מה מברכים על מצה מטוגנת בשמן? שאלות ותשובות בענייני פסח

שאלות מעניינות בענייני פסח

כתב: הרב אושרי אזולאי שליט"א

שאלה: מה מברכים על פירורי שברי מצה פחות מכזית המעורבים עם שוקולד וכדו'?

תשובה: מובא בש"ע (סי' קסח ס"י) דפרורי לחם שאינם מבושלים אלא מחוברים על ידי דבש או מרק אם יש בפרוסות כזית מברך עליו 'המוציא' אפילו אין להם תואר לחם. ואם אין בהם כזית, אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון. ואם אין בהם תואר לחם, מברך 'בורא מיני מזונות' וברכה אחת 'מעין שלוש', ע"כ. ולכן גם הכא אם לא רואים את המצה שהיא מעורבת עם שוקולד וכדו', ולא ניכרת כלל, יש לברך 'בורא מיני מזונות' וברכת אחרונה 'מעין שלוש'. ובכלל אם נתנו את הפירורים האלו רק לדבק העיסה ולא לטעם הם בטלים ומברכים כברכת השוקולד וכו', וכמו שכתב מרן בש"ע (סי' רח ס"ב). לכן להלכה, אם לא רואים את המצה שהיא מעורבת עם שוקולד וכדו', ולא ניכרת כלל, יש לברך 'בורא מיני מזונות' וברכת אחרונה 'מעין שלוש' אם אכלו שיעור. ואם נתנו את הפירורים האלו רק לדבק העיסה ולא לטעם הם בטלים ומברכים כברכת השוקולד וכו'. 

שאלה: מצות שבורות עם תה וחלב בתוך צלחת או כוס מברכים 'המוציא' או 'בורא מיני מזונות'?

תשובה: המ"ב (סי' קסח ס"ק נב) כתב שבכלי שני לא חשיב בישול ולכן אם יש במצות תואר לחם (ובמצות שבורות יש תואר לחם) דינו כמו שכתב בש"ע (סי' קסח ס"י) דאם יש בו תואר לחם מברך 'המוציא' אף בפחות מכזית (ודווקא אם לא נתלבן המים על ידי הלחם אבל אם נתלבן המים כדרך שמצוי כשנשרה פת במים חמין, מבואר שם בסי"א דעל ידי זה נחשב הפת כאין בו תואר לחם, ע"כ. ובמקרה שלנו שבודאי לא התלבנו המים מחמת כן יש לברך 'המוציא' ואם אכל כשיעור כזית ומעלה לברך ברכת המזון. לכן יש לברך ברכת 'המוציא' על מצות שבורות ששרו בתוך תה וחלב או בתוך צלחת או כוס. 

שאלה: פירורי מצה המטוגנים במעט שמן ונראים ובאים לטעם מה מברכים עליהם?

תשובה: כתב הרמ"א בסי' קסח (סי"ד) שמעט משקה שמושחים בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מקרי משקה. ע"ש. ואם כן אם לקח פירורי מצה וטיגנם במעט שמן כמו של חביתה שלא ידבק למחבת ולא ישרף ובאו לטעם יש לברך 'המוציא' כאשר ניכרים פירורי המצה ובאו לטעם כמבואר בש"ע סי' קסח (ס"י) ובש"ע  סי' רח (ס"ב).

שאלה: מה מברכים על מצה מטוגנת בשמן וכדו'?

