טעויות בקריאת שמע חלק א

1. אם קרא קריאת שמע למפרע לא יצא, ודווקא כאשר קורא את הפסוקים למפרע כגון שאומר "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך" וכו', וק"ו אם קרא את פרשת שמע עם התיבות למפרע, אבל אם הקדים פרשה אחת לחברתה, כגון שקרא פרשת ציצית קודם שתי הפרשיות האחרות, אע"פ שאינו רשאי לעשות כן, מ"מ בדיעבד יצא ידי חובתו. במשנה (ברכות טו.) קראה למפרע לא יצא, ובגמ' שם (יג.) לומדת הגמ' כן מהפסוק "והיו" דלא יקרא למפרע, וכ"פ הרמב"ם (פ"ב מהלכות קר"ש הי"א) והטשו"ע (סי' ס"ד סעי' א') וכתב הרמבם "במה דברים אמורים בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לפרשה, אע"פ שאינו רשאי, אני אומר שיצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה". ובטור הקשה דבגמ' מבואר שצריך להקדים שמע לוהיה אם שמוע, ותירץ דלכתחילה סדרוה לאומרה כן, ומה שאומרת המשנה דבין "ויאמר"  ל"אמת ויציב" לא יפסיק, היינו כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים. ובפמ"ג (מש"ז בראש הסימן) תמה מאחר שחכמים קבעו סדר פרשיות קריאת שמע, אמאי לא נאמר דמדרבנן אף אם הקדים פרשה לחבירתה לא יצא. ובביאור הגר"א הקשה עוד על הרמב"ם מתוספתא (ברכות פ"ב ה"ג' - ד') "הנכנס לבית הכנסת ומצאן שקראו חציה וגמר עמהן, לא יחזור ויקרא מראשה ועד אותו מקום, אלא מתחיל מראשה וגומר עד סוף, וכן בהלל וכן בתפלה וכן במגילה". ומשמע דאף סדר הפרשיות מעכב. ובאמת שכבר נשאל בזה רבינו אברהם בן הרמב"ם בשו"ת ברכת אברהם (סי' לו) ותירץ דאפשר שהתוספתא מיירי כאשר קרא עם הציבור מחצי הפרשה, ומי אמר דמיירי באופן שהתחיל מפרשה שניה ואילך עיי"ש.
2. התחיל בפסוק והיו הדברים האלה וגו', ואח"כ אמר הפסוק ואהבת את ה', חוזר וקורא פסוק "והיו הדברים האלה" ואינו צריך לחזור פסוק ואהבת, אף שפסוק זה קראו אחר פסוק והיו הדברים האלה. כן כתב בביאור הלכה (ריש סימן סד). וראיה לזה מיומא (סב:) במשנה, הקדים דם השעיר לדם הפר וכו'. ע"ש. ולפי זה אם נאמר דפסוק ראשון בלבד הוא מדאורייתא לא יצוייר המיעוט דוהיו רק אם שינה התיבות של שמע למפרע, דאם יקרא הפסוק שמע לבסוף בודאי יצא. ואין לדחוק דהכא גרע כיון דבעת הקריאה היתה נקראת בהיפוך בפרשה, ועתה אינה מתקנה. דזה אינו, דאדרבה מסתברא דהכא עדיף דלא גרע מאם לא קרא שאר הפסוקים כלל. [ביאה"ל]. וכ"פ ילקוט יוסף (סי' ס"ד סעי'ב'), וע"ע בשו"ת משנה שכיר (סי' ה').
3. קרא קריאת שמע ודילג פסוק אחד באמצע הקריאה, צריך לחזור לראש אותו פסוק ולהמשיך משם והלאה על הסדר, ואין יוצא ידי חובה בקריאת אותו הפסוק לבד, משום שבזה נחשב כקורא למפרע שאסור, ואם מסתפק איזה פסוק דילג, חוזר לראש הפרשה. טשו"ע (שם סעי' ב') והמקור לכך בגמ' ברכות (טז.) "תני תנא קמיה דרבי יוחנן: קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, יחזור לראש הפרק, וכתב הרא"ש (סו"ס יב) היינו דוקא שאינו יודע להיכן טעה אבל אם ידע שאמר זה הפרק ונזכר שדילג פסוק אחד ותיבה אחת, אינו צריך להתחיל אלא מאותו פסוק ואילך, וכן איתא בתוספתא (ברכות פ"ב ה"ד) וברבינו יונה (ט. ד"ה באמצע) ותוספות (ד"ה הקורא) ורש"י והביאם ב"י.
4. ואם דילג פסוק במזיד, חוזר לתחילת קריאת שמע. כן כתב הפר"ח (סק"ב) והוכיח כן מלקמן (סי' קי"ד סעי' ז') לעניין תפילה, שאם החסיר ברכה אחת במזיד חוזר לראש התפילה, ואין נראה לחלק בין קריאת שמע לבין תפילה, והביאו משנ"ב (סי' ס"ד סק"ד) וכתב דלפי מה שמסתפק המג"א לקמן (סי' ק"ד סק"ו) לגבי אדם ששח במזיד באמצע קריאת שמע, ונפסק בסי' ס"ה סק"א דאין צריך לחזור על קריאת שמע, א"כ הוא הדין כאן דהוי ספק למג"א. והנה בספר עולת תמיד נקט שיש לחלק בין אם דילג ברכה בשמו"ע לבין הדין דמי ששח בקריאת שמע, דכאשר שינה את סדר הברכות בתפילת שמו"ע הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ולכן צריך לחזור לראש התפילה, משא"כ כאשר שח במזיד וחזר לתפילתו דבזה אין חוזר אלא למקום שפסק, ולפי"ז בנידון דידן שדילג תיבה אחת בקריאת שמע, אם אנו דנים אותה כמשנה ממטבע שטבעו חכמים, א"כ גם כאן בקריאת שמע הוי משנה ממטבע, ואם נאמר שכשדילג תיבה אחת הוי כאילו שח באמצע קריאת שמע, א"כ סגי שיחזור רק לפסוק שבו דילג את המילה. ומ"מ בהלכה ברורה (בירור הלכה אות ב') נקט להחמיר כשיטת הפר"ח. וכן אם דילג תיבה אחת באמצע אחד הפסוקים יחזור לראש אותו הפסוק שדילג בו, וימשיך משם והלאה על הסדר. (הלכה ברורה שם אות ג')