טעה ולא הזכיר טל ומטר בברכת השנים חלק ב 

1. מי ששכח ולא שאל מטר בברכת השנים, אם נזכר בהיותו עדיין בברכת השנים, חוזר שוב ומברך "ברך עלינו".
2. אם נזכר לאחר חתימת הברכה קודם שהתחיל "תקע בשופר", אומר במקומו "ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה". כן מבואר בראבי"ה (תענית, סימן תתמו), והובא להלכה בהרא"ש (פ"ק דתענית סימן א), וכ"כ בשמו המרדכי שם, והגמ"י (פרק י' מהלכות תפלה הלכה ו). וכן דעת הטור והשלחן ערוך (סימן קיד סעיף ו) שכל שלא התחיל בברכה האחרת, דינו כאילו עומד באמצע הברכה, ואין מחזירים אותו. ע"ש. וכן פסק בדין זה המגן אברהם (סימן קיז סק"ה). ואף על פי שכאן אפשר לשאול טל ומטר בשומע תפלה, אף על פי כן כיון שנזכר בסיום ברכת השנים, הרי הוא כאילו נמצא באמצע ברכת השנים, ועדיף לשאול במקומו מאשר בשומע תפלה. וכן העלה הרב המגיה בשו"ת בית דוד (חאו"ח ס"ס מח), ושלא כהרב המחבר בית דוד שצידד שלא ישאל טל ומטר אלא בשומע תפלה. ע"ש. וכן הסכים מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן קיז סק"ב), ובספר עבודת הקודש (קשר גודל סימן טז אות ב), וכן העלה הנודע ביהודה תנינא (חאו"ח סימן ט). ע"ש. ואף על פי שבקיצור שלחן ערוך (סימן יט אות ב ואות ו) פסק שישאל בשומע תפלה, מטעם שרבינו יונה חולק על הראבי"ה וסיעתו. ע"ש. וכ"כ במשנה ברורה (סימן קיז ס"ק טו), ושכן העלה בביאור הלכה (סימן קיד). ע"ש. מכל מקום לדינא נקטינן כדעת רוב האחרונים הנ"ל, וכן פסק בש"ע הגר"ז (סימן קיז סעיף ה). והחיי אדם (כלל כד סימן יג) ובתפארת ישראל בהלכתא גברוותא (ספ"ק דתענית), וכ"כ בספר מגן גבורים. ובספר ערוך השלחן. ובספר בן איש חי (פרשת בשלח אות יח). ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ת' אות א). ועוד. ובפרט שיש לחוש פן יטרד במחשבתו וישכח לשאול בשומע תפלה. (עיין בברכי יוסף סימן תכב סק"ג). וכ"פ הלכה ברורה (אות טו). ובילקוט יוסף כתב דמכל מקום טוב שיחזור לשאול טל ומטר, ויוסיף, ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך וכו', ועיין בברכי יוסף (סימן קיז סק"ט) בשם מהר"י מולכו בתשובה כת"י, שאם נזכר אחר שהתחיל בתקע בשופר ימשיך כדרכו עד שיגיע לשמע קולינו וישאל טל ומטר, ואין אומרים שיחזור לברך עלינו גזירה שמא ישכח לשאול בשומע תפלה, ויצטרך לחזור ויברך כמה ברכות לבטלה. ע"ש. וכ"כ בשלמי צבור (דף קכט ע"ב). ועוד. ועיין מש"כ בשו"ת יביע אומר חלק א' (חאו"ח סימן כב). ע"ש.
3. אם נזכר אחר שהתחיל תקע בשופר וכו', אינו חוזר לברכת השנים, אלא ממשיך עד שמע קולנו ויאמר שם קודם ומלפניך מלכנו "ותן טל וכו'".
4. אם נזכר אחר שחתם שומע תפילה קודם שהתחיל רצה, יאמר מייד "ותן טל ומטר וכו'", ואם התחיל רצה וכו', חוזר לברכת השנים. הנה מחלוקת גדולה היא בראשונים, שדעת רבינו האי גאון ורבינו חננאל והתוספות והר"ן (תענית ג:) ומהר"ם ריקאנטי (סימן לב) שחוזר לשמע קולינו וישאל שם טל ומטר. וכן הסכים רבינו יונה (ברכות כט:). ועוד ראשונים. ומכל מקום כיון שהרמב"ם והראב"ד והרא"ש והרא"ה והריטב"א ס"ל שחוזר לברך עלינו, וכן פסקו הטור והשלחן ערוך (ס"ס קיז), הכי נקטינן, דלא אמרינן ספק ברכות להקל בתפלה. וכמ"ש בשו"ת יביע אומר חלק ב' (סימן י אות ח). ע"ש. ומכ"ש שאפילו אם התחיל תיבת רצה בלבד חוזר לברכת השנים, היינו לאפוקי ממ"ש בספר מאורי אור (חלק באר שבע דף קז ע"א) שבתיבה אחת אינו חוזר. אלא העיקר כמו שמבואר בפוסקים שאפילו אמר רק תיבה אחת מהברכות שאחריה צריך לחזור. וכמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר (חלק א' סימן כב אות ח, וחלק ו' סימן מח אות כ). ע"ש.