תשובה: מרן בש"ע (סי' קסח ס"י) כתב שעל פת שבישלה אם יש בה כזית אם בישלה אף שאין בה תואר לחם מברכים עליה 'המוציא'. ואם אין בה כזית אף שיש בה תואר לחם מברכים 'בורא מיני מזונות', ע"ש. והמ"ב שם (ס"ק נו) שלדעת כמה אחרונים טיגון דינו כבישול ואם טיגן כזית בודאי שיש לברך המוציא דק"ו מבישול, ע"ש. ובחזו"ע (ברכות, עמ' סה) פסק שטיגון דינו כבישול ולכן כתב שם שמצה שטח פניה בביצים וטיגנה בשמן בפסח ויש בה שיעור כזית ברכת 'המוציא', ואם אכל שיעור יברך ברכת המזון כדין לחם שיש בפרוסה שלו כזית שטח פניו בביצים וטיגנו בשאר ימות השנה שנשארת ברכתו 'המוציא' וברכת המזון, ע"ש. ואמנם כל זה שטיגן בשמן עמוק (כמו שמן שמטגנים 'שניצל'). ואם טיגן במעט שמן כתב הרמ"א בסי' קסח (סי"ד) שמעט משקה שמושחים בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מקרי משקה. ע"ש. וכ"כ עוד כמה אחרונים. ואם כן, אם לקח מצה וטיגנה במעט שמן (כמו של חביתה) שלא ידבק למחבת ולא ישרף יש לברך 'המוציא' אף אם טיגן פחות מכזית. הלכך להלכה, אם טיגן מצה בשיעור כזית (שיעור כזית במצה הוא מצה שלימה) מברך 'המוציא'. ואם אכל כשיעור 27 ג' ומעלה יברך ברכת המזון. ואם טיגן מצה פחות מכזית יברך 'בורא מיני מזונות' ולבסוף 'על המחיה' אף אם אכל כשיעור קביעות סעודה ואף אם אכל כדי שביעה (חזו"ע ברכות עמ' סו). וכל זה כאשר טיגן בשמן עמוק (כמו שמן שמטגנים 'שניצל'), אבל אם מטגן עם שמן מועט כדי שלא ידבר למחבת או לא ישרף (כמו שמן שמטגנים 'חביתה') לעולם אף בפחות משיעור כזית יברך ברכת 'המוציא'.   

שאלה: נתלכלך לי בגדי חול המועד ויום טוב ויש לי רק בגדי חול האם מותר לי לכבסם בחול המועד, או שמא כיון שיש לי בגדי חול חשיב כאילו יש לי בגדים ואסור לכבס?

תשובה: כתוב בש"ע (סי' תקלד ס"א) דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבס, ע"ש. ויש לדון באדם שאין לו ליום טוב או לחול המועד כי אם בגד אחד כגון הנוהגים ללבוש ביום טוב או בחול המועד בגד ארוך או סוג בגד שמתאים לחג ולמועד ולא ליום חול כתב הגר"נ קרליץ (חוט השני חול המועד עמ' רלט) שמותר לו לכבסו אף שיש לו בגדים אחרים לימות השנה שכיון שאין זה כבוד יום טוב וחול המועד  שילך בבגד שאינו ניכר שהוא של יום טוב נחשב כמי שיש לו בגד אחר. ע"ש. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ג פכ"ד ס"ג). וכ"פ בילקו"י (עמ' תתלו) ודלא כמו שכתב בשו"ת אבני ישפה (ח"א סי' קד ענף), ע"ש. לכן להלכה, אם התלכלכו לו בגדי שבת וחול המועד ואין לו עוד בגדים אלא רק בגדי חול מותר לכבס הצריך לו ליום טוב או לחול המועד.

שאלה: אני רוצה לעשות קניות האם מותר לי לרשום על דף מה אני צריך?

תשובה: כתב בש"ע (סי' תקמה ס"ד) מותר לכתוב חשבונותיו ולחשוב יציאותיו, ע"כ. ובמ"ב (שם ס"ק יח) כתב דהוי דבר האבד, שמא ישכח. ואין צורך לכתוב בשינוי וכמו שכתב בש"ע (שם ס"ז) דכל מה שהתירו לכתוב במועד מותר אף ללא שינוי. ואף שיש מחמירים לכתוב בשינוי כיון דאין כאן הפסד אם ישנה (ראה שער הציון סי' תקמה ס"ק כג), מ"מ דעת הש"ע אינה כן, כאמור. וכ"כ גם בשער הציון (סי' תקלז ס"ק מח) בדעת מרן, יעו"ש. ונראה שאם אפשר לכתוב בטלפון וכיוצא בזה עדיף שיעשה כן דבהכי נראה שקיל טפי ואף למאן דאסור הכא יהיה שרי דאף שמופיע כתב על המסך אין זה נחשב ככתיבה (מבקשי תורה ס' זכרון ח"ב בשם הגרי"ש אלישיב. בנתיבות ההלכה ל"ה עמ' רנג). וע"ע בחזו"ע (יו"ט, עמ' רו) בבאו' שכתב שכתיבה במחשב שכאשר מקישים על מקשי האותיות לא נרשמות האותיות אלא בזכרון המחשב, אין זה נחשב כתיבה כלל, ושכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ז סי' לט) יעו"ש.  לכן להלכה, מי שרוצה לערוך קניות וחושש שמא ישכח מה רוצה אם לא יכתוב מותר לו לכתוב בדף את רשימת הקניות. ואין חיוב לכתוב בשינוי. ואמנם אם אפשר טוב יותר לכתוב זאת בטלפון מאשר לכתוב על דף.

