מתפילות ראש השנה 

1. בתפילת שמונה עשרה מוסיפים ואומרים בברכת אבות "זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבינו בספר חיים למענך אלהים חיים" ויש בו סודות גדולים ועצומים. תקנו לומר זכרינו לחיים משום שבחיים נופל לשון זכירה, וכתוב זכירה באברהם לכן תקנו לאומרה בברכה זו, ויש י"א תיבות עד "מלך עוזר ומושיע" כנגד התיבות שבפסוק "החפץ אחפוץ מות רשע" ובעוד פסוקים העוסקים בענייני התשובה. ועי' במחזור אהלי יעקב (ראש השנה דנ"ב ע"ב) לרבי יעקב יצחקי בשם השל"ה שארבע פעמים אנו מזכירים בתפילה זו את המילה חיים, ואנו מבקשים על ארבע מיני סכנת חיים היכולים להתעורר חלילה במשך השנה, האחת – בגלל עבירה, השניה – מחמת שהגיע יומו, השלישית – שלא יפול ביד אויב שהוא בעל בחירה, הרביעית – שיש נספה בגלל סיבה או כפרה על אחרים, וגם מזה מבקש לינצל. או שאומר ד' פעמים חיים כנגד עולם הזה, עולם הבא, ימי המשיח, ותחיית המתים. ומקור הדברים איתא בנביא (שמואל א' כו, י') "ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה" ודרשו במדרש תהילים (פי"ז אות ב') או מדרש רבה (שמואל כה אות ב') שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול, ה' יגפנו שזו סיבה שימות בעונש מאת ה', יומו יבא – זו סיבה טבעית שמגיע זמנו, במלחמה ירד ונספה – על ידי אויב שהוא בעל בחירה מחמת היכולת לבחור יכול להזיק, וכך מבאר את פסוקי הנביא, הראב"ד בהאמונה הרמה (מאמר ב' עיקר ו'). אמנם יש דרך רביעית והיא שיש נספה בלא משפט ולכן אנו מזכירים ד' פעמים "זכרינו לחיים". עוד כתב בספר מועד לכל חי (סי' יג אות ל') שיש ד' אנשים החשובים כמתים ואנו מתפללים להינצל מהם, ואלו הם: עני, סומא, מצורע, ומי שאין לו בנים, וכמ"ש בגמ' (ע"ז ה.) עני – דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ופריך ומי מתו? אלא שירדו מנכסיהם. סומא – דכתיב אל נא תהי כמת, ומי שאין לו בנים – דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, ולכן אנו מתפללים שיינצל מכל ד' דברים אלו.
2. ומ"מ אם שכח לומר זכרינו לחיים ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' אינו רשאי לסיים למדני חוקיך, כדי לחזור לומר זכרנו לחיים, שכיון שהוא מן הדברים שאין מחזירים אותו, אין לו לומר "למדני חוקיך" שאין מוסיפים פסוק זה אלא במקום שאם טעה מחזירין אותו. דעת הר"י (ברכות יב: ד"ה והלכתא) שאם לא אמר זכרינו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים, מחזירין אותו כמו בהמלך הקדוש, ואם מסופק אם אמרו אם לאו -  חוזר, ותמה הרא"ש (סי' טז) מדוע אין מחזירין אותו כיון שאינו מוזכר בתלמוד, דבהמלך הקדוש והמלך המשפט איכא פלוגתא ופסיק תלמודא דלא יצא, אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנת גאונים היא לאומרו, מנלן דמחזירין אותו? וכ"ד הרמב"ן והר"ן והרמב"ם (פ"ב מהלכות תפילה הי"ט) וכ"פ מרן השו"ע שאין מחזירין אותו, וכתב המג"א (סק"ד) שאפי' אם רצה לחזור אינו רשאי לחזור. וכן פסק רבינו חיים פלאג'י (סי' תקפב סק"ב) שאינו רשאי לחזור ואפי' אם לא חתם מגן אברהם שאינו יכול לומר "למדני חוקיך" וכ"פ בספר בן איש חי (נצבים אות כ') ומרן הגרע"י (חזו"ע עמ' סו). וכן אם נזכר אחר שחתם הברכה "מגן אברהם" ועדיין לא התחיל "אתה גיבור" אינו רשאי להפסיק ולומר זכרינו לחיים בין ברכה לברכה. כן פסק כה"ח (סי' תקפב סק"ל) בשם המלבושי יו"ט, וכ"פ מרן הגרע"י (יביע אומר ח"ט סי' נג, וחזו"ע עמ' סז).
3. נוהגים ביום ראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה קודם השקיעה ללכת לנהר ולומר סדר תשליך, ומנהג ישראל תורה הוא. ואף אם חל ראש השנה ביום שבת, אין דוחים את התשליך, אלא אם יש חשש שיוצאים למקום שאין עירוב ועלולים לטלטל הסידורים שבמקרה זה יש להורות שיעשו התשליך ביום ראשון. טעם לאמירת תשליך הוא על פי מ"ש במדרש תנחומא (וירא ס"ס צט) "וכי מאחר שאין דרך מרובה, למה נתעכב אברהם ג' ימים? אלא כיון שלא שמעו לשטן, הלך ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבור, אמר אברהם: אם יורדים הנערים מתיירא אני שמא יטבעו, ירד, עמדו להם המים עד צואריהם, תלה אברהם את עיניו לשמים ואמר: רבון העולמים נגלית עלי ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד, הודע שמי בכל העולם והעלה בנך לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך ולא עכבתי מאמריך, ועכשיו באו מים עד נפש, אם טובע יצחק בני היאך יתייחד שמך? מייד גער הקב"ה בשטן והלך לו". ועפי"ז כתב הרמ"א שהולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו, וכתב המג"א (סק"ה) שראוי שיהיה הנהר עם דגים חיים, אך הוסיף שיש אומרים שיהיה או נהר או באר, ומשמע שדגים אינם מעכבים. ועי' בחזו"ע (עמ' קפז) שמנהגינו שאף כשחל יום א' דר"ה בשבת עושים תשליך, וכשאמירת התשליך מתקיימת מחוץ לעירוב יש למנוע אמירתו בר"ה שחל בשבת שלא ייכשלו בהוצאת המחזורים לרשות הרבים וכך מנהג המקובלים כמ"ש בשו"ת תורה לשמה (סי' קמה) שעפ"י הקבלה יש לומר התשליך אפי' בר"ה שחל בשבת, אך במשנ"ב (סי' תקפב סק"ח) שמנהגם שלא לעשות התשליך בשבת.