הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - דיני הפטרה

דיני הפטרה

• מפטירין בנביא מענינה של פרשת השבוע, ואין פוחתין מכ"א פסוקים, אלא אם כן נסתיים הענין בפחות מזה. וצריכים כל הקהל לומר את ההפטרה בלחש יחד עם השליח צבור. כ"פ בשלחן ערוך סימן רפד. והנה טעם התקנה בקריאת ההפטרה, כתב רבי דוד אבודרהם (סדר תפלת שחרית), כי פעם אחת גזרו שמד שלא לקרות בתורה, ותקנו לקרוא בנביאים מענינה של הפרשה, [מהתוכן של הפרשה], והיו קורין בנביאים עשרים ואחד פסוקים כדין קריאה בתורה, שלשה פסוקים לכל אחד משבעה הקורין בתורה, ויש מי שאומר, שקראו ממש שבעה קוראים בנביאים, וברכו עליהם כנגד שבעה שהיו צריכים לקרוא בתורה, והיו קוראים עם כל אחד שלשה פסוקים. [משנה ברורה סימן רפד סק"ב]. וגם אחר כך שנתבטלה הגזירה וחזרו לקרוא בתורה, מכל מקום תיקנו שהמפטיר יהא קורא בנביאים עשרים ואחד פסוקים, ויהיה קורא בתורה תחלה מפני כבוד התורה, שאם לא יקרא בתורה אלא בנביא בלבד, ומברך על קריאתו, יהא כבוד התורה וכבוד הנביא שוים, על כן צריך שהמפטיר יקרא בתורה תחלה, ואחר כך יקרא בנביא, ובזה נראה שהתורה גדולה מהנביא. ומטעם זה המפטיר מברך שבעה ברכות, כנגד שבעה עולים לספר תורה. ונקראת הפטרה לפי שהיו נפטרין בה בשעת הגזירה מקריאה בספר תורה. ועיין בשבלי הלקט (סימן מד), ובבית יוסף (ריש סימן רפד). ע"ש.
• העולה לתורה לכתחלה אינו רשאי לעלות שוב לעליית מפטיר. אבל כשיש צורך בדבר, יש להקל, וכגון כשלא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה, וכבר אמר השליח צבור קדיש שאחר קריאת הפרשה. וכן במקום שנהגו שהרב עולה לספר תורה בשבת חזון לעליית מפטיר, אף שלכתחלה לא יקראוהו לעליית שלישי, מכל מקום בדיעבד שכבר קראוהו לעליית שלישי, יכול לעלות אחר כך ולקרוא מפטיר בברכות. אולם כשהמפטיר קורא בספר תורה אחר, אם עלה לעליה אחרת ממנין העולים, לא יעלה שנית לעליית מפטיר בספר התורה השני. ז"ל מרן בשלחן ערוך (סימן רפג סעיף ה'): אם לא נמצא מי שיודע להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרות בתורה, וכבר אמר השליח צבור קדיש אחר קריאת הפרשה, זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות ויברך על קריאתו תחלה וסוף. הגה, אבל אם לא אמר קדיש יפטיר מי שעלה לשביעי אם יודע. ואם יש אחרים שיודעים להפטיר, לא יפטיר מי שעלה כבר. וכתב במשנה ברורה (סימן רפב ס"ק לא), שבשבת חזון במקום שהמנהג שהרב קורא מפטיר, לא יקראוהו מקודם לעליית שלישי. ומרן אאמו"ר שליט"א העיר על דבריו בספרו לוית חן (עמוד כז), שבדיעבד נראה שיכול לחזור ולקרוא מפטיר בברכותיה, וכן מתבאר בשו"ת הריב"ש (סימן קיב). וכן כתב מהר"ש הלוי בשו"ת לב שלמה (סימן ד'), ושכן מעשים בכל יום באיזמיר, ואין פוצה פה ומצפצף, ושאין בזה שום פקפוק כלל. וכן כתב בשו"ת בארות אברהם (סימן ו'), ושהגאון רבי נתן אדלר היה נוהג לעלות לתורה בכל שבת עליית כהן, ואחר כך גם עולה למפטיר. ע"ש. ופשוט שכל זה בספר תורה אחד, אבל כשמפטירים בספר תורה אחר לא יעלה, וכמו שכתב בשו"ת לב שלמה שם. ע"ש.
• מצוה להדר לקרוא את ההפטרה מתוך ספר הכתוב בכתב יד ובקדושה על קלף. ואפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות של שבתות השנה, ואינו ספר נביא שלם. ואם אין שם ספר כזה, עדיף לקרוא ההפטרה בספר נביא שלם (בדפוס), מאשר לקרותה בחומשים הנדפסים. ומכל מקום המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לקרוא ההפטרה בחומשים הנדפסים, והוא מנהג קדמון, ויש להם על מה שיסמוכו. אלא דבמקום שאפשר יש להדר כנזכר. בגיטין (ס א) אמרו רבה ורב יוסף, שאסור לקרוא בספר הפטרות בשבת, משום שלא ניתן להיכתב. שיש לכתוב ספר נביאים שלם. והקשו שם, שהרי רבי ור"ש בן לקיש היו מעיינים בשבת בספרי אגדה, אף שלא ניתנו להיכתב, אלא מפני שאי אפשר להמנע מכך, שהלבבות נתמעטו, עת לעשות לה' הפרו תורתך. וכיון שאי אפשר שלכל הצבור יהיה ספר נביאים שלם, מותר לקרוא בספר הפטרות בשבת. ובמאירי שם ביאר, שכיון שהתורה משתכחת מוחלים על כבוד התורה לשעה, ומותר לטלטלם ולקרות בהם בשבת. וכתב הט"ז (סימן רפד סק"ב), שגם בהפטרות שבחומשים יכולים לקרוא את ההפטרה. ודחה דברי הלבוש בזה. והמגן אברהם שם החמיר בזמן הזה שנתפשטו ספרי הדפוס, ומכל מקום כיון שהמנהג פשט כן בכל תפוצות ישראל, והוא מנהג קדמון, יש להם על מה שיסמוכו, וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סימן כו). ע"ש.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א