שאלה: האם מותר לכתוב בחול מועד את מה שאני לומד כדי לזכור יותר טוב?

תשובה: כתב מרן בש"ע (סי' תקמו ס"ט) ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו כדי שלא ישכח וכן אם ראה ספר מחודש מותר להעתיקו מפני שחשוב דבר האבד, ע"כ. וכתב המ"ב (שם ס"ק מז) שהוא הדין שמותר לשמוע לכתחילה כדי לכתבו ואין חילוק אם שמע מאחר או חידשו הוא עצמו וכו', ע"ש. וע"ע בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שנז) ובחזו"ע (יו"ט, עמ' רד). ולכן כאן שהכתיבה נועדה לזכור טוב יותר מותר לכתוב על מנת שלא יאבד החומר. 

שאלה: בגד שאם לא יכבסוהו יתעפש או יתקלקל האם מותר לכבסו במועד?

תשובה: אפשר לכבסו אם יתעפש או יתקלקל וכמו שכתב השש"כ (פס"ו אות עב) וכדין דבר האבד. ובשבט הקהתי כתב לגבי בגדים שהתחיל לכבסם לפני המועד ואם לא ימשיך הכיבוס במועד יתקלקלו, האם מותר להתיר לכבסם במועד והביא משיטה מקובצת (מו"ק דף יח.) דכלי פשתן מותר לכבס במועד דהם מתקלקלים כשהן מטונפים והוי דבר האבד. ע"ש.וכ"פ בילקו"י (יו"ו וחול המועד עמ' תתכז).

שאלה: האם מותר לקשור ציצית לכבוד החג?

תשובה: איתא בש"ע (סי' תקמה ס"ג) כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו וטווה על ירכו תכלת וציצית לבגדו. ע"כ. ומקור הדברים הוא מהמשנה במו"ק (יח:). והתוס' (שם יט. ד"ה וטווה) כתבו ובעשיית תפלין וציצית לא איירי במתניתין, ושמא אין איסור כי אם בכתיבה וטוויה, ע"ש. וכ"פ הרמ"א (סי' תקמה ס"ג). וע"ש באחרונים (מ"ב ס"ק טז-יז, כה"ח  שם ס"ק לב – לד ועוד) שכתבו דשרי לעשות כן אף שלא לצורך המועד. והטעם שהתירו הוא מכיון שהוא לצורך מצוה וגם אינו מעשה אומן ולכן לא גזרו (מ"א שם ס"ק י ומחצ"ש שם). ולכן מותר לקשור ציציות בחול המועד ובפרט שעושה כן לכבוד החג.

שאלה: מה מברכים על פירורי שברי מצה פחות מכזית המעורבים עם שוקולד וכדו'?

תשובה: מובא בש"ע (סי' קסח ס"י) דפרורי לחם שאינם מבושלים אלא מחוברים על ידי דבש או מרק אם יש בפרוסות כזית מברך עליו 'המוציא' אפילו אין להם תואר לחם. ואם אין בהם כזית, אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון. ואם אין בהם תואר לחם, מברך 'בורא מיני מזונות' וברכה אחת 'מעין שלוש', ע"כ. ולכן גם הכא אם לא רואים את המצה שהיא מעורבת עם שוקולד וכדו', ולא ניכרת כלל, יש לברך 'בורא מיני מזונות' וברכת אחרונה 'מעין שלוש'. ובכלל אם נתנו את הפירורים האלו רק לדבק העיסה ולא לטעם הם בטלים ומברכים כברכת השוקולד וכו', וכמו שכתב מרן בש"ע (סי' רח ס"ב). לכן להלכה, אם לא רואים את המצה שהיא מעורבת עם שוקולד וכדו', ולא ניכרת כלל, יש לברך 'בורא מיני מזונות' וברכת אחרונה 'מעין שלוש' אם אכלו שיעור. ואם נתנו את הפירורים האלו רק לדבק העיסה ולא לטעם הם בטלים ומברכים כברכת השוקולד וכו'. 