5. אם אמר ברוך אתה ה' ועוד לא חתם שומע תפילה יאמר למדני חוקיך ויאמר "ותן טל וכו' ומלפניך מלכנו וכו'".
6. ואם המשיך את תפילתו ונזכר אחר כך קודם שגמר תפילתו חוזר לברכת השנים, שהוא עיקר מקומה של שאלת מטר, ולא מספיק בזה שיחזור לשומע תפילה וישאל בה, שאין זה עיקר מקומה, ומכיון שכבר הטריחוהו לחזור, צריך לחזור למקומו הראוי שזה ברכת השנים (כה"ח סקט"ל).
7. ואם סיים תפילתו, דהיינו הגיע ליהיו לרצון השני, אף שעוד לא עקר רגליו לומר עושה שלום, צריך לחזור לראש התפילה. פסק כן על פי מה שכתב בבית יוסף סי' תכב בשם הרי"ף והרמב"ם שצריך שני תנאים כדי שלא יצטרך לשוב לראש התפילה, שלא עקר רגליו, ושרגיל לומר תחנונים, אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים, אף אם לא עקר רגליו הוי כאילו עקר רגליו וחוזר לראש, וכן מבואר במגן אברהם (סימן תכב סק"ב), ושכן הוא בירושלמי (פרק ה' דברכות ה"ג) ודלא כרב עמרם שם שכתב שכל עוד שלא עקר רגליו אינו צריך לחזור לראש התפילה. ואף על פי שמרן השלחן ערוך (ס"ס קיז) הזכיר רק שאם אינו רגיל לומר תחנונים אף על פי שלא עקר רגליו כעקורים דמי, נראה שהוא הדין למי שרגיל לומר תחנונים, והסיח דעתו מלומר תחנונים, וסיים יהיו לרצון אמרי פי (האחרון), שגם כן כעקורים דמי. וכן מבואר להדיא במאירי ברכות (כט ב) בד"ה כלל ידוע. ע"ש. וכן פסק בספר אהל מועד (דף סא ע"א). ע"ש. וכן העלה המשנה ברורה בביאור הלכה (סוף סימן קיז) בד"ה כעקורים, ושכן מבואר בדברי תלמידי רבינו יונה (ברכות כט ב), ודלא כהחיי אדם (כלל כד סימן יד וטו), שכתב דבעינן עקירת רגליו ממש. ע"ש. וכן הסכים המאמר מרדכי (סימן תכב סק"ו) לדעת המגן אברהם, ושזהו פשוט מאד. ע"ש. וכן פסק הגאון רבי חיים בן עטר בספר ראשון לציון (ברכות כט ב). וכן כתב בשלמי צבור (דף קצט ע"ד). וכן פסק בספר בן איש חי (פרשת בשלח אות יח). וע"ע בספר צמח צדק בשער המילואים (בפרק תפלת השחר אות ח). ע"ש. ובספר פעולת אדם (דף ט ע"ד) גם כן כתב לדחות דברי החיי אדם, ושכן מצא גם כן בתלמידי רבינו יונה (ברכות כט א) וע"ש. וכ"כ בלחם הפנים על הקיצור שלחן ערוך (סי' יט סעיף ו). ע"ש. וכן העלה בשו"ת כרם שלמה קוטלר (סימן כו). עש"ב. וע"ע בשו"ת עמודי אש (סימן ג אות ו). וכן עיקר.
8. ואם הוא מסופק אם אמר כראוי או לא, נפסק בשו"ע סי' קיד סעי' ח' שמסתבר שאמר כמו שהיה רגיל וצריך לחזור לברך עלינו, עד שלשים יום.

ועיין בסי' קיד סעי' ט' שפסק מרן בשם המהר"ם מרוטנבורק שאם אמר ביום פסח תשעים פעמים אתה גיבור עד מוריד הטל, אם מסתפק אם אמר מוריד הטל, הרי הוא בחזקתו שאמר כראוי, ופסק שם המשנ"ב (סק"מ) שהוא הדין לעניין ברכת השנים בחורף, לכן אם אמר תשעים פעמים בליל ז' בחשוון "רופא חולי עמו ישראל – ברך עלינו", הרי הוא בחזקתו שאמר כראוי ואין צריך לחזור.