שצריך לקבוע מקום לתפילתו

1. יקבע מקום לתפילתו שלא ישנה את מקומו, אם לא לצורך. בברכות (ו:) "דאמר רב הונא כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו". וכתב היפה ללב (אות טו"ב) וכה"ח (סקקי"ז) דהטעם שצריך לקבוע מקום לתפילתו מבואר בסי' צח (סעי' ד') משום שהתפילה היא במקום הקרבן, ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה וכו', וכן צריך שתהיה קביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו. וכל הקובע מקום לתפילתו זוכה שלא יגלה ממקומו ויהיה תמיד שוכן במקומו. רוח חיים (סי' קא אות ב') בשם הרב ידיד ה' (סדר וירא) והביאם כה"ח (סקקי"ז). ואין מספיק במה שיקבע לו בית כנסת להתפלל, אלא אף בבית הכנסת שמתפלל בו באופן קבוע צריך שיהיה לו מקום קבוע. כ"כ הרא"ש (סי' ז) ודייק כן מהירושלמי (ברכות פ"ד ה"ד) א"ר תנחום ב"ר חייא: צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת, שנאמר (שמואל ב טו לב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים, 'השתחוה' לא נאמר אלא 'ישתחוה', וכן כתבו הגהות מיימוניות (פ"ה מתפלה אות י), ודלא כרבינו יונה (ג: ד"ה כל הקובע) שכתב שצריך לקבוע מקום לתפילתו דווקא בביתו, שפעמים שאינו יכול לילך לבית הכנסת ומתפלל בביתו, ומייחד מקום ידוע לכך, אבל בבית הכנסת, שכולה מקום תפילה היא, אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזוית זו. ובב"י נקט כדברי הרא"ש, דאף בבית הכנסת צריך לייחד מקום לתפילתו.
2. ואם מתפלל בבית המדרש, יקבע מקום תפילתו במקום שלומד שם. כן כתב במעדני יו"ט (פ"א דברכות אות ע') כה"ח (סקקי"א וסקקי"ח). ותוך ד' אמות למקומו, נחשב מקום אחד, דאי אפשר לצמצם. כ"כ המג"א (סקל"ד) וא"ר וכה"ח (סקקכ"ג) ומשנ"ב. ודלא כשו"ת יוסף אומץ (סי' ל') שכתב שיש להקפיד אף בתוך ד' אמות, ואפי' אם המקומות סמוכים זה לזה, לא יעמוד פעם במקום זה ופעם במקום זה.
3. אף אם מתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית. כ"כ המג"א (סקל"ג) ועוד, וכתב על זה רבינו חיים פלאג'י (כף החיים סי' יא אות י') דאם אירע לו שיש כנגדו בני אדם דטורדים אותו בתפילתו, אזי ישנה מקומו. וגם הנשים טוב שיקבעו מקום קבוע לתפילתם בבית, ולא יתפללו פעם אחת במקום זה ופעם אחרת במקום אחר. כ"פ בילקוט יוסף (אות כט) והביא שבספר חמדת דניאל כתב על פי זה, שזה שאמרו "כל הקובע" שלשון 'כל' אתי לרבויי נשים.
4. קביעות מקום לתפילה, היינו שיקבע מקום להתפלל בו שמונה עשרה, אבל על שאר התפילה אין קפידא. עי' תורת חיים (סופר סקכ"ה) וכ"פ בילקוט יוסף (סי' צ' סעי' כח).
5. קביעות מקום לתפילה, הינה אפי' אם רגיל להתפלל חלק מן הימים במניין אחד, וחלק מן הימים במניין אחר, או תפילת מנחה במקום פלוני וערבית במקום אלמוני, העיקר שיהיה לו מקום קבוע שבו מתפלל באותו המניין, ואפי' מניין שמתפלל בו פעמיים בשנה יקבע מקום לתפילתו. עי' פמ"ג (א"א סקל"ג) שכתב דבקיץ בבית הכנסת ובחורף בבית החורף, הוה קביעות מקום, וכ"פ כה"ח (סקקי"ט). א"כ ה"ה לענייננו נקרא קביעות מקום, כיון שקובע מקום באותו בית הכנסת. ועי' באשל אברהם (בוטשאטש סעי' יט) שגם על אברהם אבינו כתוב "וילך למסעיו" שהלך ממקום למקום, ובכל זאת כל דין זה שצריך לקבוע מקום לתפילתו נלמד מאברהם אע"ה. ובספר ראש יוסף (ברכות ו:) הוסיף שאפי' במקום שמתפלל רק ב' פעמים בשנה יקבע מקום לתפילתו.
