ענייני תפילת כל נדרי

1. עומד הש"ץ או רב הקהל ואומר בקול רם נוסח "כל נדרי" ומזכיר בו לשונות של נדרי העבר וגם נדרי העתיד. נוסח כל נדרי קדום הוא כנזכר בזוה"ק (משפטים קט"ז עמ' א', ופנחס רנ"ה עמ' א') ובכמה מסידורי הראשונים, אלא שנחלקו הראשונים האם צריך לומר את נוסח כל נדרי בלשון עתיד, "די ננדר" או רק לשון עבר "די נדרנא ודי אסרנא וכו'" דדעת רב עמרם גאון (בסידור, ערבית יוה"כ) נוקט שאומרים רק לשון עבר, וכ"כ תוס' רי"ד (נדרים כג:) ומרדכי (יומא תשכ"ו) ועוד. אמנם דעת ר"ת שאין התרה זו מועילה על העבר, כי צריך ג' או יחיד מומחה, וצריך חרטה, ולפרט את הנדר וכו', ועפי"ז כתב שעל פי הלכה זו נהגו לומר כל נדרי ביום כיפור להתנות על התנאים של שנה הבאה, שאם ידור אדם בכעסו וישכח שלא יתקיימו נדריו, ולכן עושים זאת בערב יום כפור שכל בני העיר נמצאים בבית הכנסת. וכשיטת ר"ת נוקטים הרמב"ן הרשב"א הסמ"ג והראב"ד ועוד. ועי' בדברי הרא"ש (יומא פ"ח סי' כח) שתירץ את קושיות ר"ת על הגאונים, ונקט כהגאונים. ועי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' לג) שמחמת שיש מחלוקת ראשונים אם לומר הנוסח לשון עבר או לשון עתיד, לכן יש לומר את שני הנוסחים, וכ"פ בספר קדוש בציון (פ"ג הי"ב).
2. חוזר על הנוסח של כל נדרי ג' פעמים כדי לחזק את הדבר שאומרו שלש פעמים, גם משום התרת נדרים שצריך לומר בה שלש פעמים מותר לך, גם שאם יש אדם שלא שמע בראשונה ישמע בשניה או בשלישית, ובכל מקום יגביה קולו יותר מהפעם שלפני כן כדי שיקשיבו וירעדו. הטעם בדבר זה איתא בספר הישר לר"ת (חלק החידושים סי' ק) דמה שנהגו לאומרו ג' פעמים שכן רוב דברי חמים משולשין, מגל זו מגל זו מגל זו, קופה זו קופה זו קופה זו, במנחות, וכן לעניין חליצה (יבמות קו:) "חלוץ הנעל" וכן איתא בשו"ת הרשב"א (ח"ז סי' קנג) ונימוק"י נדרים (ז:) והרא"ש (נדרים פ"ג סי' ה').
3. יאמר פסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" וכל הקהל יענו אחריו, ויכוין סופי תיבות "אור זרוע לצדיק" שם הקדוש קר"ע, ועל ידי כן יקרע ה' יתברך ממלכת הרשע הניזונת מניצוצי הקדושה שנתפזרו אצלה, ויעלו למקומם בקדושה. כתב בספר פרי עץ חיים (שער יום הכפורים פ"ב) "ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" ויכוין כי "אור זרוע לצדיק" סופי תיבות שם קר"ע, ולצדיק גימטריא ע"ב קס"א (הויה במילוי יודי"ן ואקיה במילוי יודין) עם הכולל, שמה שהיה צריך להתענות תעניות כמספר "לצדיק", עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקלי' אותם הטיפות דאזדקרו למגנא ושיצאו מהיסוד הנקרא טוב, עתה יתעלו שנית בזכות התורה, ויתקן הטוב שהוא היסוד, וזהו "ולישרי לב שמחה" סופי תיבות גימטריא טוב". והנה בקיצור השל"ה (עמ' ריז) כתב לאומרו ג' פעמים, ובשו"ת זבחי צדק (ח"ג סי' קנא) כתב לאומרו ז' פעמים, אך בספר בן איש חי (ש"א וילך אות יא) כתב לאומרו ב' פעמים וכ"כ בכה"ח (סי' תריט סקכ"ב) וכך נוהגים הספרדים.
