דיני ערבית של שבת

1. בתפילת ערבית יכוין להשלים לתקן ולהעלות כל תפילות ערבית של ימי החול. כ"כ חכמי הקבלה והמשילו בזה משל לאדם שעשה סעודה גדולה והזמין אליה את כל גדולי העיר, והניח שומר בפתח לבל יכנס כל מאן דהו, ובא לסעודה שר גדול ונכבד, והביא עמו משרתיו או שומריו, יניחוהו להכניסם עימו כן הדבר בשבת קודש שאם יכוין בתפילותיה כהוגן ויכוין להכניס עימם כל תפילות בדומה לה ערבית עם ערבית שחרית עם שחרית וכעזה"ד יכול להכניסם ולתקנם, ועי' מ"ש בזה בדבר בעיתו. ובספר שיבת ציון (שער ד' סעי' לא בהערות) הביא ראיה לזה מדברי הרש"ש (בהקדמת רחובות הנהר ד"ד עמ' ג') עיי"ש.
2. טוב לנגן ניגון ערב וקדוש בקדיש כי יועיל לפתוח הלב בכוונה, וכן יועיל לסלק המקטרגים. כתב בספר חסידים (סי' קנח) וז"ל "וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך באותו ניגון אמור תפילתך ותתפלל תפילתך בכוונה, וימשך לבך אחר מוצא פיך לדבר בקשה ושאלה, ניגון שמכין את הלב לדברי שבח, ניגון המשמח את הלב" עכ"ל. ועי"ע מה שכתב בשו"ת כרך של רומי (סי' א') שהוא עצמו יסד שירים ופיוטים על משקל ומנגינות של גויים, ועשה כן על פי הוראתו של הרשל"צ רבינו חים אברהם גאגין, וכ"כ שם בהקדמה ובהסכמה הגאון רבי חיים שמואל הכהן רבה של עיה"ק טבריה, המכונה "הסניור" ורבינו הרי"ח בספרו בניהו (ברכות ו.) כתב רמז נאה על זה וטעם נפלא על שהש"ץ מנגנים בתחילת התפילה בקדיש שקודם ערבית ובקדיש בשחרית שקודם יוצר, דכששומע הסט"א שמנגנים חושב שבאו לשיר ועוזב והולך לו ואינו מקטרג, וזהו לשמוע אל הרינה ואל התפילה, והוסיף "גם אנא עבדא מצאתי לזה סמך מדברי הזוה"ק (פקודי דף רנה עמ' א' ורעיא מהימנא פנחס דף רכז עמ' א') שהשטן וגונדא דיליה אינם יכולים לשמוע זמר ושירה, אלא נהנים מאבל וקינה, ועל ידי השירה מגרשים אותם". עכ"ל. ועי' בזה בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ה') שכתב שעדיף שהש"ץ ינגן בלחן שירי קודש הידועים לקהל הכי עדיף טפי, וכן נוהגים רבים ושלמים עכ"ד.
3. נוהגים על פי הזוה"ק לומר פסוקי ושמרו וגו', ויש בהם סודות עמוקים, ובפסוק ושמרו יש י"א תיבות שעל ידי שמירת שב"ק ניצול מי"א ארורים, ובפסוק ביני ובין בני ישראל יש כ' תיבות כנגד כ' דורות מאדה"ר ועד אברהם אבינו ע"ה, שלא שמרו שבת עד שבא אאע"ה. כן מובא בספר שיבת ציון (שער ד' אות לט) ומנהג זה מיוסד עפ"י הזוה"ק (תרומה קלח.) ושער הכוונות (דף סט עמ' ד') וכתב האבודרהם (מעריב של שבת) וז"ל "ונוהגים לומר פסוק ושמרו בין גאולה לתפילה, לומר שאם ישמרו ישראל את השבת כראוי מיד נגאלים, וכתב אבן הירחי בצרפת אומרים בשבתות ושמרו, ובשאר מועדים אלה מועדי תיכף לחתימה". עכ"ל. וכ"כ הטור (סי' רסז) והפמ"ג. ועי' בספר עץ יוסף (סידור התפילה) דבפסוק ושמרו יש י"א תיבות שהשומר שבת ניצול מי"א ארורים, ובפסוק "ביני ובין" – כ' תיבות כנגד כ' דורות מאדה"ר עד אאע"ה שלא שמרו שבת. ועי' בספר חמדת ימים (ח"א דמ"ו ע"א) שהטעם שאומרים פסוקים אלו אחר "ופרוס עלינו", משום שהנשמה היתירה שקיבלנו בעת שאמרנו ופרוס עלינו, צריכה שמירה. ובספר דבר בעיתו (ח"א דפ"ה ע"א) הביא רמזים ודברים נפלאים בזה.
4. בתפילות שבת אומרים ג' ברכות ראשונות, ובברכה האמצעית מזכירים את השבת, בליל שבת אומרים "אתה קידשת", ובבוקר בשחרית אומרים "ישמח משה", במוסף אומרים "תכנת שבת", ובמנחה אומרים "אתה אחד". עי' בזוה"ק (ויקהל רה:) וז"ל "צלותא דשבתא דעמא קדישא תלת צלותין אישתכחו בהאי יומא, לקבל (כנגד) תלת שבתי ואוקמוה וכולהו חד". ע"כ. וביאור הדברים ע"פ המחזור ויטרי (סי' קלט) וז"ל "וארבע שבתות הן בתפילות מיוסדות על אדני פז. אתה קידשת – שבת בראשית, ישמח משה – בשבת של מתן תורה, תכנת שבת – במרה, אתה אחד – לשבת לעתיד ליום שכולו שבת לאלף השביעי" עכ"ל. וחזר ושנה זאת בסי' קסב.

