ביאור ברכת השנים ותקע בשופר 

1. בברכת השנים יכוין שפרנסתו תהא בנחת ולא בצער, ושנזכה לעבדו באמת ויכוין שלא יהא אפי' נדנוד איסור באכילתו ותהיה מצד הקדושה, ושתהיה לו בשפע כדין שיוכל לזון לעניים, וגם אותו יפרנסהו השם יתברך לפנים משורת הדין בחסד וברחמים. עי' בסדר היום (סדר תפילת עמידה) וז"ל "וצריך לכוין לבקש מאת אלהינו יזמין לנו פרנסתינו ומזונותינו בנחת ולא בצער, בהיתר ולא באיסור, ובתוך הפרנסה אנו מבקשים חיים מאת הבורא יתברך ויתעלה, כי עיקר המזון והפרנסה אינו ליהנות מן העולם, אלא כדי שנחיה לעבוד את ה' אלהינו ונעסוק בתורתו ונקיים מצוותיו כי זה כל האדם להכין עצמינו להיותינו בריאים וחזקים כדי שנוכל לעבוד עבודה שלימה והגונה ולא שנהיה חולים וחלושים ומתים ברעב, ולמען זה כל מה שהאדם עושה לתועלת הגוף ולבריאותו עם הכוונה הזאת מצוה תחשב לו וצדקה, ויפה הוא עושה". עכ"ל. ועוד עי' ביערות דבש (ח"א דרוש א') וז"ל "ברכת השנים, בזו יש לו לאדם להתפלל על מזונותיו, כי האוכל בלי תפילה תחילה על מזונותיו, ממש מזונותיו לחם מגואל, והרב החסיד איש אלהים מורנו הרב משה קודבירו ז"ל החמיר שלא לתקן צרכי אכילה טרם שיתפלל על מזונותיו (מקורו בזוהר ח"א קצט. וח"ב סב.) ולכך ראוי בתפילת שחרית על כל פנים ולשום אל לבו לה' שיטריף לו לחם חוקו בהיתר ולא באיסור כי אם יש נדנוד איסור במזון מטמא כל גופו ואין בו מזון לנשמה, אבל אם המזון כולו בהיתר יש בו מזון לנשמה כי מעלה כ הניצוצות שיש במאכל כדכתיב כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ולכן יתפלל האדם מאוד בכוונה שיהיה המזון מסטרא דדכייא וטהרה ולא חס ושלום מסטרא דמסאבא כי אם אינו מתפלל וגם יש איסור חס ושלום במאכל הן שבא מגזל או שעצם המאכל אינו מותר או שיושב לאכול במושב לצים ותערובת נשים וכו', אז מתדבקים בו נשמות רשעים ונעשה רשע כמו שכתב רבינו האריז"ל (שער המצוות פרשת עקב דף מ"ג) על יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי לסוף שמונים שנה (ברכות כט.) וכן קורה לפעמים באיש אשר הלך למישרים ובזקנותו יוצא לתרבות רעה, רחמנא ליצלן, וכאשר יתפלל בכוונה שלימה אז יפן ה' לתפילתו שלא יקרהו עוון במאכל ואם הוא בעל תורה תהיה מחשבתו במאכל בתורה, ואם עם הארץ הוא תהיה מחשבתו במצוה לחונן דלים ולהאכיל עניים, ויש להרבות בתפילה שהקב"ה יזון לעניים ויתן לכל איש די מחסורו, ולא יצטרכו ישראל זה לזה, כי בעוונותינו הרבים עיקר חטאים שבישראל הוא לחוסר הפרנסה ואילו היתה להם פרנסתם לא היו סרים מדרך הישר כלל וכלל, ובאמת על פי שורת הדין מי שאינו זכאי גמור אינו ראוי למזונות כי איך יבוא מורד במלך שאינו שר למשמעתו לבקש מהמלך שיתן לו ארוחתו ארוחת תמיד ועיקר המזונות הוא חוץ לדין בדרך רחמים ולכן אמרו (פסחים קיח.) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שגם שם היה חוץ לדין ואף מזונות כן לכך עיקר המזונות בבוקקר כי אז הקב"ה מתמלא רחמים כנאמר שבענו בבוקר חסדך.
