הרב ירון אשכנזי - שצריך לקרוא במתינות וטוב שיאמר פסוק ויהי נועם

שצריך לקרוא במתינות וטוב שיאמר פסוק ויהי נועם

• יקרא בתורה במתינות ולא במהירות ובבהילות משום שעלול להבליע אות או תיבה. כן כתב בתשובות מהר"ם מינץ (סי' פ"א) וז"ל "החזן צריך ללמוד הסדרא שתהא שגורה בפיו כל הדקדוקים במתגין לעיל ומלרע ימין ושמאל ויקרא במיתון מאד ולא במהירות כלל דאולי יבליע שום אות או תיבה". והביאו א"ר (סי' קמב סק"א) וכה"ח (סקי"ב).
• הקורא בתורה טוב שירגיל עצמו קודם הקריאה לומר פסוק "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו" ויכוין שה' יתברך ברחמיון יסדר את הקריאה כפי סודותיה הראויים לה, ואם חס ושלום תהיה איזו שגיאה, ה' יתברך יתקן אותה ברוב רחמיו. וגם העולה לתורה קודם שמברך את הברכות ראוי שיאמר פסוק זה. כתוב בארחות חיים "מנהג ספרד אחר קריאת התורה בשבת לומר והוא רחום יכפר עוון, לכפר על שגגת הטעויות במקרא". והביאו בית יוסף וכתב "והיום אין זכר למנהג זה". אמנם בספר רוח חיים כתב דטוב לומר בלחש אחר קריאת ספר תורה פסוק זה ולכוין לשאול מ חילה מה' יתברך על שגיונות, אמנם בכה"ח (סק"ד) כתב דטוב יותר לומר פסוק ויהי נועם בכוונה קודם שיקרא, ויכוין במעשה ידינו וכו', שה' יתברך ברוב רחמיו יסדר הקריאת כפי סודותיה הראוים לה, וכמו שאנו אומרים ויהי נועם קודם התפילה ומכוונים בו שה' יתברך ברוב רחמיו יסדר אורה כפי בחינה הראויה לה, וכן אם חס ושלום תהיה איזו שגיאה, ה' ברחמיו יתקן אותה, וזה יותר טוב מלומר לאחר מכן והוא רחום, דלמה שיחטא וישוב. וסיים שגם העולה קודם שעולה יאמר גם כן ויהי נועם בכוונה הנזכרת בהליכתו, וכן קודם כל לימוד יאמר ויהי נועם.
• יש שמניחים יריעות פלסטיק (שקוף) על גבי הספר תורה ומסומן עליהם הטעמים, והקורא בתורה רואה את הספר תורה דרך הפלסטיק הנ"ל וכך יכול לקרוא בדקדוק בלי טעויות, אף שמעיקר הדין אין זה אסור, מכל מקום אין להנהיג כן בבית הכנסת ועל זה נאמר "עושה חדשות – בעל מלחמות". עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' כט) בעניין זה האם מותר להניח פלסטיק שקוף על יריעות הספר תורה וכותבים על הפלסטיק את הטעמים והנקודות וכך כל אחד יודע לקרא, וכתב דאף שמעיקר הדין הדבר נוטה להיתר כיון שאין הטעמים על הס"ת עצמו אלא על גבי הפלסטיק, אין בזה בעיה של תוספת על הכתיבה, ומ"מ אסר לעשות כן שאין דעתו נוחה להנהיג חדשות שיהיו קוראים דרך הפלסטיק עיי"ש. ונלע"ד שלפי מה שמצינו בזוהר פרשת ויקהל (רה:) שהקשה בעניין הטעמים מדוע לא נכתבו בספר תורה כמו שהאותיות נכתבו וז"ל "וכל אינון טעמי ומסורות כולא אתמסר למשה מסיני, ספר תורה דאיהו בכל אינון קדושן אמאי חסר מכל הני תיקונין? אלא רזא דא כד כורסייא קדישא מתעטרא כל אינון דיוקנין וכל אינון טעמין ומסורות כולהו עאלין בגניזו". ועי' בפירוש הרמ"ק (אור החמה ח"ב דר"ב ע"ב) "הטעמים מצד עילויים אינם גלויים ואין לנו בהם השגה, ולזה אין ראוי להיראות בספר תורה טעמים שמורה פגם", נמצא שלפי זה יש איסור להניח את יריעות הפלסטיק משום שגורם חיסרון לספר, משום שכשנראה הטעמים בספר תורה יש בזה חיסרון, אף שהטעמים עצמם אינם כתובים בספר מכל מקום הם מולבשים על הספר, ואף אם אין בזה איסור לכאורה יש בזה חיסרון.
