ביאור ברכת רפאינו

1. עיקר כוונת תפילתו בברכת רפאינו תהיה על רפואת נפשו שיינצל ממידות רעות ומרות שהם  תחלואי הנפש, וכן יכוין לבקש על חליי כנסת ישראל היא השכינה הקדושה שהיא חולת אהבת השם יתברך, וחליי משיח צדקינו הסובל בעוונותינו ויבין שללא רפואת הנפש אין רפואה לגופו. כתב הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ג) "אמרו הקדמונים לנפש בריאות וחולי כמו שלגוף בריאות וחולי, ובריאות הנפש היא שיהיו תכונותיה  ותכונות חלקיה תכונות שתעשה בהם תמיד הטובות והחסדים והפעולות הנאות, וחולייה הוא שיהיו תכונותיה ותכונות חלקיה תכונות שתעשה בהם תמיד הרעות והפשעים והפעולות המגונות". עכ"ל. וכ"כ רבי שלמה אבן גבירול בספר תיקון מדות הנפש (ח"ג שער ב') ובארחות צדיקים (שער הכעס) וכתב מצודת דוד (תהלים מא ב) אני אמרתי בעת חליי, רפאה נפשי: מחול עווני כי העון הוא חולי הנפש והמחילה היא הרפואה, כי חטאתי לך: וצריך אני למחילה שהיא רפואת הנפש וממילא תבוא רפואת הגוף, והיא הסעד אשר יסעד את החולה. ע"כ. וכ"כ הרד"ק (תהלים קג ג) כי תחלואי הנפש הם העוונות. ועי' עוד בספר חסידים (סי' לג). ועוד איתא בראשית חכמה (שער התשובה פ"ה) כי הנפש העוונות הרשומות בה הם מכות ונגעים וצריכה רפואה ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, וטוב לכוין בזה בברכת רפאינו על תחלואי הנפש. וכעין זה איתא ביערות דבש (ח"א דרוש א) "ויתפלל על חולי ישראל שכנסת ישראל בגלות והיא חולת אהבה כדכתיב בשיר השירים (ב ה) הוא החולי שסובל משיח בשביל ישראל אשר נאמר (ישעיה נג, ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ולרפואה זו צריך התעוררות רבה ותשובה גדולה וכבר קונן ירמיה (איכה ב' יג) כי גדול כים שברך מי ירפא לך". עכ"ל. ועי' במבי"ט בספר בית אלהים (שערי התשובה פרק שני) שהיסורים הבאים על האדם הם בגלל עוונותיו והם רפואת הנפש. ולפי זה טוב להתפלל הן על העוונות שיתרפאו והן על היסורים שיסתלקו.
2. בברכת רפאינו יכוין שמבקש להיות בריא וחזק כדי שיוכל לעבוד את השם במנוחה ובעוצמה ולעסוק בתורתו בבהירות, ויכוין לבקש על כל החולים בישראל כאילו הם בניו ובעיקר יבקש על לומדי התורה שיבריאו, ויבקש שמהשם תבוא הרפואה כדי שלא תחזור אם תהיה על ידי שליח, ובאומרו רופא נאמן יכוין על זמן סילוק החולי, ורחמן שבאים ברחמים, ובאומרו חולי עמו ישראל יכוין כי אין לך אפי' אם בריא וחזק שאין בו חולי נסתר והשם יתברך מרפאהו. כתב בסדר היום (תפילת עמידה) "רפואה אחר גאולה, מפני שכל זמן שאדם בגלות או בצער אינו עומד על צערו וחליו מצרת עיקר השיעבוד והגלות, אבל אחר שיצא מאפילת השיעבוד לאור אזי מרגיש החולי והמכאוב, ולזה אנו מתפללים שאחר שיגאלנו בקרוב ירפא את מכותינו, ובהיותנו בגלות צריכים להתפלל שיהיה בנו כח ואזירות חיל לסבול עול הגלות וירפא מכאובינו המחלישים את כוחנו, זאת ועוד צריך לכוין והיא עיקר הכוונה לבקש מאת אלהינו שירפא אותנו כדי שנהיה בריאים מוכנים וחזקים לעסוק בתורה כראוי ולשמור כל המצות כדין וכשורה כי בהיותינו חולים או מדוכאים ממכאוב אין בידינו לעשות המצוות כראוי ומסיים כי אל רופא נאמן ורחמן אתה להיות כי הרפואה מאתו ובידו ככתוב כי אני ה' רופאיך אני ולא אחר. וכ"כ רבינו יהונתן אייבשיץ ביערות דבש (ח"א דרוש א') שיש להתפלל עבור כל החולים שבעיר, כי כולנו נפש אחת וגוף אחד, וכשם שדוד המלך התפלל אפי' על שונאיו כמ"ש ואני בחלותם לבושי שק וכו', ולכן אפי' אם אותו החולה הוא רשע גמור גם כן יתפלל עבורו, לבל ימות חייב, ואולי אם יבריא יתקן את אשר שיחת, ועוד טעם כי כאשר רשע מת, גורם ריתחא למעלה, ובעידן ריתחא חס ושלום גם לכשרים שבישראל יכולה להתגולל מידת הדין, ולכן יתפלל אף על רשע. והוסיף שם שעל תלמידי חכמים יש חובה להתפלל, משום שהם שומרי התורה ותופשי קבלה אמיתית תורה שבעל פה, ונפשנו קשורה בנפשם, ואם אין תלמידי חכמים חס ושלום, אין לנו חיים. ועי' באגרות משה (יו"ד ח"א סי' נא) בגודל החיוב להתפלל על התלמידי חכמים וז"ל וזכור תזכור מאי דאיתא בגמ' כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם, אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו, ופירש"י אם תלמיד חכם זה שצריך רחמים צריך שיחלה עצמו עליו, שנאמר ואני בחלותם וכו'. וביאור הברכה: כשאומר רפאינו ה' ונרפא – כתב הרב חיד"א (צוארי שלל פרשת בחוקותי) כתב שפירוש רפאינו ה' הכוונה על ידך תבא הרפואה ולא על ידי שליח, כי אם יהיה על ידי שליח הגם שהתרפא לשעה יתעורר החולי מחדש, לכן אמר ונרפא הכוונה לעולם, הושיענו ונושעה לעולם בלי שום חולי כלל. וכן בזוהר חדש (בלק נד:) "כל אסוותא דעלמא בידא דקודשא בריך הוא אבל אית מנהון על ידי שליחא, אינהו דקודשא בריך הוא מסי, ההוא מרעא לא מתהדר".

