מוקצה מחמת נר הדולק

1. נר שהדליקו באותה שבת, אע"פ שכבה אסור לטלטלו, וכן מותר השמן שבנר שהדליקו בו באותה שבת אסור לטלטלו ולהסתפק ממנו באותה השבת. וכן הפתילה נעשית בסיס לשלהבת ואסור לטלטל כל מה שנשתייר ממנה כל אותה שבת. בגמ' שבת (מד.) "מותר השמן שבנר ושבקערה אסור, ור' שמעון מתיר". והסיבה משום מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, ור' שמעון שמתיר משום דס"ל שאין במוקצה מחמת איסור מיגו דאיתקצאי, וכ"כ הר"ן, ומ"מ לא קיי"ל כר"ש במוקצה מחמת איסור כמ"ש בגמ' (שם קנז.) שנחלקו רב אחא ורבינא, דחד אמר דלא קיי"ל כר"ש במוקצה מחמת מיאוס, וגם במוקצה מחמת איסור לא קיי"ל כוותיה, וחד אמר דלא קיי"ל כוותיה רק במוקצה מחמת איסור, וקיי"ל דכל היכא שנחלקו רב אחא ורבינא, הלכה כדברי המיקל, וא"כ רק במוקצה מחמת איסור לא קיי"ל כר"ש ולכן אסור ג"כ להסתפק מן השמן. ועי' כה"ח (סק"ה) שכתב דה"ה הפתילה נעשית בסיס לשלהבת, ואסור לטלטל כל מה שנשתייר ממנה כל אותה שבת.
2. מי שחש בעיניו והכאב גדול, ואור הנר מזיק לו, יש מתירים לטלטל הנר לבית אחר, ויש אוסרים וכן הלכה. עי' ברכ"י (סי' רעט סק"א) בשם האדמת קודש (ח"ב סי' א') שאסור לו לטלטלו ולהוליכו לבית אחר, וכ"כ גדולות אלישע (סק"א), ובשו"ת שדה הארץ מתיר ע"י שינוי אפי' בישראל עצמו. והביאו כה"ח (אות א').
3. אסור לטלטל מנורה חשמלית כשם שאסור לטלטל נר הדולק, אמנם מותר לטלטל רדיאטור או מיחם וקומקום וכדו' שדולקת בהם נורה חשמלית, משום שאין הנר נעשה אלא לצורך ידיעה שהמכשיר פועל ולא נעשה לאור. עי' בשלחן שלמה (ח"א עמ' רצט, בהערה אות ח') שכב שמותר לטלטל מנורה חשמלית, וטעמו לחלק דבשלמא בשלהבת אסור לטלטל הכלי, משום שנעשה בסיס לשלהבת, וגם שם הגדר אינו ברור דהלא השלהבת אינה חפצא לעצמה ותמיד היא מונחת בתוך הכוס ומדוע שיהיה אסור לטלטלה, ומשום שמא יכבה ג"כ אינו מחוור, שהרי הגמ' (שבת מו:) אומרת דזהו אינו מכוין אך כך נפסק להלכה, אמנם כל זה דווקא באש אבל בחשמל שיש רק חוט להט, מדוע שיאסר לטלטל, ואי נימא דיש לחשוש שמא יכבה את האור, תימא הוא דמנ"ל לחדש גזירות חדשות מדעתינו, וחולק על החזון איש שאסר לטלטל, וטעמו דקים להו לחז"ל שאש מוקצה מחמת עצמו אף בלא חשש הבערה וכיבוי, ותמה עליו הגרש"ז מנ"ל להחזו"א דבר זה? וכי ייתכן שהאבן שהיתה מאירה לנח בתיבה תיאסר בטלטול? ועוד שהמאירי מנה חמישים סוגי מוקצה ולא כלל אש בתוכם. וכן הוא לו בספר מאורי אש (עמוד לט, וסב) ובשו"ת מנחת שלמה (סימן יד), אך ע"ש (עמוד פ') שכתב שא"ז להלכה. וכן כתב במפתחות לספר מנחת שלמה, שהדברים נאמרו רק לעורר את המעיינים ולא למעשה. ובשו"ת חלקת יעקב חלק ג' (סימן קפא), העלה להחמיר שלא לטלטל מנורה חשמלית אף שהיא עשויה להיטלטל. ע"ש. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ג' (סימן מג). וכן פסק בספר אז נדברו חלק ג' (סימן נד אות ח'), דתנור חימום או תנור אפיה אפילו אם אינם מחוברים לחשמל הוו מוקצה. ולהאומרים דמוקצה שאינו ראוי אלא למלאכת איסור אסור גם לצורך גופו או מקומו, אם כן גם בזה אסור לטלטלו גם לצורך גופו או מקומו. גם בספר שלמי יהודה (פרק ב' סעיף יז) כתב כן בשם הגרי"ש אלישיב, ושכן הדין גם בפנס כיס, דאף שאין מייחדים לו מקום, אין לחלק בדבר מטעם לא פלוג. ושם כתב דמנורת חשמל חשיבא כמוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי אין עושים בה מלאכה אחרת. ובס' טלטולי שבת (עמוד ג') כתב בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, דאף שמעיקר הדין מותר לטלטלו, אך כיון שיש שם אור של נר האסור בטלטול, יש לאסור גם בנר חשמלי כיון דאתי לאיחלופי. אמנם כל זה דווקא בנר שנעשה להאיר, אבל קומקום ומיחם חשמלי שיש בצדו מנורה דולקת המוכיחה על פעילות תקינה של המיחם, מכיון שאין לחוש שיסלק את האור מהכלי, דהלא לעולם אין מסלקין את האור, לא שייך לאוסרו. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' שח סעי' ג' בהערות).
