ברכת מברך השנים

1. ברכה תשיעית בשמונה עשרה, ברכת השנים. ומדוע תיקנוה בתשיעית? עפ"י הפסוק (תהילים פרק י') שבור זרוע רשע וכו', שמדבר על אלו שמפקיעים את השערים, ומכיון ששני הפרקים הראשונים נחשבים לפרק אחד, לכן נחשב פרק י' כאילו פרק ט' ועל פי זה קבעו את ברכת השנים לברכה התשיעית. בגמ' מגילה (יז:) מבואר שתיקנו ברכת השנים תשיעית במספר, והטעם "אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים, דכתיב שבור זרוע רשע, ודוד אמרו בתשיעית". וביאר הטור שפסוק זה נאמר בפרק י' שבתהילים, אבל מ"מ "אשרי האיש" ו"למה רגשו" נחשבים לפרק אחד. ופירש רש"י שבור זרוע רשע אלו המייקרין את התבואה ומפקיעין את השער, וממאי דבמפקיעי שערים כתוב? דכתיב בההיא פרשתא (תהלים י ט) יארוב במסתר כאריה בסוכו יארוב לחטוף עני, וכי הליסטים אורב את העני, והלא את העשיר הוא אורב, אלא במפקיעי שערים הכתוב מדבר, שרוב רעתם לעניים הוא וקא בעי דוד רחמי עלה דמילתא, שבור זרוע רשע - ותן שובע בעולם ובכך זרועו שבור, ורע תדרוש, רשעו בל תמצא, כלומר שמה שהיה בדעתו להיות רשע, כשתדרוש רשעו לא תמצא עולה, שלא הספיק לעשותה.
2. שואלים מהשם יתברך טול ומטר בימות הגשמים "בברכת השנים" בזמנים שיבוארו להלן אי"ה. כן איתא במשנה ברכות (לג.) "מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת". וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהלכות תפילה הט"ז) וכ"פ הטשו"ע (סי' קיז סעי' א').
3. באשכנז נוהגים לומר בין בקיץ ובין בחורף ברך עלינו, אלא שמשנים את נוסח הבקשה בתוך הברכה, שבקיץ אומרים "ותן ברכה" ובחורף אומרים "ותן טל ומטר" ומאידך הספרדים נוהגים לומר בקיץ "ברכנו" ובחורף "ברך עלינו". כך מבואר בב"י מנהג הספרדים, וכ"כ בשע"כ בשם האר"י וכ"כ הברכ"י (אות א').
4. אומרים "ושבע את העולם כולו מטובך" ולא "מטובה" שלא יהיה נשמע שאנו רוצים ליהנות מהטוב שהשנה משפיעה עלינו, אלא מטובך דייקא. כ"כ כה"ח (סק"ב) ועי' שם שמאריך בעניין זה.
5. מה שאומרים בנוסח הברכה ברך עלינו את ה'שנה' אפי' ביום האחרון של השנה, משום שבלשון בני אדם אפי' יום אחד בשנה נקרא שנה, ועוד שעומדת לפנינו השנה הבאה, ומבקשים 'ברך עלינו את השנה הזאת' העתידה לבא, ועוד שתיקנו חכמים טופס ברכות קבוע ואין לשנותו לפי המקרים וכשם שבכל השנה אומרים 'ואת כל מיני תבואתה' אף בתקופה שלא גדלה תבואה. כ"כ בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' נו).
6. מנהג ארץ ישראל שמתחילים לשאול טל ומטר החל מתפילת ערבית בליל ז' במרחשון, ואם טעה ואשאל טל ומטר בארץ ישראל בימים שאחר שמיני עצרת קודם ז' בחשון, יצא ידי חובה, ואפי' אם נזכר קודם שסיים תפילתו, ימשיך בתפילתו ולא יחזור כלל, ומ"מ טוב שאחר שסיים תפילתו יחזור ויתפלל שוב בתנאי של נדבה ויאמר: אם אני חייב לחזור תהיה תפילה זו לתפילת חובה, ואם לאו תהא התפילה בתורת נדבה. במשנה תענית (י.) נחלקו בזה דלת"ק שואלין מג' במרחשון, ולרשב"ג בשבעה בו, ובגמ' נפסק כרבן גמליאל וכ"פ הרי"ף (ב.) והרמב"ם (פ"ב מהלכות תפילה הט"ז). והר"ן שם כתב להקשות דהא רבן גמליאל לא אמר הכי אלא מפני תקנת עולי רגלים, וא"כ מדוע האידנא לאחר חורבן בית המקדש דליכא למיחש להכי ממתינים? ושקיל וטרי ובמסקנתו כתב דכיון שהיו מתאספים בכל הסביבות לעלות לרגל לירושלים, כמו שעושים גם היום, לכן מפני עולים אלו ראוי שנאחר השאלה. אמנם הרמב"ן שהובא באורחות חיים (הלכות תפילה סי' קט) כתב שבזמן הזה שאין עולי רגלים שואלין את הגשמים ממוצאי החג, וכתב שכן איתא בפסקי הגאונים. וכ"כ הריטב"א (תענית י.) ובפסקי ריא"ז (תענית פ"א ה"א אות ו') ועוד. והנה אף שאנו פוסקים כהרמב"ם והרי"ף שאין מזכירים אלא מז' חשון ואילך, מ"מ נפק"מ במקום שטעה והזכיר טל ומטר בתפילות שקודם לז' מרחשון, האם צריך לשוב ולהתפלל, שמכיון שלדעת כמה פוסקים צריך מן הדין לשאול בארץ ישראל מיד אחר החג, אינו צריך לחזור, דלעניין דיעבד ניתן לסמוך על ראשונים אלו, דהא עכ"פ בודאי אינו סימן קללה אחר החג, וכמ"ש במשנה תענית (ב.), וכ"כ בפסקי הרי"ד (תענית י.) דאחר החג אין הגשמים סימן קללה אפי' במקום שאינם צריכים לגשמים, וכיוצא בזה מצאנו לרבים מהאחרונים שפסקו לעניין בן חו"ל שהקדים ושאל טל ומטר קודם שישים לתקופה, שאינו חוזר. ועי' בכל זה בשו"ת יביע אומר (ח"ה חאו"ח סי' טו, ובחלק ט' חאו"ח סי' קח אות סא) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' י') ובהליכות עולם (ח"א פרשת בשלח אות ו') וכ"פ בהלכה ברורה (סי' קיז אות ג').