4. עומד החזן או רב הקהל ומברך שהחיינו בקול רם בכוונה ובשמחה עצומה, ויכוין להוציא ידי חובה את כל השומעים, וגם הקהל יכוונו לצאת ידי חובה. בגמ' (עירובין מ:) "והלכתא אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים, והלכתא זמן אומרו ואפי' בשוק" וכ"פ בשו"ת רב נטרונאי גאון (או"ח סי' קפו) ובסדר רב עמרם גאון (ערבית ליל יוה"כ), וכתב הטור (סי' תריט) "וכיון שעמד ש"ץ לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואח"כ מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא יש אחד מישראל שלא בירך, אבל אם יחיד רוצה לברך לעצמו, הרשות בידו שזמן אומרו ואפי' בשוק". ומ"מ כתב המאירי (ר"ה לה.) שנוהגים שהש"ץ אומרו ומוציא את כולם ידי חובה, וכ"כ הר"ן שאומר אותו עם הספר תורה קודם תפילת ערבית. ואם המברך עם הארץ וחוששים אם יכול או יודע להוציאם ידי חובתם, כגון שהוא נועל נעלים או אינו נזהר במצוות, יברכו הקהל עמו בלחש. בדורות האחרונים נהגו שאותו אדם אשר קנה מצות נשיאת ספר כל נדרי הוא מברך שהחיינו להוציא הקהל ידי חובתם, וכמו שכתבו רבנו אליהו חזן מאלכסנדריא בספרו נוה שלום (יוה"כ אות ט') ובספר נהר מצרים (דף מד.) ובן איש חי (ש"א וילך אות יא), שאם נזדמן עם הארץ, שגם נועל מנעלים וכדומה שקנה את מצוות "כל נדרי", ובאופן זה אינו יכול להוציא ידי חובה, במקרה זה צריכים הקהל אנשים ונשים לברך שהחיינו לעצמם בלחש. כ"כ המג"א (סי' תריט סק"ג) וברכ"י (סי' רצה אות ה') שיכולים הציבור לברך לעצמם, וכ"כ בספר מועד לכל חי (סי' יט סעי' טו).
5. מיד יתחיל השליח ציבור בקול רם באמירת נוסח "קם רבי שמעון על רגלוי וסליק ידוי" והוא מאמר רשב"י עליו השלום בתיקוני הזוהר הקדוש, ויאמרנו בקול בכי ותחנונים לעורר הרחמים העליונים כי עת רצון היא לחננה, לבקש ולהתחנן מבוראינו שיתיר הנדר והשבועה של הגלות, וכל הקהל יאמרו עם החזן בלחש בבכי מילה במילה. עי' בספר חמדת ימים (ח"ד דף סח.) "ומה מאוד צריך האיש הנלבב להתעורר בעת אמירת סדר כל נדרי לתת את קולו בבכי להתחנן על גאולתינו ועל פדות נפשינו, שהקב"ה אומר אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי (כמ"ש בגמ' ב"ב עד.)". ולכן כתב לומר הא דאיתא בזוה"ק בתיקונים (דקמ"ג ע"א), "קם רבי שמעון על רגלוי וכו'" וכ"כ הרב חיד"א בספרו כף אחת (סי' טז) שיאמר מאמר התיקונים הנ"ל, וכ"כ במטה אפרים (סי' תריט סק"י) לאומרו בבכי ובתחנונים.
6. כל אחד מהקהל יתוודה על עוונותיו בשעה שהספר תורה מונח לפנינו, ובפרט על שמירת הברית, וענייני נדרים ושבועות ועוד, ובעיקר כל אחד מנושאי הספרי תורה יאמר נוסח הבקשה המודפסת במחזורים ומתחילה "ריבון העולמים". נוסח תפילה זו מופיע במחזורים ותיקנו הרש"ש הקדוש ובתפילה זו ישנם רמזים וכוונות וסודות עמוקים מאד.
7. כל איש ישתדל להניח שתי זרועותיו על הספר תורה, וינשק אותו על התיק שבע נשיקות, ויעשה כן בכל אחד מספרי התורה אם יוכל, ולפחות ינשק ספר כל נדרי ויש בזה סוד עצום ותיקון גדול. כן איתא בסידור הרש"ש והביאו בספר קדוש בציון (פ"ג סעי' כ') וכתב שמו"ר אביו זצ"ל היה מורה לעשות בו שבע נשיקות, ויש בזה סוד.