כשאומר "רפואה שלימה לכל מכותינו" - כתב באשל אברהם בוטשאטש (סי' קטז ד"ה שמינית) שכשאומר רפואה שלימה יכיון שלא ישאר שום סימן וחלק אפי' קטן מהחולי, וכשאומר לכל מכותינו היינו מה שאנחנו גורמים מכה לעצמינו ע"י אכילה ושתיה שאינם ראויים וכ"כ ר' אברהם בן הגר"א.

וכשאומר "כי אל רופא נאמן ורחמן אתה", יכוין על פי מה שאמר ר' יוחנן (ע"ז נה.) כתוב וחליים רעים ונאמנים רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם, בשעה שמשגרים אותם על האדם משביעים אותם שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. ועפי"ז כתב האבודרהם (שמונה עשרה) שכנגד חוליים רעים אנו אומרים "רופא רחמן" וכנגד נאמנים אנו אומרים רופא נאמן, היינו מבחינת זמן הרפואה. ועי' במהרש"א שכתב שבודאי תשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה ויכולים הם לבטלה גם תוך זמן השבועה שנשבע שר היסורים.

בחתימה אומר "רופא חולי עמו ישראל" ופי' היעב"ץ (בית יעקב רנט) כי אין לך אדם ואפי' הבריא וחזק בטבעו שאין בגופו איזה חולי נסתר והקב"ה מרפאהו בדרך נסתר כי אין בעל הנס מכיר בנסו. ועי' בבני יששכר (תשרי מאמר ב' אות ו') שבחתימת הברכה כל המלאכים עונים אמן, וא"כ בודאי שלא יקטרגו עוד על אותו מברך למנוע ממנו הרפואה כי נוגע לכבודו יתברך. ועי' בכל זה בספר ארחות ציון (פ"ז אות מ).