שאלה: מצות שבורות עם תה וחלב בתוך צלחת או כוס מברכים 'המוציא' או 'בורא מיני מזונות'?

תשובה: המ"ב (סי' קסח ס"ק נב) כתב שבכלי שני לא חשיב בישול ולכן אם יש במצות תואר לחם (ובמצות שבורות יש תואר לחם) דינו כמו שכתב בש"ע (סי' קסח ס"י) דאם יש בו תואר לחם מברך 'המוציא' אף בפחות מכזית (ודווקא אם לא נתלבן המים על ידי הלחם אבל אם נתלבן המים כדרך שמצוי כשנשרה פת במים חמין, מבואר שם בסי"א דעל ידי זה נחשב הפת כאין בו תואר לחם, ע"כ. ובמקרה שלנו שבודאי לא התלבנו המים מחמת כן יש לברך 'המוציא' ואם אכל כשיעור כזית ומעלה לברך ברכת המזון. לכן יש לברך ברכת 'המוציא' על מצות שבורות ששרו בתוך תה וחלב או בתוך צלחת או כוס. 

שאלה: פירורי מצה המטוגנים במעט שמן ונראים ובאים לטעם מה מברכים עליהם?

תשובה: כתב הרמ"א בסי' קסח (סי"ד) שמעט משקה שמושחים בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מקרי משקה. ע"ש. ואם כן אם לקח פירורי מצה וטיגנם במעט שמן כמו של חביתה שלא ידבק למחבת ולא ישרף ובאו לטעם יש לברך 'המוציא' כאשר ניכרים פירורי המצה ובאו לטעם כמבואר בש"ע סי' קסח (ס"י) ובש"ע  סי' רח (ס"ב).

שאלה: מה מברכים על מצה מטוגנת בשמן וכדו'?

תשובה: מרן בש"ע (סי' קסח ס"י) כתב שעל פת שבישלה אם יש בה כזית אם בישלה אף שאין בה תואר לחם מברכים עליה 'המוציא'. ואם אין בה כזית אף שיש בה תואר לחם מברכים 'בורא מיני מזונות', ע"ש. והמ"ב שם (ס"ק נו) שלדעת כמה אחרונים טיגון דינו כבישול ואם טיגן כזית בודאי שיש לברך המוציא דק"ו מבישול, ע"ש. ובחזו"ע (ברכות, עמ' סה) פסק שטיגון דינו כבישול ולכן כתב שם שמצה שטח פניה בביצים וטיגנה בשמן בפסח ויש בה שיעור כזית ברכת 'המוציא', ואם אכל שיעור יברך ברכת המזון כדין לחם שיש בפרוסה שלו כזית שטח פניו בביצים וטיגנו בשאר ימות השנה שנשארת ברכתו 'המוציא' וברכת המזון, ע"ש. ואמנם כל זה שטיגן בשמן עמוק (כמו שמן שמטגנים 'שניצל'). ואם טיגן במעט שמן כתב הרמ"א בסי' קסח (סי"ד) שמעט משקה שמושחים בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מקרי משקה. ע"ש. וכ"כ עוד כמה אחרונים. ואם כן, אם לקח מצה וטיגנה במעט שמן (כמו של חביתה) שלא ידבק למחבת ולא ישרף יש לברך 'המוציא' אף אם טיגן פחות מכזית. הלכך להלכה, אם טיגן מצה בשיעור כזית (שיעור כזית במצה הוא מצה שלימה) מברך 'המוציא'. ואם אכל כשיעור 27 ג' ומעלה יברך ברכת המזון. ואם טיגן מצה פחות מכזית יברך 'בורא מיני מזונות' ולבסוף 'על המחיה' אף אם אכל כשיעור קביעות סעודה ואף אם אכל כדי שביעה (חזו"ע ברכות עמ' סו). וכל זה כאשר טיגן בשמן עמוק (כמו שמן שמטגנים 'שניצל'), אבל אם מטגן עם שמן מועט כדי שלא ידבר למחבת או לא ישרף (כמו שמן שמטגנים 'חביתה') לעולם אף בפחות משיעור כזית יברך ברכת 'המוציא'.   

