שצריך לטבול בערב יום הכיפורים 

1. מנהג יפה לטבול בערב יום הכיפורים במקוה טהרה, ואף במים חמים מותר, ויש בטבילה זו מעלה גדולה לטהר את האדם ולזכך נשמתו, וגם לכפר חטאתיו ועוונותיו ביום הקדוש והנורא. ואין לברך "על הטבילה" מפני שאינה מן הדין, אלא מתורת מנהג, ואין מברכים אשר קדשנו במצוותיו "וצונו" על מנהג, ואם אין לו אפשרות לטבול מאיזו סיבה שהיא, ישפכו עליו תשעה קבין מים (כשתים עשרה וחצי ליטר) ואפשר לעשות כן גם על ידי מקלחת. בזוה"ק (פרשת פנחס דף ריד ע"ב) איתא "ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא, ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו". ועי' בדברי הרמ"ק בספר אור החמה (ח"ד דס"ז ע"ד) שכתב שביום כיפור עולה השכינה שהיא ספירת המלכות להתייחד עם הבינה, ואנחנו עושים לה הכנה בג' ספירות ראשונות, רעותא – כתר הנקרא רצון, חדוותא – בינה הנקראת שמחה, ולמטבל בנהרא – דהיינו מימי החכמה בסוד הדעת. ולכן כאשר טובל במקוה יש הכנה גדולה יותר לכפרת עוונותיו. וכתב הרא"ש (פ"ח דיומא סי' כד) וז"ל "ונהגו לטבול בערב יוה"כ, להדמות למלאכי השרת, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים ביוהכ"פ, ומה מלאכי השרת השלום שרוי ביניהם, אף ישראל ביוהכ"פ כן, וכן איתא במדרש, ולכן הרבה בני אדם באשכנז נהגו לטבול בערב יוה"כ וכן כתב רב עמרם לטבול בערב יוהכ"פ בשבע שעות, ואח"כ מתפלל מנחה. והביא דלרב סעדיה גאון מברכים על הטבילה, ודחאו הרא"ש שאין דבריו נראין, כי לא מצינו רמז לטבילה זו בש"ס, ואין לה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים, ולא עדיף מחבטת ערבה שאע"פ שמנהג נביאים היא, אין מברכים עליה. ולכן קיי"ל דסב"ל ואין לברך על טבילה זו. ועי' בסידור הרש"י (סי' ר"ח) ומחזור ויטרי (סי' שמג) שסמכו ידיהם על טבילה זו יותר מכל המועדים, וכן איתא בפוסקים רבים, כן איתא באבודרהם (תפילת יום הכפורים) והגמ"י (שביתת העשור מנהגי יוה"כ) ובכלבו (סי' ס"ח) ועוד. והנה לעניין התשעה קבין יש לדון האם מועיל,  מכיון שמצינו להראב"ד (שו"ת תמים דעים סי' סו) שצריך ליתן התשעה קבין הללו לרחיצת בעל קרי שמצוותם בנטילה ולא בטבילה, דהיינו שצריכים לבוא מכח האדם, וא"כ במקלחת שאינם באים מכח האדם דהא פתיחת הברז של המקלחת היא רק הסרת המונע, יש לומר שלא תועיל לבעל קרי לעניין תפילה, ולכאורה היה מקום להביא ראיה שאין הרחיצה מועילה תחת המקלחת, ממש"כ מרן השו"ע (סי' קנט סעי' ט') שאם היתה ברזא בנקב החבית והסירה וקיבל המים על ידיו לנטילה, חשוב שפיר כח גברא, וצריך לחזור ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה" וכתב המג"א (שם סקכ"א) שאף שבשו"ע (שם סעי' י') פסק שאם הטה החבית והיו נשפכים המים ממנה כל היום מחמת הטייתה, ונטל ידיו ממנה, עלתה לו נטילה, שאני הסרת הברזא שלא עשה מעשה בגוף שפיכת המים, אלא רק הסיר הברזא שמונעת המים לצאת, אבל כאן שעשה מעשה בהטיית החבית, ומחמת הטייתו המים נשפכים, מקרי שפיר כח גברא. ומרן הגרע"י בחזו"ע (עמ' רמו בהערות) דחה ראיה זו דיש לומר שדברי הראב"ד בתמים דעים מיירי קודם שתתבטל תקנת עזרא, שהיה חיוב מן הדין לטבול או לרחוץ בתשעה קבין, משא"כ בזמן הזה שבטלה תקנת עזרא, ומן הדין אין צריך לא טבילה ולא רחיצת תשעה קבין, וכדאמרינן בברכות (כב.) שנהגו העולם כר' יהודה בן בתירא שדברי תורה אינם מקבלים טומאה, שנאמר הלא כה דברי כאש נאום ה', מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה, ולכן ביטלו את החיוב לטבילה, וכ"כ הטור (בס"ס רמא) שהמנהג לטבול קודם התפילה הוא חומרא יתירה היא, ולכן הרוצה להחמיר על עצמו, בערב יום הכיפורים דיו במקלחת של תשעה קבין, ואין צריך שיבואו מכח אדם.
