הדלקה עושה מצווה

נפסק להלכה שהדלקת הנר היא עיקר המצוה, ולכן אם היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות החנוכה, יכול להדליקה שם ואינו צריך להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה, ומאידך אם הדליק בתוך הבית והוציא את החנוכיה לחוץ, לא יצא, שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה. כן פסקו הטשו"ע (סי' תרעה סעי' א') בגמ' שבת (כב:) איתא "איבעיא להו: הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה - תא שמע. דאמר רבא: היה תפוש נר חנוכה ועומד - לא עשה ולא כלום. שמע מינה: הנחה עושה מצוה - התם: הרואה אומר לצורכו הוא דנקיט לה. תא שמע. דאמר רבא: הדליקה בפנים והוציאה - לא עשה כלום. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - הדלקה במקומו בעינן. משום הכי לא עשה כלום. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה אמאי לא עשה ולא כלום? - התם נמי; הרואה הוא אומר לצורכו הוא דאדלקה. והגמ' הביאה ראיה מר' יהושע בן לוי "עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה. (ופירש"י שהדליקה בערב שבת לצורך חנוכה, צריך לכבותה שוב במוצ"ש ולהליקה לצורך הלילה). אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה - שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה! ועוד, מדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה שמע מינה: הדלקה עושה מצוה, שמע מינה. וכן נפסק להלכה דהדלקה עושה מצוה, ומכאן יצאו הדינים הבאים:

1.  אין צריך להסיר את החנוכיה כל יום ולהניחה מחדש במקומה, כי המצוה היא בהדלקה.
2. אם הדליק בתוך הבית והוציאה לחוץ, לא יצא יד"ח.
3. אם הדליק נר ועומד כאשר הנר בידו, לא יצא יד"ח, דהרואה אומר לצורכו הדליק. אמנם אם הדליק נר על גבי בובה משעוה הדומה לאדם, ומחזיקה את הנר, יצא ידי חובתו. כ"כ בספר חשוקי חמד (שבת כב:) דכיון שמי שמתקרב מבחין שזאת בובה, אין חשש דהרואים שיאמרו שהדליק לצורכו.
4. צריך ליתן שיעור שמן שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, ואם לא הניח שמן בכמות מספקת, יכבנה וידליק שוב בלא ברכה. זו נפק"מ רביעית שצריך שיתן שמן בנר כדי שיעור הדלקה, ואם לא היה בו שיעור הדלקה, לא יצא יד"ח, ומ"מ לעיל ביארנו שידליק שוב בלא ברכה. וכן אם כבה הנר קודם זמן זה, אינו צריך להדליקו שוב. אלא אם בשעת ההדלקה היה ברור לו שהפתילה או השמן אינם טובים ולא ידלקו כראוי שאז אינו יוצא ידי חובת הדלקה.
5. כבתה אינו צריך לחזור ולהדליקה, ואפי' אם אירע כן בערב שבת קודם השקיעה אינו צריך להדליקה שוב. זו נפק"מ חמישית (בסי' תרעג סעי' ג') דקיי"ל דאם כבתה אינו זקוק לה, כמ"ש שם בגמ', והטעם משום שהדלקה עושה מצוה, וכתב המשנ"ב (סקכ"ה) דפשוט הדבר שאם רואה שהאור אין נאחז בפתילה ובודאי יכבה במהרה, שאינו יוצא בהדלקה זו, וצריך מדינא לחזור ולהדליקה לאחר הכביה. וכתב בערוך השלחן (סעי' ט"ז) כתב דאף חוזר ומברך, ושונה הדבר ממ"ש המשנ"ב בסי' תרעה (סק"ח בשם החיי אדם) דאם נתן בנר שמן שלא כשיעור, דחוזר ומדליק בלא ברכה, דיש מקום לחלק בין אם לא נתן בנר שמן כשיעור שאין ודאי שיכבה הנר פחות מחצי שעה, משא"כ כאן כאשר הפתילה או השמן אינם כהוגן וברור הדבר שלא ידלקו כשיעור, יש לחזור ולהדליק בברכה, כך ביאר שעה"צ (סק"ל) וחיי אדם (כלל קנד נשמת אדם אות ב').
6. אם הדליק במקום הרוח, באופן שלא יכולה לדלוק חצי שעה, לא יצא יד"ח וצריך לחזור ולהדליק. (שו"ע תרעה סעי' א') אמנם אם הדליקה במקום הרוח ולא כבתה, יצא ידי חובה בדיעבד. כן פסק הגרש"ז בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' נא אות ב' ד"ה ומסופקני) דיצא ידי חובה בדיעבד, כיון שהתגלה למפרע שלא עמדה לכבות מתחילה, ואפי' אם בשעת הדלקה היתה רוח חזקה שמצד המציאות היתה אמורה לכבות את הנרות, ולאחר מכן פסקה הרוח, ודלקה החנוכיה חצי שעה, כתב בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' קיד אות א' ד"ה אולם) שאפשר שיצא יד"ח, כיון שלמעשה לא כבתה. אמנם הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי (פסקי שמועות חנוכה עמ' קכא) שכיון שבשעת הדלקת הנרות לא היתה ראויה לעמוד ברוח מצויה, יתכן שלא יצא יד"ח, וצריך לחזור ולהדליק בלא ברכה. ומטעם זה כתב המהרי"ל דיסקין (שו"ת הר צבי שם אות א', מקראי קודש חנוכה סי' יז) שהנוהגים להדליק בחוץ ובשעת ההדלקה פותחים את דלת הבית של החנוכיה לרווחה באופן שאם ישאר פתוח ייכבה, שלא יצאו ידי חובה משום שרק כאשר סגרו את הדלת שוב, אז כביכול נדלקה המנורה, וא"כ המצוה לא נעשית בהדלקה, אמנם במקראי קודש שם הליץ על המנהג, דכיון שבפועל לא נכבתה החנוכיה אפשר שאין לפסול את ההדלקה, וכ"פ הגרע"י (חזו"ע עמ' קט ד"ה ועינא דשפיר).

אם בהדלקה הראשונה דלק רבע שעה, מספיק שידליקנה שוב שתדלק רבע שעה נוספת וא"צ חצי שעה חדשים. כ"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סי' נא אות ב ד"ה אולם) שמסתימת הפוסקים משמע שכשחוזר ומדליק אינו חייב לחזור ולהדליק אלא כרבע שעה, ואינו צריך לחזור ולהדליק כשיעור שלם.

יש לדון האם עדיף לקנות חנוכיה פשוטה מכסף, או מעוטרת מנחושת? ולכאורה נראה שעדיף לקנות מכסף. היה נראה להביא ראיה ממקדש הורדוס שרצה לצפות את ביהמ"ק בזהב, ואמרו לו חכמים שיעשה שיש כחול לבן שדומה לגלים, הרי לפנינו שמסתכלים על היופי ולא משנה החומר. אמנם יש לדחות דמה שעשו את בית המקדש באופן הזה, משום שמזכיר לאבות, שנאמר "צהלי ורוני יושבת בת גלים", בת לאבות שעשו מצוות כגלים, וא"כ משם אין ראיה. ונראה להביא ראיה לצד השני דהא הנשיאים הוזכרו אחרונים בתרומת המשכן אף שהביאו את אבני השוהם, משום שלא טרחו באבנים הללו אלא קבלו אותם מן השמים, רואים מכאן שהעיקר נמדד לפי רמת הטירחא של האדם, וככל שמתאמץ יותר יש חשיבות רבה יותר, ואם כן כאשר מוציא ממון רב יותר, וממון נקרא "דמים", נמצא שעדיף לקנות חנוכיית כסף.