שאלה: האם מותר למלא 'תשחצים' בחול המועד?

תשובה: מותר למלא 'תשחצים' בחול המועד משום שהיא כתיבה לצורך המועד ומצינו בש"ע סי' תקמה שהתיר כתיבה לצורך המועד בכמה אופנים, ע"ש. וכ"כ בספר משמרת מועד (עמ' קמח). ובפרט בעת הזאת בה כולם מכונסים בביתם עקב מגיפת ה'קורונה' והשעמום והשיגעון גדול דאין לך צורך המועד גדול מזה. 

שאלה: עד איזה גיל מותר לכבס בגדי ילדים בחול המועד?

תשובה: הרמ"א (סי' תקלד ס"א) כתב שבגדי הקטנים ביותר דהיינו אותם שמלפפים בהן ומשתינים ומוציאים רעי בהם, מותר לכבס ארבעה וחמישה בפעם אחת כי צריך להרבה מהם כל רגע, ע"כ. ומהו גיל הקטן שמותר. בשו"ת אבני ישפה (ח"א סי' קד) כתב בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שתלוי בכל ילד לפי עניינו, ויתכן שאפילו ילד בן שתים עשרה יהיה מותר לכבס אם נתלכלו, ע"ש. מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (שם) שחז"ל נתנו שיעור קבוע לזה, ומסתבר שהוא כבן שש או שבע. ובשו"ת אור לציון (ח"ג פכ"ד תשובה א) כתב, שדין קטן לענין זה הוא בין ארבע לשש, משום שיש ילדים שעבר אחרי גיל ארבע אינם מתלכלכים ויש שעד גיל שש או שבע עדיין מתלכלכים, ע"ש. ועי' בילקו"י (יו"ט וחול המועד, עמ' תתכט) שהכריע כדברי הגרח"פ שיינברג, ע"ש.  הלכך להלכה, ניתן לכבס בגדי ילדים עד גיל שבע. ואם יש ילד גם מעל גיל זה, אפילו בגיל 12 שעדיין יש לו גדר של קטן והוא מתלכלך תדיר, ניתן לכבס בגדיו בחול המועד. ונראה עוד שמצעים של ילדים שטינפו אותם דינם כבגדים, ואמנם נראה שאם יש סדינים אחרים אין לכבסם, אלא אם יש חשש שיתקלקלו אם לא יכבסום אזי מותר, אף אם יש מצעים אחרים וכמבואר בשש"כ (פס"ו אות עב). וע"ע בילקו"י (עמ' תתכח). וכן מותר גם לייבש הבגדים במכונת ייבוש.

שאלה: האם מותר לאישה לסדר גבות או לגלח שערות גופה בחול המועד?

תשובה:  כתב הש"ע (סי' תקמו ס"ה) עושה אישה כל תכשיטיה במועד, כוחלת ופוקסת ומעברת סרק על פניה וטופלת עצמה בסיד וכיוצא בו והוא שתוכל לסלקו במועד. ומעברת שיער מבית השחי ומבית הערוה, בין ביד בין בכלי ומעברת סכין על פדחתה, ע"כ. ואם כן מותר לאישה לסדר גבות בחול המועד או לגלח רגליה וכדו'. ורק בשיער הראש אסור גם לאישה גילוח ותספורת בחול המועד כמו באיש כמבואר במ"ב (שם ס"ק טז). ועי' בשער הציון (סי' תקלא ס"ק טו)  שכתב בשם המ"א (שם ס"ק יב) שגזירת תספורת לא היתה כי אם בראש ולא בשאר אברים, ע"ש. ועי' בחזו"ע (יו"ט, עמ' ריא) שכתב שהתירו רק לנשואה להעביר שיער בית השחי ובית הערוה ושיער שבשאר מקומות בגוף בין בסם בין בתער, ורק בשיער הראש אסור לה כמו לאיש, ע"ש. ועי' בילקו"י (יו"ט וחול המועד, עמ' תשעו) שכתב שמותר לאישה לסדר הגבות ושאר השיער שבגוף בחול המועד, ע"ש. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (ח"א סי' קג) [ומה שכתב מרן זצוק"ל שהתירו לנשואה, ה"ה אף בפנויה, אלא בא לאפוקי קטנה ביותר שלא התירו לה אלא בתכשיטין שאין בהם סרך מלאכה כמו שכתב הפמ"ג שם א"א אות ח, מש"ז אות ה. וכ"כ היעב"ץ בספר מו"ק, דה"מ באשה פנויה וכן נערה ובוגרת, אבל קטנה שאינה ראויה לנישואין אין להקל אלא בתכשיטין שאין בהם סרך מלאכה, עכ"ל. וכ"ה לשון הילקו"י דלעיל. ועי' בספר חיכו ממתקים עמ' רסד]. הלכך להלכה, מותר לאישה לסדר גבות או לגלח שערות גופה בחול המועד. אבל אסור לה להסתפר בחול המועד בשערות הראש כמו שאסור לאיש.