2. תקע בשופר גדול, באיכות ובמעלה, הוא קרן ימין של אילו של יצחק, ועל ידו תהיה חירות מהאומות ומיצר הרע, ויכוין כי "תקע" גימטריא ב' פעמים מנצפ"ך פתוחות וסתומות עם עשר אותיותיהם ובגילויים תיפדה השכינה מהגלות, והנשמות המגולגלות יתוקנו, והמתים יחיו, והגלויות כולם יתקבצו לירושלים, ויכלו כל נשמות שבגוף וכן הנדחים בדומם צומח חי והמדבר. בתיקוני הזוהר (תיקון כ"א נב.) איתא "שופר איהי שכינתא עילאה [בינה], תקע דילה שכינתא תתאה [מלכות] דאמר בה ותקע כף ירך יעקב בגלותא בההוא זמנא סלקא מן גלותא בשופר גדול ואתקריאת תקע בשופר גדול לחירותינו" ע"כ. והרוקח פירש (סידור התפילה אות נד) "שעתיד הקב"ה לתקוע בשופר בקרן איל יצחק ויתקע לכנס הגלויות, ועתה אנו מתחננים לפני חנון ורחום ואומרים תקע ושא נס לקבץ נידחינו בכל מקום שהם בקצם כי קבצם כאן מעט וכאן מעט כמו וקובץ על יד ירבה. וקבצינו יחד לא כעזרא כל הקהל כארבע רבוא, אלא קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ" ע"כ. והאבודרהם (שמונה עשרה) פירש "תקע בשופר על שם והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, לחירותינו על שם לקרוא לשבויים דרור ותרגום דרור – חירותא, וזה מדבר על עת ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו להוציאנו ממאסר האומות, ושא נס על שם ונשא נס לגויים ואת נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות כל הארץ" ע"כ. ובערוך השלחן (או"ח קיח סעי' א') כתב דהגאולה תהיה על ידי תקיעת שופר כדכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ובשער הכוונות (דף ל"ו ע"ג) כתב כי תקע הוא בגימטריא שני פעמים מנצפ"ך שהם הגבורות והם כפולות (אותיות רגילות מנצפ"כ ואותיות סופיות םןץף"ך) כמניין תק"ס ועם עשר האותיות הרי תקע והם בהוד וניתנים אל היסוד דמלכות ושם נמתקים ע"י הבינה הנקראת שופר (זוהר ויקרא ו:) גדול". ע"כ. ועי' בספר עבודת הקודש לרבינו מאיר בן גבאי (ח"ב פ"י) ולהרמ"ק בפרדס רמונים (שער כט פ"א) שברכה זו היא בסוד גאולת הנשמות היוצאות לחירות וכן גאולת השכינה המוחלטת. ובשל"ה (כי תצא תורה אור ג) כתב שמתפללים אנחנו על הנשמות המפוזרות בארבע כנפות הארץ בגילגולם.

ובספר שושן סודות (אות קח) לרבנו משה נכד הרמב"ן כתב בשם המדרש פירוש שופר גדול כי עתיד מיכאל השר הגדול לגלול רקיע ששמו וילון ולתקוע בו שש תקיעות, האחת תוקע כל העולם מתבהל וחיל כיולדה מתחולל, השנית בא הרוח ומקב עצם אל עצמו, השלישית מוריד עליהם טל ומתדבקים העצמות הגידים הבשר והעור נרקם עליהם למעלה, הרביעית זורק בהם נשמה ועושה להם מחילות תחת הקרקע ובאים לירושלים, החמישית הקברים נפתחים ומבצבצים ועולים כעשב הארץ, השישית הולכים כולם ומשתחוים לאדון מחיה המתים, וזה שאמר הכתוב ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים וגו', והנה נתבאר לך כי שופר גדול הוא מידת הפחת כלול במידת החסד ועל ידו יהיה הנס הזה שהוא קיבוץ גלויות וכו', ומן פסוק ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יכנס מארבע כנפות הארץ, ונשא בינה, נס הם חמישים שעריה, ושישים גיבורים הסובבים מטות מלך שלום, לגויים שבעים שרים הסובבים כסא הכבוד, ואסף נדחי הם הספירות התחתונות כי הם הנידחים בגלות מפני שרי האומות, ישראל סבא ונפוצות רגל רביעי הלוחמת מלחמות יהודה, יקבץ בינה מארבע כנפות האר העליונה עם ארבע מחנותיה. עכ"ד. ועי' עוד בארחות ציון פ"ז סעי' מז בהערות.