ברכת אתה חונן

1. מפני שיתרון האדם על הבהמה הוא הבינה והשכל, קבעו ברכת אתה חונן ראש לברכות האמצעיות, שאם אין בינה אין תפילה, וכמו כן קבעו הבדלה בחונן הדעת משום שהאדם המבדיל בין דבר לדבר, חכמה היא לו. כ"כ הטשו"ע (סי' קטו) וכתב הטור שיש בברכה זו י"ז תיבות כמנין תיבות שבפסוק (שמות כח) "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי". והוסיף שמשום שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעוה ראש לאמצעיות, ובירושלמי איתא אם אין בינה אין תפלה, והוסיף בכה"ח (סק"ד) בשם הברכ"י (אות א') דלפי שאמרו חז"ל כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, לכן קודם שאנו עושים רחמים על עצמינו נבקשה מאלוקינו יחוננו דעת, ואחר זה נבקש רחמים על עצמינו, כי כיון שיש לו דעת ירחמנו עושינו. ולכן גם הבדלה שעושים במוצ"ש קבעוה בברכת חונן הדעת, משום שהיא חכמה, שמה שהאדם מבדיל בין דבר לדבר חכמה היא לו, לכן קבעוה בברכת חכמה. ורמז לדבר כתב הט"ז (סק"א) בינ"ה ר"ת בשמים, יין, נר, הבדלה.
2. ברכת אתה חונן לאדם דעת, עיקרה ושרשה לבקש על חכמת התורה, ולכן תקנו ברכה זו מיד אחר ברכת אתה קדוש, כי זו קדושתו יתברך לדעת את תורתו, ולכן ראשית כל אנו מבקשים לדעת אותו ואז ממלא ה' את שאר בקשותינו אפי' שאין בידינו מעשים טובים, ויכוין לבקש על בניו וצאצאיו ואם יש לו תלמידים יכוין גם עליהם וכן יכוין שכל ישראל יהיו חכמים בתורה. בגמ' מגילה (יז:) איתא "ומה ראו לומר בינה אחר קדושה? שנאמר והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו, וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה". ובזוה"ק (פרשת פקודי רסא:) כתב "תחילת הבקשות שצריך האדם לבקש היא לדעת חכמת הבורא כיון שצריך להראות השתוקקותו ודביקותו בבוראו, ולכן אחרי שמקדש שמו בקדושה יבקש לדעת את בוראו ואת תורתו, ואחר כך יפרוש מעט מעט ויבקש שאר בקשותיו בתחנונים". וכ"כ בספר חסידים (סי' תשנב) "אל יהא אדם מבקש צרכיו תחילה עד שיבקש חפצי שמים שהרי תקנו תחילה אתה חונן ואח"כ השיבנו ואח"כ סלח לנו ואח"כ צרכיו". ועי' בספר יערות דבש (ח"א דרוש א') שכתב "כוונתו על בניו וצאצאיו שיהיו כולם בני תורה, ואם זוכה לתלמידים תהיה כוונתו על התלמידים שיהיו שלמים במדע ויראה, ולא יהיה לימודם שלא לשם שמים לשם יוהרא וקינטור חס ושלום, וישים ליבו להתפלל שירבה דיעה בעולם ויהיו בישראל תלמידי חכמים רבים כי זה סימן לביאת משיח, כמבואר בזוהר (ויקרא כב:) שדור דעה של משה יהיה בימי משיח". עכ"ל. ועוד עי' לרבינו משה בן מכיר בספר סדר היום (סדר תפילת העמידה) "אתה חונן היא הראשונה לשאלה שזולת הדעת והחכמה באדם טוב ממנו הנפל, ולכן צריך לכוין בה כראוי, ועניין שאלת הדעת והבינה להבין חוקי הדת והתורה על מתכונתם כאשר הם, כי מחוסרי הדעת והשכל אדם טועה ושוגה ואינו יודע איזה הדרך ישכון אור, כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, וזו עיקר השאלה שצריך לשאול מאת הבורא שידע לכוין את הדרך אשר ילך בה וידע למאוס ברע ולבחור בטוב, כי כמה בני אדם יש שחפצים לעשות מצוה ויש שני דרכים לפניו ואינו יודע איזה מהם יכשר, ואיזה מהם הטוב והישר בפניו". ובספר יסוד ושורש העבודה (שער ה' פרק ד') כתב "שיחשוב בברכה זו בשמחה עצומה בגבורות השם יתברך וחכמתו הנפלאה בניצוץ הקטן הוא אור השכל שניתן לאדם מעולם העליון, ויתפלל במחשבתו בכוונה עצומה עד מאוד תן לי דעת ובינה בתורתך הקדושה ובעבודתך שאוכל לעבוד אותך בשכל גדול". עיי"ש.
3. מנהג הספרדים לומר "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת" ואין אומרים "חכמה בינה דעת והשכל" וכן מנהג הספרדים לומר "וחננו" בתוספת וא"ו ויש נוהגים לומר "חננו" בלא וא"ו. עי' בשער הכוונות (דרוש ו' דעמידה) שכתב המהרש"ו שצ"ל בנוסח ברכה זו "חכמה בינה דעת והשכל" והביאו השלמי ציבור (קכג.) ושע"ת (אות א'), אבל הרב שמן ששון על השעה"כ (אות יח) כתב עליו שאינו מוכרח, שהרי מחב"ד נמשך ממילא השכל, וכן הנוסח בסידור הרש"ש "חכמה בינה ודעת" בלא "והשכל" וכ"כ כה"ח (אות ב') בשם הרב תפילה לדוד (דף נ:) שראה לחסידים ואנשי מעשה שבירושלים ת"ו שנהגו לומר "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת" וכ"כ החס"ל (אות ז') ופתה"ד (אות א') והרוח חיים (אות ד') וכתב שיוצא מר"ת שלהם שם קדוש חב"ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו. והנה באבודרהם (סדר שחרית של חול) ובסידור הרס"ג (עמ' יח) משמע שצריך לומר "חננו מאיתך" ולא "וחננו" והוסיף בסידור הרס"ג שאין לומר וחננו אלא במוצ"ש. אמנם ברמב"ם (סדר תפילות כל השנה) איתא "וחננו" וכן הוא בב"י (סי' רצד) ובסידור הרש"ש, וכ"כ הלבוש (סי' רצד) והא"ר (סק"א) וכה"ח (סק"ג) וכ"פ בהלכה ברורה.