וכן נשאלנו האם מותר לאישה לצבוע שערה וכן לצבוע ציפורניה (כמובן במסגרת הלכות צניעות) והשבנו להתיר מהטעם דלעיל. וכן מותר לאישה מבנות ספרד לגזוז ציפורניה בחול המועד בין של יד בין של רגל כמבואר בש"ע  סי' תקלב (ס"א).

שאלה: האם מותר ללכת רופא שיניים בחול המועד?

תשובה: מרן בש"ע (סי' תקלב ס"ב) כתב, כל רפואה מותר בחול המועד, ע"ש. ומותר לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך רפואה וכמו שכתבו האחרונים שם. ובשו"ת אגרות משה (ח"ג חאו"ח סי' עח) כתב שאפילו אם יש לו צער קטן בשיניו מותר לטפל בהן בחול המועד, אבל טיפולים משמרים אסור, אלא אם כן עלול להיגרם נזק אם לא יטפל בחול המועד, ע"ש. ודעת הגרי"ש אלישיב (הו"ד בספר הזכרון מבקשי תורה חול המועד עמ' תסח) שמותר לטפל בשיניים גם אם אין לו כאב, אך יישור שיניים אסור, ע"ש. ויש שכתב (משמרת נועד, עמ' מו). שאינו מין הראוי לעשות ניתוחים וטיפולי שיניים בחול המועד הכרוכים בסבל וכאב כל שאפשר לדחותן ללא שיגרם נזק וכמו שמצינו לענין צרעת שאין רואים נגעים במועד, שאם יטמאנו הכהן יצטער מזה, ע"ש. לכן להלכה, אם יש כאבי שיניים ואף אם יש לו צער קטן בשיניו, מותר ללכת לרופא שיניים בחול המועד. ואמנם אין מין הראוי לעשות ניתוחים וטיפולי שיניים דווקא בחול המועד הכרוכים בסבל וכאב כל שאפשר לדחותן ללא שיגרם נזק.

שאלה: מי שנותן לחבירו ספר במתנה בחול המועד או כל מתנה האם מותר לכתוב הקדשה בספר או במתנה?

תשובה: איתא בגמ' (ביצה טז.) הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. ויש בזה דבר מצוה. ועל פי זה כתב הגריש"א (אשרי האיש ח"ג עמ' סג) שאם נותן מתנה לחתן בר מצוה בחול המועד מותר לכתוב לו הקדשה בראש הספר, דהוי דבר האבד, ע"ש. והביאו בילקו"י (עמ' תתקנז), ע"ש מש"כ בזה. ולכן מי שנותן מתנה לחבירו מותר לו לכתוב הקדשה.

שאלה: האם מותר לתת לילדים לצייר ולצבוע בחול המועד?

