסרטים המלאים זמה, ומראות נגעים במשאות שוא ומדוחים, המלאים בפריצות ותועבות אשר שנא ה'. משחית נפשו הוא יעשנה. וגדול עונו מנשוא. ועתיד הוא ליתן את הדין. ובפרט אם יש לו ילדים בבית שעל ידי מכשיר תועבה זה הוא מכשילם ומרעה אל רעה יצאו, ומוציאם ח"ו מדרך הישרה לרשות סטרא אחרא. ועובר משום אל תשכן באהליך עולה. ולכן כל החרד לדבר ה' ימהר לסלק הטלויזיה מביתו. על פי המבואר לעיל דערוה בעששית אסור, א"כ ה"ה גבי אשה הנראית דרך הטלויזיה, וכמבואר דין זה באורך בשו"ת יביע אומר ו' (סימן יב), ובשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן ז'). ע"ש. [ולא דמי לדין הרואה את המלך או את הלבנה דרך מראה, או דרך הטלויזיה, שאינו מברך, וכמבואר בשו"ת יחוה דעת חלק ג' (סימן כח), דהכא כל שרואה דבר פריצות קרינן ביה ולא יראה בך דבר, דעין רואה והלב חומד וכו', וראייתו זו הרי גורמת לו להרהורים רעים. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' עה סעי' ו') והלכ"ב (שם אות כ').
3. מותר לקרוא קריאת שמע או לברך או לומר דברי קדושה כשערוה לפניו ומחזיר פניו ממנה, ומעיקר הדין יש להקל בזה גם כשעוצם עיניו,  וכן כשהיה הדבר במקום חשוך ואינו רואה את הערוה, וכן כשנותן עיניו בסידור ואינו רואה את הערוה כלל, וכן בסומא, ומ"מ נכון להחמיר שיחזיר פניו דווקא. ואם היה הדבר כנגד טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, ולא כנגד ערוה ממש, יש להקל אפי' לכתחילה שיעצום עיניים, וכן אם נמצא במקום חשוך או שנותן עיניו בסידור. ולכן חכם הבא לסדר חופה וקידושין יש לפניו נשים הלבושות בבגדי פריצות, ראשי לברך כשעוצם עיניו, וכן הנמצא ברה"ר או הנוסע באוטובוס ויש נשים הלבושות בבגדי פריצות רשאי לעסוק בתורה אפי' בדיבור אם עוצם עיניו או מחזיר פניו מהן ואינו רואה אותן כלל. מרן הבית יוסף (סימן עה) כתב דמשמע מדברי הרמב"ם דבהחזרת פניו לצד אחר מותר, אף על פי שהיא עומדת סמוכה לו, דהכתוב תלה דבר זה בראיה. והא לא חזי. ומטעם זה נראה שאם הוא עוצם את עיניו או בלילה מותר. ודלא כספר הרוקח שאוסר לקרוא קריאת שמע גם כשעוצם את עיניו. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (שם סעיף ו') דמהני עצימת עיניים. ואמנם כמה אחרונים כתבו לחלוק על מרן בזה, וכתבו שאין להתיר בעצימת עינים אלא בהחזרת פניו לצד אחר, וכדעת הרא"ה. אך לעומתם רבו האחרונים שהביאו פסק מרן להלכה, וכמבואר דין זה בשו"ת יביע אומר חלק ג' (סימן ז'), ובשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן ו'). ומבואר שם, דבג' דרכים שרי, או בעצימת עינים, או שהופך פניו, או בלילה שאינו רואה הפריצות. ובזה מותר אף לדבר בדברי תורה, וכל שכן להרהר.

אמנם בבן איש חי (פרשת וארא אות ו) כתב: אם הערוה כנגדו ועצם עיניו לא מהני, ואסור לקרות. ע"כ. וזה דלא כדעת מרן שהתיר בעצימת עינים. והגרע"י בהליכות עולם חלק א' (עמוד קיז) השיג עליו, עיי"ש. וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ג (סימן ז).