2. שליחי ציבור העוברים לפני התיבה בראש השנה וביום הכיפורים, מצווים ביתר שאת מתורת מנהג, לטבול במקוה טהרה, להוציא את הרבים ידי חובתם בטהרה. סמך לדבר איתא בברכות (כב:) רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא, להוציא רבים ידי חובתם, ואע"פ שהגמ' אומרת שם דלית הלכתא כוותיה, משום דקיי"ל כר' יהודה בן בתירא שאין דברי תורה מקבלים טומאה, היינו שאינו חייב לעשות כן מן הדין, אבל על פי מה שנהגו הכל לטבול בערב יוה"כ, שליחי ציבור מצווים על זה ביתר שאת, וכמ"ש בשו"ת מן השמים (סי' ה') שעכ"פ אם שליחי הציבור יטהרו במקוה, בכל מקום ימהרו ביאת הגואל, וע"ע בספר חסידים (סי' רמח) שכתב זאת לגבי תעניות ציבור שצריך השליח ציבור לטבול במקוה, וז"ל "אם יש עצירת גשמים וצריכים למטר וכן תפלת הגשם ביום עצרת של סוכות ובהו"ר לא יתכן לירד לפני התיבה אלא אדם צעור ולא שמחן, וביתו ריקם ממזונות, ולא מי שיש לו אוצרות פירות וישמח אם תייקר התבואה והפירות. אלא צעור שנ' (ירמי' י"ד ב') וצוחת ירושלים עלתה ואדיריהם שלחו צעוריהם למים. צעוריהם בוא"ו כתיב מי שלבו צעור וסמכו אל לא תטהרי (שם י"ג כ"ז) וסמיך לו מקוה ישראל (שם י"ד ח') שצריך טבילה וטהרה למתפלל וכתיב (שם י"ד ג') באו על גבים לא מצאו מים וכתיב (שם שם י') וה' לא רצם".
3. אע"פ שמן הדין אין להקפיד על דבר החוצץ בטבילת ערב יום הכיפורים, שאינה אלא מנהג, מ"מ טוב להסיר כל דבר החוצץ, וטוב לגזוז צפורניו, שלא יהיה בהם דבר החוצץ. עי' בשערי תשובה (סי' פח) מ"ש בשו"ת מאמר מרדכי (דיסדלדורף סי' א' וסי' ב') שבטבילת בעלי קריין אין חציצה פוסלת, שהרי די גם בתשעה קבין, אע"פ שרגליו בארץ ואין המים מקדימין, וסיים השע"ת שכן המנהג שאין האנשים מקפידים על החציצה בטבילת בעלי קריין, וכ"כ בספר האשכול (דף א' ע"ב) שכיון דשאובים לא מעכבי בטבילת קרי, אף חציצה במיעוט הגוף לא מעכבא. ומ"מ כתב בכה"ח (סי' תרז אות נח) בשם הא"ר שטוב לדקדק גם בזה"ז שלא יהא דבר חוצץ בטבילתו בערב יוהכ"פ, וטוב לגזוז הצפרנים, ושכן כתב השל"ה, וכ"כ הרב מטה אפרים (סי' תרז אות ח') שיש לדקדק בטבילת ערב יוהכ"פ בחציצה, יותר משאר ימות השנה, ויסרוק שערותיו במסרק או שיפריד שערות הזקן בידו בנחת עד כמה שאפשר.
4. יש נוהגים לומר וידוי בעת הטבילה, ויזהרו שלא להזכיר שם שמים בעת הוידוי, אפי' כשראשם מכוסה. כן פסק בחזו"ע (עמ' רמח) והטעם מפני שהמקואות שלנו, רגילים לחמם אותם, ויש להם דין בית המרחץ, שאסור להזכיר שם שם שמים. והנה בתשובת מהרי"ו (סי' קצא) כתב שמנהג שטות הוא לומר וידוי בעת הטבילה במקוה, וכ"כ במטה אפרים (סי' תרו סעי' ח') שאין לומר הוידוי במקוה, גם במשנ"ב (שעה"צ אות כב) כתב ולפי הנראה שאותם שאומרים וידוי בעת הטבילה בודאי שלא יזהרו להמנע מהזכרת ה', ויאמרו הוידוי כמו שהוא בסידור, על כן שב ואל תעשה עדיף ולא יאמרו הוידוי כלל. אמנם מרן הגרע"י נקט שיכולים לומר הוידוי, ובלבד שיזהרו שלא יזכירו שם ה'.