6. אף אם לצורך תפילה במקומו הקבוע יצטרך לדלג מפסוקי דזמרה (כדי להספיק שמונה עשרה עם הציבור) בכל זאת יתפלל במקומו הקבוע, משום שכל שינוי במקומו גורם הפרעה לתפילה. כן כתב בספר אשי ישראל (פ"ט הערה מ') בשם הגרש"ז אויערבך.
7. אדם שהוא אבל על אביו ואימו בתוך שנה, ובשביל להיות ש"ץ צריך לשנות את מקום תפילתו, ואינו יכול להתפלל במקומו הרגיל, עדיף שיתפלל במקומו הרגיל ולא יהיה שליח ציבור. עי' בקובץ תשובות להגריש"א (ח"ב סי' ט) שכתב דישנה מקום תפילתו, דמשום כיבוד אב ואם, אין לך צורך גדול מזה, אמנם דעת הגרשז"א (הליכות שלמה תפילה פי"ח הכ"ד, מכתבי תלמידים) והגר"י קמינצקי (אמת ליעקב יו"ד סי' שעו) אינו צריך לשנות את מקומו, רק ביארצייט ישתדל להתפלל במקום אחר, ולפי מה שפסק הגרע"י דאין חיוב כלל לאבל להתפלל כש"ץ ועיקר החיוב לבני ספרד הוא רק הקדיש, א"כ אין לו להפסיד מעלה זו של קביעות מקום לתפילה, כדי להתפלל כשליח ציבור.
8. צריך להיכנס לבית הכנסת כדי שיעור שני פתחים, דהיינו שמונה טפחים, ולא יתפלל סמוך לפתח וג' טעמים נאמרו באיסור זה: א) כדי שהתפילה לא תיראה עליו כמשאוי. ב) מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין. ג) שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה שיעור שני פתחים כדי שתתיישב דעתו עליו ויתפלל בכוונה, וכשמתפלל מיד בכניסתו פתאום, אין דעתו מיושבת עליו. ופסק מרן השו"ע שצריך לחוש לכל הפירושים. ונוהגים כיום לעשות מבואה לפני הכניסה לבית הכנסת דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל. ולכן טוב להדר לכתחילה שלא להתפלל במבואה לבית הכנסת, כי אם בבית הכנסת. כן פסק הטשו"ע (שם סעי' כ) ועי' בב"ח שכתב שנהגו לעשות עזרה לפני בית הכנסת, וכתב המשנ"ב על זה (סקס"א) "וכן נהגו כהיום בכל מקום". וסיים המשנ"ב שמשום כך יש להיזהר שלא להתפלל בעזרה, כי אם בבית הכנסת.
9. מכבדין בפתח בית הכנסת שייכנס הגדול תחילה, והטעם משום שכל פתח שראוי לשים בו מזוזה, מכבדין את הגדול תחילה להיכנס. כ"כ המשנ"ב (סקס"ב). ואפי' אם מחמת שמכבד את הגדול להיכנס, יפסיד את מעלת עשרה ראשונים, יש לכבד את הגדול להיכנס תחילה. כ"כ הפמ"ג (א"א סקל"ה). ויש לכבד את האדם הגדול, בין בכניסתו ובין ביציאתו. עי' רמב"ם (פ"ז מברכות הי"ב) שכתב שיש לכבדו רק בכניסתו, ובכסף משנה שם כתב דכן משמע במסכת דרך ארץ זוטא. ומאידך הברכ"י (יו"ד סי' רמב סקכ"ד) כתב שיש לכבדו אף ביציאה, וכ"פ באור שמח (על הרמב"ם שם) ובעמק ברכה (דרך ארץ אות ב') וכתבו שבסיפרי ובתוספתא ובמד"ר משמע שיש לכבדו אף ביציאה, וישבו את מה שכתב הרמב"ם שאין לכבדו ביציאה.