4. אם רוצה לטלטל את הפמוטים אחר שהדליק בהם, יכול להניח את הפמוטים על מגש, ועליו להניח כיכר לחם, ולטלטל את הנרות אגב הלחם. עי' בב"י בשם רי"ו, והרא"ש בשם רבינו ניסים דלא התירו כיכר או תינוק אלא למת בלבד, אבל קצת מחכמי צרפת הורו שמותר לטלטל, ושאני ממת, דבמת מניח הכיכר בשבת, משא"כ הכא שמניח בער"ש, והרא"ש עצמו חולק וסובר שהתירו אף לשאר מוקצה, והביא ראיה והב"י דחה ראיה זו. והביא ב"י בשם הריב"ש שמתיר מצד זה שאם מניח מער"ש לא נעשה בסיס, אך אוסר מסיבה אחרת, דהא קיי"ל שצריך הדבר המותר להיות חשוב יותר מן האיסור, ואילו הכא בנר הדולק אפי' נתן בה דבר חשוב, מ"מ הלא ברגע זה הנר חשוב לו יותר, דהא רוצה באורו, וא"כ אף לאחמ"כ יש לאסור מדין מיגו דאיתקצאי, ומרן בשו"ע (סעי' ג') פסק להחמיר. ועי' באור לציון (ח"ב סי' יח אות כא) התיר אם מניח המנורה ע"ג מגש ועל המגש מניח ג"כ לחם שלם, דאז הפת חשובה יותר מן המנורה, ועוד שהיום שיש לנו חשמל, בודאי שהלחם חשוב לנו יותר. (ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ח שדן כפי מה נמדד ערך הדברים ומה חשוב יותר לעניין בסיס, האם מה שאני צריך כעת, או לפי חשיבותו המציאותית של כל חפץ, עיי"ש). ומ"מ עי' במנוחת אהבה (ח"א פי"ד הערה סד) דאף אם האשה מדליקה בפמוטים יקרי ערך, אין צריך שההיתר יהיה חשוב יותר מהפמוטים, משום שהפמוטים אינם מוקצה מצד עצמם, אלא מחמת שלהבת הנר שמונחת עליו, דהיינו מאור הנר. אמנם כתב שאם מקפיד שלא להשתמש בפמוטים תשמיש אחר מפני שחושש שיתקלקל, הו"ל מוקצה מחמת חסרון כיס ואין להתיר אלא אם יהיה דבר ההיתר חשוב יותר מהפמוט עצמו. וכ"כ באור לציון (פי"ח סעי' כא) ובחזון עובדיה (שבת א' עמ' רסא, וח"ג עמ' צ') כתב שאין בפמוטי יקרי ערך דין מוקצה מחמת חסרון כיס, כי דינם ככלי שמלאכתו להיתר, כיון שאין עושים איסור בגופם אלא שמניחים עליהם האיסור, ובכלי שמלאכתו להיתר לא שייך דין מוקצה מחמת חסרון כיס. [ויסוד המחלוקת דהגר"מ לוי זצ"ל בשו"ת תפילה למשה [ח"ב סי' כ' עמ' רכה) נקט שהפמוט נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אם מקפיד על שימושו נהפך להיות מוקצה מחמת חסרון כיס, אמנם מרן הגרע"י (חזו"ע שבת ו' עמ' קמט) חלק עליו שנעלם ממנו דברי הראשונים שכתבו שמותר לטלטל פמוט ע"י תנאי ככלי שמלאכתו להיתר]. ועי' שם עוד באורל"צ לגבי מנורה דאית בה חידקי (שיש בה חריתות וסימנים ונראית כעין מנורה של פרקים) שהסתפק בזה, ועי' בתהילה לדוד (סקט"ו) שכתב וז"ל "נראה דהגם דאיסור טלטול מנורה של פרקים הוא מגזירה שמא יתקע, אעפ"כ טלטול כלאחר יד ומן הצד שרי דלא עדיף ממוקצה". עכ"ל. ועוד עי' בדברי דוד (ח"א סי' טו) ונעלמו מעיניו דברי התהילה לדוד הנ"ל.