ועי' בא"ר (או"ח סי' רצא ב') שכתב כי סעודות שבת גם מרמזות לזה, שכן סעודת ליל שבת מצילה מחבלי משיח כנגד שבת בראשית, שחרית מצילה מגיהנם שאין שולט בלומדי התורה והיא כנגד מתן תורה, וסעודה שלישית מצילה מגוג ומגוג שבת שלעתיד. ע"כ.

1. אם טעה בתפילות שבת והתחיל תפילת חול, גומר אותה הברכה שהתחיל בה, ומתחיל של שבת, בין אם נזכר באתה חונן ובין אם נזכר בשאר הברכות לאחר מכן. בגמ' ברכות (כא.) אמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה בעו מיניה הני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן גומרין כל אותה ברכה, דבדין הוא דאיבעי לצלויי שמו"ע, ומפני כבוד השבת לא אטרחוה רבנן. וכתבו הרא"ש (פ"ג סי' יז) ורבינו יונה (ברכות יג. ד"ה אמר ליה) פסקו שאין הבדל בין אם נזכר בברכת אתה חונן לבין אם נזכר בשאר ברכות, דלעולם גומר אותה ברכה ומתחיל של שבת. ודחו את דברי הרא"ש מלוניל שסובר שלא אמרו כן אלא בברכת אתה חונן בלבד, שהיא ראשונה, אבל אם נזכר בשאר ברכות פוסק אפי' באמצע ברכה. אמנם בתפילת מוסף אם התחיל אתה חונן מפסיק באמצע ומתחיל תיכנת שבת. הטור כתב שאם טעה כנ"ל בתפילת מוסף צריך גם כן לנהוג באופן הנ"ל, אמנם רבינו יונה ס"ל דבתפילת המוספין פוסק באמצע הברכה, דהא בתפילת מוסף אין את הסברא שהיה צריך להתפלל י"ח ברכות, דבמוסף לעולם אין י"ח ברכות, וכ"כ הרא"ש, אמנם בסוף דבריו כתב הרא"ש שמצא להראב"ד דלא שנא ואף תפילת המוספין היתה ראויה שיהיה בה י"ח ברכות, דהא קיי"ל כהירושלמי (ברכות פ"ד ה"ו) דאם התפלל שמו"ע, וחידש בה דבר מועט במוסף, כגון שאמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף, יצא, ומשמע בירושלמי שהיו מתפללין במוספי ראש חודש וחול המועד שמו"ע ברכות, ולכן אם התחיל אתה חונן אף בתפילת מוסף צריך לגמור הברכה, והכרעת הב"י כדעת הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה ה"ז) דבמוסף פוסק באמצע הברכה – כרבינו יונה.

והנה בשו"ע סותר למה שכתב בב"י ודעתו דאף בתפילת מוסף צריך לגמור הברכה, אמנם להלכה כתב כה"ח דאף שמרן חזר בו בשו"ע ממ"ש שכתב בב"י, מ"מ קיי"ל כהב"י משום סב"ל, וכ"פ המשנ"ב (סי' רסח סק"ה).