טעה בתפילת שבת ודין כבוד היום 

1. בתפילות שבת אומרים ג' ברכות ראשונות, ובברכה האמצעית מזכירים את השבת, בליל שבת אומרים "אתה קידשת", ובבוקר בשחרית אומרים "ישמח משה", במוסף אומרים "תכנת שבת", ובמנחה אומרים "אתה אחד". עי' בזוה"ק (ויקהל רה:) וז"ל "צלותא דשבתא דעמא קדישא תלת צלותין אישתכחו בהאי יומא, לקבל (כנגד) תלת שבתי ואוקמוה וכולהו חד". ע"כ. וביאור הדברים ע"פ המחזור ויטרי (סי' קלט) וז"ל "וארבע שבתות הן בתפילות מיוסדות על אדני פז. אתה קידשת – שבת בראשית, ישמח משה – בשבת של מתן תורה, תכנת שבת – במרה, אתה אחד – לשבת לעתיד ליום שכולו שבת לאלף השביעי" עכ"ל. וחזר ושנה זאת בסי' קסב.

ועי' בא"ר (או"ח סי' רצא ב') שכתב כי סעודות שבת גם מרמזות לזה, שכן סעודת ליל שבת מצילה מחבלי משיח כנגד שבת בראשית, שחרית מצילה מגיהנם שאין שולט בלומדי התורה והיא כנגד מתן תורה, וסעודה שלישית מצילה מגוג ומגוג שבת שלעתיד. ע"כ.

1. אם טעה בתפילות שבת והתחיל תפילת חול, גומר אותה הברכה שהתחיל בה, ומתחיל של שבת, בין אם נזכר באתה חונן ובין אם נזכר בשאר הברכות לאחר מכן. בגמ' ברכות (כא.) אמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בעו מיניה הני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן גומרין כל אותה ברכה, דבדין הוא דאיבעי לצלויי שמו"ע, ומפני כבוד השבת לא אטרחוה רבנן. וכתבו הרא"ש (פ"ג סי' יז) ורבינו יונה (ברכות יג. ד"ה אמר ליה) פסקו שאין הבדל בין אם נזכר בברכת אתה חונן לבין אם נזכר בשאר ברכות, דלעולם גומר אותה ברכה ומתחיל של שבת. ודחו את דברי הרא"ש מלוניל שסובר שלא אמרו כן אלא בברכת אתה חונן בלבד, שהיא ראשונה, אבל אם נזכר בשאר ברכות פוסק אפי' באמצע ברכה. אמנם בתפילת מוסף אם התחיל אתה חונן מפסיק באמצע ומתחיל תיכנת שבת. הטור כתב שאם טעה כנ"ל בתפילת מוסף צריך גם כן לנהוג באופן הנ"ל, אמנם רבינו יונה ס"ל דבתפילת המוספין פוסק באמצע הברכה, דהא בתפילת מוסף אין את הסברא שהיה צריך להתפלל י"ח ברכות, דבמוסף לעולם אין י"ח ברכות, וכ"כ הרא"ש, אמנם בסוף דבריו כתב הרא"ש שמצא להראב"ד דלא שנא ואף תפילת המוספין היתה ראויה שיהיה בה י"ח ברכות, דהא קיי"ל כהירושלמי (ברכות פ"ד ה"ו) דאם התפלל שמו"ע, וחידש בה דבר מועט במוסף, כגון שאמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף, יצא, ומשמע בירושלמי שהיו מתפללין במוספי ראש חודש וחול המועד שמו"ע ברכות, ולכן אם התחיל אתה חונן אף בתפילת מוסף צריך לגמור הברכה, והכרעת הב"י כדעת הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה ה"ז) דבמוסף פוסק באמצע הברכה – כרבינו יונה.

והנה בשו"ע סותר למה שכתב בב"י ודעתו דאף בתפילת מוסף צריך לגמור הברכה, אמנם להלכה כתב כה"ח דאף שמרן חזר בו בשו"ע ממ"ש שכתב בב"י, מ"מ קיי"ל כהב"י משום סב"ל, וכ"פ המשנ"ב (סי' רסח סק"ה).

1. חייל שניתנה לו האפשרות לקדש ולאכול פעם אחת במשך השבת, וכעת מסתפק אם לקדש ולאכול בלילה או להיפך, יעדיף לקדש ולאכול בלילה. כן כתב הגרב"ץ מוצפי בספר שיבת ציון וטעמו דאף שקיי"ל דכבוד היום עדיף מכבוד הלילה, מ"מ במקרה זה כבוד היום לא עדיף, ודייק מהגמ' דאיתא שקידוש הלילה עדיף מכבוד היום, דחביבה מצוה בשעתה, וא"כ ה"ה הכא, ועוד הביא דבזוה"ק איתא דסעודתא דליליא עדיפא מביממא, והכוונה מבחינת החשיבות שבסעודה, אבל בודאי שיש להרבות בכבוד היום יותר מבלילה.
2. אף שקידוש הלילה קודם לכבוד היום, מ"מ כבוד היום כלומר להרבות במגדנות ומאכלים ערבים, קודם לכבוד הלילה. כן פסק השו"ע (סי' רע"א סעי' ג') על פי הגמ' פסחים (קה.) והרש"ל קרא תיגר על אותם שאינם נזהרים בזה, ובכה"ח (סקט"ז) הביא שהרש"ל הביא ביש"ש (גיטין פ"ד סי' נ"א) שעשה לעצמו גדר שלא לאכול דגים בליל שבת כדי לאוכלם ביום, אמנם כה"ח נוקט על פי דברי רבינו האריז"ל שצריך לאכול דגים בליל שבת אלא יכבד סעודת שחרית באיזה מין מאכל שחביב עליו, או ירבה באיזה מין שלא אכל ממנו בסעודת הלילה.