התחיל לומר קדיש בעשרה ויצאו מקצתן

התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים את אותו הקדיש או את אותו הקדושה שהתחיל, ובתנאי שנשארו רוב מניין בבית הכנסת. בירושלמי מגילה (פ"ד ה"ד) אמרו הקורא את המגילה עומד אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין כפיהן ואין מפטירין בנביא פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו להם מקצתם, גומר, ועליהם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו. נמצא שאם התחילו לומר בעשרה והלכו מקצתם גומר. והובאו דברי הירושלמי להלכה ברי"ף (מגילה כג:) ובתוס' (שם) וברא"ש (מגילה פ"ג סימן ז'), וכתב הר"ן (מגילה יג: ד"ה ירושלמי) דהא דאמרינן שאם התחילו והלכו להם מקצתן גומר, מסתברא דוקא בשנשתיירו רובם. וכתב המשנ"ב (סי' נה סקי"א) דלא בעינן רובא דמינכר, וסגי אפי' בנשתיירו ששה.

וכתב האבודרהם (עמ' סה) בשם תשובת שאלה להרמב"ם (פאר הדור סי' סא) דהא דכתוב שיכול להמשיך אף כאשר יצאו מקצתן, היינו להשלמת אותו עניין בלבד, ולכן אם התחילו חזרת הש"ץ יכול לסיים חזרת הש"ץ ולומר קדושה, אבל לא יאמר את הקדיש שלאחר מכן, וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' צה). אמנם בשו"ת תרומת הדשן (סי' טו) כתב שאם התחילו להתפלל ויצאו מקצתן, יכולים לסיים חזרת הש"ץ עם קדושה, וכן יכולים לומר את הקדיש לאחר מכן, שכל זה נחשב מגמר תפילת שמו"ע, וכתב שמותר לומר אף קדיש תתקבל שהרי הוא חוזר על התפילה, אף שממתינים לאומרו עד לאחר קדושה דסדרא, אמנם אף התה"ד מסכים דאם יצאו לפני שמו"ע מקצתן, שאין לומר חזרת הש"ץ וקדושה מחמת שהיו בתחילת התפילה עשרה, דסדר קר"ש לחוד, ותפילה לחוד, וכן אם יצאו בחזרת הש"ץ של יום שני, אין קוראים בתורה אע"פ שאומרים לאחר מכן ישתבח. ונפסק בשו"ע שיכול לסיים את אותו עניין שהתחיל בו, ולכן:

1. התחילו לומר ישתבח בעשרה ויצאו מקצתם קודם הקדיש, אינם יכולים לומר קדיש ולסמוך על זה שהתחילו את ישתבח בעשרה. נחלקו בזה, הא"ר (סק"ג) פסק שיכולים לומר הקדיש, וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"א), אמנם המאמר מרדכי (סק"ג) ושו"ע הגר"ז (סעי' ד') ובן איש חי (פרשת ויחי אות ד') ומשנ"ב (סק"ז) וכה"ח (סק"מ) פסקו שאין לומר קדיש.
2. אם התחיל לומר גם את הקדיש שקודם יוצר אור ויצאו מקצתם באמצע הקדיש, יכול לגמור הקדיש אבל לא יאמר ברכו. נחלקו בזה, להדרך החיים בשם הא"ר יכול לומר ג"כ ברכו משום שהוא עניין אחד, אמנם המאמר מרדכי חולק, שאינו יכול לומר ברכו, וכ"פ כה"ח (סקל"ד) והלכה ברורה (אות י').
3. אם התחילו שמו"ע ויצאו מקצתם קודם שהתחילו חזרת הש"ץ, אינם יכולים לומר חזרת הש"ץ בלא עשרה. כן איתא בר"ן (מגילה יג:) ושכן הוא בירושלמי, וכ"כ בשיבוה"ל (סו"ס ט') וכ"מ מהרמ"א כאן, וכ"כ המשנ"ב (סקט"ז) וכ"פ הלכ"ב (אות ה').
4. התחילו חזרת הש"ץ אפי' אם יצאו מקצתן באמצע ברכת אבות, יכולים להמשיך ואפי' קדושה יכולים לומר.
5. יצאו מקצתן באמצע החזרה, אף שיכולים לומר קדושה, מ"מ אינם יכולים לעשות נשיאת כפיים, אלא יאמרו "אלוקינו ואלוקי אבותינו". כ"כ בשיירי כנה"ג (הגהב"י סק"ג) ועולת תמיד (סק"ב) ובאה"ט (סק"ד) ופמ"ג (א"א סק"ג) וקצשו"ע (סי' טו אות י') ומשנ"ב (סק"י) וכה"ח (סקל"ה).
6. במקרה הנ"ל אף שיכולים לגמור החזרה, מ"מ אינם יכולים לומר לאחר מכן קדיש תתקבל, ולבני אשכנז יכולים לומר את הקדיש שלאחר מכן. לעניין קדיש תתקבל שאחר שמו"ע, נחלקו מרן והרמ"א האם יכולים להשלים את הקדיש שלאחר מכן או שיכולים רק לסיים את השמו"ע, דלמרן (סי' נה סעי' ג') אינו יכול לומר קדיש שלאחר שמו"ע, ולהרמ"א יכול לומר קדיש תתקבל, כיון ששייך לתפילה, ונמצא שבני ספרד נוקטים כמרן, ובני אשכנז נוקטים כהרמ"א.

איסור חמור הוא לצאת מביהכ"נ בשעה שאומרים דבר שבקדושה ויש שם מניין עשרה בצמצום, ועל היוצא נאמר "ועוזבי ה' יכלו", כמ"ש לעיל בשם הירושלמי, אמנם אם רוצה לצאת לאחר גמר העניין, כגון שעונה להם לברכו ויוצא מייד, ואף שכעת לא יוכלו לעשות חזרת הש"ץ, לית לן בה, כיון שהוא עניין אחר. (משנ"ב סקי"ב).

ואם צריך לצאת מביהכ"נ ויש מניין בלעדיו, יכול לצאת אף באמצע העניין, וכל איסור זה לא נאמר אלא כאשר לא נשאר מניין אם יוצא, דבכה"ג אסור לצאת באמצע העניין, אבל מותר לצאת לאחר שהסתיים אותו העניין כמ"ש. ועי' באה"ל (סי' נה ד"ה ומ"מ) שנסתפק אם יצא העשירי האם מותר לתשיעי לצאת מביהכ"נ גם כן או לא.