• לכתחילה ישתדל העולה לקרוא בעצמו פסוקי הקריאה בקול רם אם הכין הקריאה בדקדוק, ואם אינו בקי בקריאה יקרא בלחש עם הש"ץ מילה במילה. במשנה מגילה (כא.) איתא "קראוה שנים יצאו" ובגמ' תנא "מה שאין כן בתורה" וכ"פ מרן בסי' קמא (סעי' ב') "לא יקראו שנים אלא העולה קורא וש"ץ שותק, או ש"ץ שותק והעולה לא יקרא בקול רם, ומכל מקום צריך הוא לקרות עם הש"ץ כדי שלא תהא ברכתו לבטלה אלא שצריך לקרות בנחת שלא ישמיע לאזניו". אמנם לכתחילה ישתדל העולה לקרוא בעצמו את הקריאה כמ"ש בזוה"ק (ויקהל רו.) וז"ל "ואסיר למקרי בספרא דאורייתא בר חדא בלחודוי, וכולא צייתין ושתקין בגין שישמעון מילין מפומיה כאילו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני, ומאן דקרי באורייתא להוי חד קאים עליה ושתיק, דלא ישתמעון בר דבור חד בלחודוי לא תרין דיבורין, לשון קודש חד וחד הוא ולא תרין דבורין, ואין תרין משתכחין בס"ת גריעותא דרזא דמהימנותא איהו, וגריעותא דיקרא דאורייתא אשתכח בספר תורה ובעי חד קלא, מתרגם חד ורזא דא קליפה ומוחא כולא שתקין וחד קארי, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר איהו לעילא וכל עמא לתתא".
• מצוה על כל איש הנמצא בבית הכנסת להביט באותיות הספר תורה ולראות מקום הקריאה, ותועלת רוחנית לנשמתו שיביט בתיבה המתחילה באותה האות שמתחיל בה שמו. בירושלמי (סוטה פ"ז ה"ד) איתא "כתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, וכי יש תורה נופלת? שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד". ופירש הקרבן העדה: "עומד ומגביה הס"ת ומראה הכתב לעם, צריך להקימה כראוי שיראו כולם הכתב". וכן איתא במסכת סופרים (פי"ד מ"ח) וז"ל "מיד גולל ס"ת עד שלשה דפים ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" ע"כ. ועי' בשעה"כ (דף מח ע"ד) שכתב על רבינו האריז"ל "היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחים הס"ת ומראים אותו לקהל כנודע ואז היה מסתכל באותיות הס"ת ממש, והיה אומר שעל ידי הסתכלות האדם מקרוב כל כך שיוכל לקרוא האותיות היטב עי"ז נמשך אור גדול אל האדם, ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם". ועי' בחסד לאברהם (מעין ב' נהר ל"א) שביאר את סוד הסתכלות בספר תורה, וז"ל "סוד ההסתכלות באותיות הס"ת, וראיית ארץ ישראל, קבלת פני רבו, וראיה ברגלים, היא סוד נפלא כי העיניים מבוא אל השכל, וכאשר יביט בצורה קדושה תשלים את שכלו וזהו טעם והיו עיניך רואות את מוריך, ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו ישיג מעלה גדולה ונפלאה, כי יצייר צורתו ומציאותו בשכינה העומדת שם, ובהקדמות אלו יובן עוד מה שמראים פני כתב הספר תורה אל העם, אשר ענין זה נעשה ג"כ בבית המקדש של מעלה כנזכר בזוהר. ובספר פדה את אברהם (פלאג'י סי' ה' אות ט') כתב שיביט בתיבה המתחילה באות הראשונה של שמו, וכ"כ הבן איש חי (שנה ב' תולדות, אות טז).

הרב ירון אשכנזי שליט"א