תשובה: בשו"ת אבני ישפה (ח"א חאו"ח סי' קי) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שילדים שהגיעו לחינוך אין להקל להם שיציירו או יצבעו בחול המועד, ע"ש. וכ"ד הגר"נ קרליץ. ובספר חיכו ממתקים (עמ' רנא) כתב להתיר בזה אף אחר שהגיעו לגיל חינוך ע"ש מילתא בטעמא, ושכן הסכים עימו הגר"מ מאזוז שליט"א, ע"ש. וכ"כ במעיין אומר (ח"ג עמ' טו). וכ"פ בשש"כ (פט"ז סכ"ח בהע') שמותר ליתן לילדים לצייר בחול המועד בצבעים או בעט שכתיבתם מתקיימת מכיון שדרך ציורים אלו להיזרק אחר זמן קצר, ע"ש. וכ"כ בספר מועדי ה' (עמ' רסד) דאף שהגיעו לחינוך, מותר כיון שלקטן זהו מעונג המועד ואינו מעשה אומן, ע"ש. ובפרט יש להקל בעת הזאת בה הילדים מכונסים בבתים וצריך להעסיקם. הלכך להלכה, מותר לתת לילדים אף שהגיעו לגיל חינוך לצייר ולצבוע בחול המועד ובפרט בעת הזאת בה הילדים מכונסים בביתם וצריך להעסיקם (ובזמן הזה שאנשים לא יוצאים מביתם עקב מגיפת ה'קורונה' ויש שהם על סף שגעון ממש יש להתיר להם גם למי שמעל גיל מצוות לצייר וכו', מכמה טעמים, ואם אפשר לעשות כן במחשב, קיל טפי).

שאלה: האם מותר לכבס הבגדים בחול המועד כאשר יש ריח רע היוצא מתוך הבגדים ומטנף את הבית?

תשובה: יש לדון כאן מצד דהאם משום כבוד המועד שיש בבית ריח רע התירו לכבס. כמו כן יש לדון דשמא הבגדים יתקלקלו אם לא יכבסום. והנה כבר כתבנו שאם יש חשש קלקול לבגד מותר לכבס בחול המועד. אבל לגבי הריח הרע אצטט מה שכתב בילקו"י (יו"ט וחול המועד, עמ' תתכט) נראה דבאמת אם די להם בשריה במים וסחיטה לבד, מבלי לכבסם כיבוס גמור, לכאורה למה יכבסם. ואף שבשבת שרייתו במים לבד זהו כיבוסו, וא"כ מאי נפ"מ אם יוסיף לכבסם כיבוס גמור בחומרי ניקוי ושפשוף. וכ"כ להדיא בשו"ת מהרש"ם (ח"ז סי' קל) דאמרי' לגבי חוה"מ דשרייתו היינו כיבוסו. מ"מ אפשר שבחוה"מ מעיקר הדין שרייה במים לבד אין בה כל איסור. והגם שחכמים גזרו שלא לכבס במועד, אפשר שבבגד כזה כיבוס למחצה באופן שעדיין אינו ראוי ללבישה, אין בו שום איסור. ולכן איך נתיר לו לכבסם כיבוס גמור. אלא דמאידך גיסא יש סברא, דכיון שמכבס את הבגד רק בשביל שלא יתקלקל, ולא ע"מ ללבשו, אפשר שאין זה בכלל גזירת רז"ל, ויהיה מותר לכבסו כיבוס גמור. וצ"ע. ובס' חוט שני (עמ' רלה) כתב להסתפק אם יש בחוה"מ איסור שריית בגד במים. ודעת הגריש"א לאסור אפי' לשרות בגד במים בלי כיבוס (לקנות חכמה חוה"מ עמ' ו'). וע"ע בתש' מהרש"ם (ח"ז סי' קל). אך הנה מנהג פשוט בכל ישראל להרטיב מגבת במים בחוה"מ בשביל הלולב. וכבר כתבנו שמצד איסור מלאכה אפשר שבמועד אין זה נחשב מלאכה האסורה במועד. ועוד, שאפי' בשבת נחלקו בזה הראשונים אם שייך שרייתו זהו כיבוסו בבגד נקי, ולכן בחוה"מ שאיסור מלאכה מדרבנן, אין להחמיר. וכ"ש כשעושה זאת לצורך המועד, ואין בזה כל חשש גם מצד גזירת חכמים שלא לכבס, שבבגד נקי ודאי אין כל חשש של גזירת כיבוס. ואם נתרבתה הכביסה בחדר האמבטיה או בתא הכביסה, ונודף משם ריח לא טוב באופן שבני הבית רגישים לזה, וגורם להם צער במועד, נראה שמותר לשרותם במים ולייבש, ע"כ ע"ש. לכן להלכה בנדון שלנו, או יניח אותם בשקית שלא יצא מהם ריח רע, ואם יהרוס את הבגדים או יתקלקלו על ידי כך, או  שזה לא עוזר ניתן להשרותם במים בלבד ללא חומר ניקוי וכדו'.