שכח לקדש על היין מה יעשה

1. שכח לקדש וכעת נטל ידיו, ונזכר לאחר נטילת ידיים קודם שבירך המוציא, אם נמצא לבדו, יקדש על הפת ושאר בני הבית יקדשו על היין, ואם אינו ראש הבית, ישמע קידוש מראש הבית, ויברך המוציא ואינו צריך לחזור וליטול ידיו. כ"פ אורל"צ (ח"ב פ"כ ה"ו) ואף שבשו"ע (סי' רע"א סעי' יב) פסק כהטור בשם רב עמרם שאם נטל ידיו קודם הקידוש, גילה דעתו דריפתא חביבא ליה, ולא יקדש על היין אלא על הפת, וכן דעת הר"ן בפירוש הרי"ף והרמב"ם, דלא כשיטת הרא"ש והמרדכי דכיון שקידוש הוי צורך סעודה, א"כ הנטילה אינה נחשבת כהפסק, מ"מ כתב הגרב"ץ שיש לחלק דאם הוא בעל הבית, שכבודו הוא שיקדש בעצמו ולא ישמע מאחר, במקרה זה מקדש בעצמו על הפת ושאר המסובים יעשו קידוש על היין, אמנם אם אינו בעל הבית, יוכל לשמוע הקידוש מבעל הבית שמקדש על היין, ואין בזה הפסק, דבזה יש לסמוך על הרא"ש והמרדכי שלכתחילה ראוי שיטול ידיו ואח"כ יקדש על היין וכ"פ הרמ"א, ולכן ישמע מאחר את הקידוש על היין ובפרט שעל פי הסוד לקדש על יין דווקא כמ"ש כה"ח (סקע"ז), ובכה"ח שם כתב דכיון שיש טעם על פי הסוד לקדש דווקא על יין לכן לא מיבעיא דאם לא בירך על נטילת ידיים, שבודאי יקדש על יין, אלא אף אם בירך על נטילת ידיים, כדאי הוא הרמ"א לסמוך עליו בזה, ויקדש על היין ואח"כ יברך המוציא, אמנם להלכה קיי"ל כמ"ש בשם הגרב"ץ.
2. שכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא, ונזכר קודם שאכל יקדש על הפת ואח"כ יאכל, אבל בהבדלה, יטעם תחילה מהפת דהרי אין מבדילין על הפת. כ"כ הרמ"א (סי' רעא סעי' ה'). והטעם דקידוש ניתן לעשות על הפת, אך הבדלה אין עושים על הפת, ולכן אם בירך על הפת יאכל כשיעור כזית ואח"כ יבדיל, דהא קיי"ל דהבדלה דאורייתא, ולשיטת הסוברים דהבדלה מדרבנן יכול לגמור סעודתו ואח"כ יבדיל.
3. אם אכל קודם לכן ואח"כ נזכר שלא קידש, יקדש כעת על היין, או על הפת (אם אין לו יין), אמנם אף אם מקדש על הפת אינו צריך לברך שוב המוציא. כן כתב המשנ"ב (סקכ"ה).
4. אסור לטעום כלום קודם הקידוש, (שו"ע שם סעי' ד') ומ"מ אעפ"י שאסור לטעום קודם הקידוש, מ"מ אם טעם מקדש, ועיקר הקידוש הוא קידוש הלילה, ומ"מ אם לא קידש, מקדש והולך כל היום, אמנם אינו אומר ויכולו אלא בלילה. בגמ' פסחים (קז.) אמר רבא הלכתא טעם מקדש, ומי שלא קידש בערב שבת, מקדש והולך כל השבת", וצריך לקדש קידוש של לילה ויש תשלומין כל היום כמ"ש ב"י בשם המכתם, אמנם כאשר מקדש ביום אינו אומר ויכולו, מכיון שגמר מלאכת הבורא, היתה בליל שבת.
5. אם אכל בלא קידוש ונזכר בסיום אכילתו, לא ימתין עד הבוקר, אלא יקדש מייד בלילה. כ"כ המשנ"ב (סקל"ז).
6. אעפ"י שאסור לטעום כלום קודם הקידוש, מ"מ מותר לשטוף את הפה. (משנ"ב סקי"ג) כיון שאינו מכוין להנאת טעימה. ומותר לקחת תרופה קודם הקידוש. כן כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' יח) שמי שקיבל שבת קודם בין השמשות, ורוצה לקחת כדור נגד כאבים, מותר לו לצורך כך לשתות מעט מים אף קודם הקידוש, כיון שאין בשתיה זו הנאה, ועוד שיש דעות שקודם תפילת ערבית אין איסור טעימה, ולכך יש להקל בדבר, והוסיף שמותר לעשות כן אף אם יכול לקדש אלא שרוצה להמתין עד הקידוש שעושה בביתו. ולעניין לקיחת תרופה דעת הגר,נ קרליץ (ח"ד פפ"ה סוף סק"ב) שאם אין לה טעם וצריך ליטלה זמן מה קודם הסעודה, מותר ליטלה אף בלא קידוש, כיון שאין על לקיחת תרופה זו שם טעימה, אולם אם אין אפשרות לאכול תרופה זו אלא עם סוכר וכדו', דעתו שם שאסור לעשות כן בלא קידוש.