בקשת מזונות ופרנסה בשומע תפילה

1. יש לאדם לבקש פרנסתו ומזונותיו בברכת שומע תפילה, ומורה בזה שהוא בוטח בהשם יתברך ויבקש  סמוך לוידוי, כי בעוונותינו היו החיצונים לוקחים את השפע, כי נשמתו היתה מסורה בידם ולכן מזונותיו קשים, ועתה כשהתוודה יצאה נשמתו מהם ויכול לבקש מזונותיו בריוח ובכבוד. בשער הכוונות (דל"ז ע"א) איתא "גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפילה להורות שהוא בוטח בו יתברך אשר בידו מזון לכל חי על דרך תפילת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנזכר בזוהר". ורבינו האריז"ל בליקוטי תורה (איוב א') ביאר את עניין קושי המזונות וסמוכות בקשתם אחר הוידוי, וז"ל "והוא משום שכוחות החיצונים כל תאוותם להחטיא את האדם, כי הם נקראים מתים, וחיים רק מהקדושה הנקראת חיים, וכשמחטיאים את האדם גורמים שנשמתו לא עלינו תכנס ברשותם והם יתקיימו ויחיו על ידה, והעניין כי הקב"ה ממקום קדושתו נותן ומשפיע מזון לנשמת האדם גם בהיותה נתונה בתוך הקליפות כי רוצה בקיום הנשמה מעשה ידיו ולבלתי ידח ממנו נדח, והשכינה מיום שחרב בית המקדש וגברו העוונות יורדת ללקט אותם הנשמות הנופלות בעוונות וסובלת שם מהקליפות, ועל ידי כן הם ניזונים מהנשמה ומהשכינה, וזה סוד קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה (פסחים קיח.) ועד שתסיים השכינה ללקט אותם נשמות בגוף הקליפה, בסיומם יבא משיח וישראל נגאלים, ולכן המזונות של האדם קשים כי בחטאיו גרם קלקול מזונותיו ואין ניתנים לו אלא בקיצבה ובמדה כדי שהחיצונים לא יהנו יותר מידאי, אך כאשר מתוודה על חטאיו ועוזבם מוציא נשמתו מהקליפות וממילא יכול לבקש מזונותיו בריוח ובנחת ובכבוד". עכ"ל. ועי' לרבנו מאיר בן גבאי בספר עבודת הקודש (ח"ג פי"ב) שמאריך שאין הפרנסה מגיעה על ידי שליח או מלאך, אלא היא בידי ה' בלבד, ונשפעת מאות י' שבשם הוי"ה שהוא מקור הרצון, ולזה אנו אומרים "פותח את ידיך" דהיינו "יודיך" מלשון אות י', שה' פותח את מקור הרצון ומשפיע על השמים הם אות ו', ומתברך משם ויורד אל השכינה הנקראת המלאך הגואל, ומשם אל כל העולמות בלי אמצעי ורשות אחרת. ולכן כותב שצריך תפילה על הפרנסה בכל יום אפי' שמזונותיו מצויים ומזומנים לו היום, כי כל יום מהימים העליונים מתברך מהמקור העליון הנקרא רצון. ועי' בארחות ציון (פ"ז אות סה) בארוכה.
2. נוסח הבקשה: "ויהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שתתן לי ולכל הסמוכים על שלחני היום ובכל יום ויום מזונותינו בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור, בזכות שמך הגדול (דיקרנוס"א גימטריא חת"ך עם שלש אותיותיו) היוצא מפסוק והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ומפסוק נסה עלינו אור פניך ה', ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם כי אם מידך המלאה". כן כתב בפרי עץ חיים (שער העמידה פי"ט).
3. ביום שאין בו תחנון ידלג על נוסח הוידוי ויאמר את הבקשה על הפרנסה, אלא שיזכיר ברמז ויאמר כך: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו שתזכני לעסוק בתורה לשמה במצוות ובגמילות חסדים ויהיו כל מעשינו לשם שמים, ותזכנו להשלים תיקון נפשנו בגלגול זה, ותפרנסנו פרנסה טובה בהיתר ונחת ובריוח בזכות שמך הקדוש היוצא מפסוק והריקותי לכם וכו', ומפסוק נסה עלינו אור פניך וכו'". כן כתב הרב חיד"א במורה באצבע (סי' ב' אות כח).
4. את הוידוי שקודם התפילה על הפרנסה יאמרנו בשברון לב בדמע ובבכיה, ואם אי אפשר לו לבכות לפחות יאמרנה בקול בכי ותחנונים. כן כתב בשלמי צבור (דקל"ב ע"ד) "וטוב שיאמר תפילה זו בהכנעה ובשברון לבב ובכפיפת ראש ובדמעה אם אפשר לו, ואם אי אפשר לו יאמר בקול בוכים ויקבל עליו שלא לשוב עוד לעשות כזה מדעתו, ואם לאו אז מקטרגים עליו לאמר פלוני שהתוודה חזר בעזות פנים לסורו הראשון ואז עונשו ביותר חס ושלום כמ"ש בזוהר". עכ"ל. וכ"כ בספר חרדים (פס"ג) שוידוי בלי הסכמת הלב לשוב יקרא תועבה פן יקטרגו  עליו ויש לאומרו בהכנעה ודמעה".
5. יש שכתבו שאין לומר הבקשה על הפרנסה אלא בתפילת שחרית אבל לא במנחה ולא בערבית, אך מפשט דברי רבנו האריז"ל וכן מדברי הגאון הרב חיד"א ז"ל ועוד לא מצינו חילוק בזה והמנהג לומר תפילת הוידוי והפרנסה בכל התפילות של חול. בשלמי ציבור (דקל"ב ע"ד) כתב וז"ל "ועי' בזוהר פרשת פנחס (רכו:) דמשם מתבאר שאין לומר תפילה על המזונות בתפילתו המנחה, כך שמעתי מהחכם השלם והכולל כמוהר"ר אברהם בן אשר". וכ"כ בחסד לאלפים (סי' קיט אות יח). אמנם משער הכוונות (דל"ז ע"א) משמע שאין חילוק, וז"ל "וראוי מאוד אל האדם באומרו תפילת הלחש יאמר וידוי וכו', גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפילה להורות שהוא בוטח בו יתברך אשר בידו מזון לכל חי על דרך תפילת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנזכר בזוהר (בשלח סב:)". וידוע שכל הסדר והנוסח של תפילת העמידה שייך בכל התפילות שחרית מנחה וערבית ולא מצינו בזה שום חילוק בשום פרט בתפילה, ואם הה בזה שמץ חילוק לא היה שותק מזה המהרח"ו והיה לו לפרש זאת כשם שפירש לגבי עיטוף והנחת תפילין (נא ע"ד), ולעניין תפילין שימושא רבה (נב ע"ב), ועניין נתינת צדקה בערבית (שם), ועוד כתב להוכיח בארחות ציון (שם אות ע') שהמקור שצריך לבקש על פרנסתו בתפילה הוא מדברי הזוהר (בשלח סב:) שרב ייסא סבא לא היה אוכל הסעודה עד שהיה מתפלל על מזונותיו ברישא, ומוכח שם שקודם כל סעודה צריך להתפלל ולאו דווקא בשחרית. וכ"פ להדיא הרב חיד"א (מורה באצבע סי' ג' אות קכו) "בשמע קולנו בכל תפילות החול יתודה וכה יאמר... ותפרנסנו פרנסה טובה". וכ"מ בספר עוד יוסף חי (בשלח יג) לרבינו הרי"ח זצ"ל.