סוף ברכת חונן הדעת וברכת השיבנו

1. שואל אדם צרכיו בתפלת שמונה עשרה, ולכן מי שתלמודו משתכח, יוסיף בקשה בברכת אתה חונן, קודם שיאמר וחננו מאתך וכו', ויאמר שם, יה"ר מלפניך ה' או"א שתחנני חכמה ובינה להבין עמקי סודות תורתך, וזכני לזכור את לימוד התורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וחננו וכו'. כ"פ בילקוט יוסף על פי הגמרא עבודה זרה (ח.), אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת, משמיה דרב, אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר. ופירש"י שם, אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת. אם בעל תשובה הוא מאריך ב"הרוצה בתשובה", וכן כולן. וכתב הגאון היעב"ץ, שיש לו לבקש שהשי"ת יתן לו שכל ודעת ישרה כדי שיוכל לדעת את ה', ולהשכיל באמיתו, ולהבין טעמי התורה. והביא בשם ספר צוואה מחיים (י, אות ח') שכתב בשם רב סעדיה גאון ז"ל, כי כל תפלה שאדם מתפלל לכבוד השי"ת, אף אם אינו הגון תפלתו נשמעת. [וכבר העירו שלא נודע איה מקום דבריו של רב סעדיה גאון]. וכן הוא בספר חסידים (סימן קלא) שכתב: אם שואל אדם דבר שהוא "שבח לבוראו", כגון על לימוד תורה, או דבר אחר מחפצי שמים, ושופך את נפשו עליו, הקדוש ברוך הוא שומע תפלתו, אף על פי שאין בידו מעשים טובים. וע"ש בסימן קל שכתב, יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום ב"ה תפלתו אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן, ואף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, הקדוש ברוך הוא מקבל תפלתו ועושה חפצו. ע"כ. והראו לזה מקור ממדרש תנחומא (פרשת וירא סימן א'): ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו. ע"ש. ועיין עוד למהר"ח פלאג'י בספרו עתרת החיים (דף קח), ובכף החיים (סימן יא אות כ'). ע"ש.
2. תקנו לומר "השיבנו אבינו לתורתך" וכן "סלח לנו אבינו" מה שאין כן בכל התפילה, משום שהאב צריך ללמד את בנו כיצד להתנהג, לכן אנו מתפללים שה' ישיבנו לתורתו, וכן לעניין הסליחה, שאנו מזכירים רחמי אב שירחם עלינו ויסלח לנו. כ"כ הטור, וביאר הטעם משום שאנו מזכירים לפניו שהאב חייב ללמד לבנו, על כן אנו אומרים השיבנו אבינו לתורתך, ובסלח לנו משום שכתוב "וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, על כן אנו מזכירין רחמי האב כמו שכתוב "כרחם אב על בנים" שירחם עלינו ויסלח לנו.
3. בברכת השיבנו אנו מכוונים שלא ימנע מאיתנו את דרכי התשובה, ואף אם הרבינו לפשוע, יורה לנו דרכיה ואנחנו נבחר בה, כי האדם בחירי וצריך שיעשה בעצמו מעשה כדי שיסייעו לו לשוב. הנה מפרשים רבים תמהו מה מקום לבקש מאת השם יתברך שיחזירנו בתשובה, והרי דלתי תשובה פתוחים לכל והבחירה לא נשללת מיד האדם, וכן אמרו (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? ונאמרו כמה פירושים בעניין זה, הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ג) כתב "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים שיהא הפרעון מזה החוטא על החטאים שעשה ברצונו ומדעתו שמונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהוא המרפא, וכעניין זה שואלים הצדיקים והנביאים בתפילתם מאת ה' לעזרם על האמת כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך, כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך, ומה זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, זה ששלח נביאים להם להודיעם דרכי ה' ומחזירים אותם בתשובה, ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין שמידה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להם ורודף אותם, וזהו מה שאמרו רז"ל (פסיקתא זוטא שמות טו, וזוה"ק יתרו עט:) הבא ליטהר מסייעין אותו". עכ"ד. וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' ו') ועי' במהרש"א (ברכות י.) גבי מעשה ברוריה שאמרה לבעלה רבי מאיר על הבריונים שבשכונתו מי כתיב חוטאים, יתמו חטאים כתיב וכוונתה היתה שעד שמתפלל עליהם שימותו, שיתפלל עליהם שישובו בתשובה, וכך הוה וחזרו בתשובה. והקשה המהרש"א דבשלמא על עצמו יכול אדם לבקש רחמים שיחזירנו הקב"ה בתשובה, דהא אמרו (מכות י.) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, וא"כ כאשר אדם מבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה הרי זה בכלל הרוצה ליטהר, אבל לבקש רחמים על חבירו להחזירו בתשובה, קשה מה תועיל בקשתו, הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים? ומסיים "ויש ליישב" אבל לא כותב תירוץ, אמנם במסכת ע"ז (ה.) כתב בפשיטות דפשיטא שביד הקב"ה להטות לב בני האדם לטובה, וכמה כתובים מעידים על זה. ולפי"ז ניתן לתרץ שאנו מבקשים מה' שיורה לנו ה' דרך התשובה, ושיצילנו מן החטא, וכ"כ רבי משה קורדבירו (אור החמה (ח"א דף נ' ע"ד). ועי' בענף יוסף (ברכות י.) שהעתיק את דברי הרב איי הים שכתב באמת אותם אשר רוצים להרשיע מדעת עצמם לא תועיל להם תפילת אחרים כלל, אבל לאנשים כשרים בינונים אשר אינם נוטים לרע מבחירתם, תועיל תפילת אחרים. ובבן איש חיל (ח"א שבת תשובה א'  ד"ה ע"ב) תירץ שתשובה מיראה היא בידי האדם והתפילה היא על תשובה מאהבה שהיא מעל הטבע. ועוד עיין בזה בספר ארחות ציון (ח"ב פ"ז סעי' לה).