מצוה להיות מעשרה ראשונים ושאין לירוק בבית הכנסת

1. יש להחמיר שלא לירוק על רצפת בית הכנסת, וקל וחומר שאין לעשות כן בפני אנשים אחרים, שנמאסים מזה, משום שבימינו קרקע בתי הכנסת והבתים מרוצפת ודרך כל אדם להקפיד שלא לירוק על הרצפה בביתו, וק"ו בבית הכנסת שאין לעשות כן. בגמ' ברכות (סג.) אמר רבא כי ביתו, מה ביתו אקפנדריא קפיד איניש ארקיקא ומנעל לא קפיד איניש, אף בית הכנסת קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל שרי. ובירושלמי (ברכות פ"ג ה"ה) רבי יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבת עינו, רבי יונתן רקק ושייף. וכתב הרשב"א (ברכות כד:) דהלכה כתלמוד שלנו להקל, ובכל אופן כתב בשם הראב"ד שיש להחמיר כדברי ר' יונתן להלכה שצריך לדורסו ברגליו. אולם בכסף משנה (פי"א מהלכות תפילה ה"י)  הביא בשם רבינו מנוח דהירושלמי שאסר, מיירי בשעת התפילה בלבד. ולהלכה נקטו הרמב"ם (שם) הרא"ש (ברכות פ"ג סי' לט) והשו"ע (סי' צ' סעי' יג וסי' קנא סעי' ז') שמותר לירוק בבית הכנסת. ועי' בשער הכוונות (סוף עניין בית הכנסת) שרבינו האריז"ל היה נזהר שלא לרוק בבית הכנסת, והביאו מג"א (סי' קנא סקט"ו) וכתב המשנ"ב (בשעה"צ סי' קנא סקט"ו) דהיינו ממידת חסידות.

אמנם לפי מה שמבואר בגמ' ברכות שם שכל ההיתר לירוק בבית הכנסת הוא משום שבבית לא קפדי אינשי, א"כ בזמנינו שדרך כל אדם להקפיד בין על עצמו ובין על אחרים שלא ירקו על רצפת ביתו כלל, יש לומר דה"ה שאסור לירוק על רצפת בית הכנסת, וכעין זה כתב המשנ"ב בשעה"צ (שם) וז"ל "הטעם כי ביתו לא קפיד איניש על זה, ויש לעיין לאותם אנשים עשירים דמקפידים בביתם על הרקיקה, אם כן גם בבית הכנסת ובבית המדרש יהיה אסור להם לירוק". עכ"ל. לכן יש להחמיר בכל זה, וכ"פ בהלכה ברורה (אות לח).

1. מצוה שישכים אדם לבית הכנסת להיות מעשרה ראשונים, ואמרו חז"ל (ברכות מז:) שכל שהוא מעשרה ראשונים בבית הכנסת, אפי' מאה באים אחריו הרי הוא נוטל שכר כנגד כולם. ואם אינו יכול להיות מעשרה ראשונים, ישתדל על כל פנים להקדים יותר, שכל המקדים הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה, ובזוה"ק (נשא דף קכו.) מבואר שיתאספו עשרה ביחד וילכו לבית הכנסת, והובא במג"א (סי' צ' סקכ"ח) ומשנה ברורה (שם סקמ"ז). עי' בילקוט יוסף (סי' צ' אות כב בהערות) שהביא גמרות רבות על הזכות שיש למי שמשכים לבית הכנסת:

1. בברכות (ח.) אמרו ליה לרבי יוחנן, איכא סבי בבבל, תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב, אבל בחוצה לארץ לא, כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר, היינו דאהני להו, כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניה, אקדימו ואחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. ע"כ.
2. וכן אמרו במגילה (כג:) שאלו תלמידיו את רבי פרידא, במה הארכת ימים, אמר להם, מימי לא קדמני אדם לבית המדרש.
3. וכן אמרו במגילה (כח.) אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי, שלא קדמו אדם בבית המדרש.
4. וכן בסוכה (כח.) ת"ר מעשה ברבי אלעזר ששבת בגליל וכו', ואמר להם, מימי לא קדמני אדם בבית המדרש.
5. וכן אמרו בשבת (קכז.) אמר רבי יוחנן, ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן וכו' והשכמת בית הכנסת.
6. ובעירובין (כא:) אמרו, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, שחורות כעורב במי אתה מוצאן, במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש.
7. ובגיטין (ז.) אמרו, שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר, בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו וכו', שלח ליה דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לפניך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאליהן.
8. ובמגילה (טו.) משיבי מלחמה שערה, אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין בבתי מדרשות.
9. ובמדרש שכל טוב איתא, וישכם אברהם בבוקר, שהיה זריז ומקדים לתפלה. ובמכילתא (פר' בשלח יד) אמרו, אתה מוצא שתפלות הצדיקים נשמעות בבוקר, שנאמר וישכם אברהם בבוקר.
10. ובמדרש רבה (כא) איתא, יהושע משרת משה היה משכים ומעריב בבית הועד שלו ומסדר את הספסלים ופורס את המחצלאות.
11. ואיתא בתנא דבי אליהו (זוטא כב, ג'), בכל יום ויום מדת הדין מתגברת ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת, רבונו של עולם, כתבת בתורתך ולא תשבעו בשמי לשקר, וישראל משכימים לשווקים ונשבעים לשקר, וחומדין את נכסי חבריהם ואת נשי חבריהם, ומספרים לשון הרע על רעיהן, שמא יש לפניך משוא פנים. אבל הקדוש ברוך הוא מדבר טוב על ישראל, ואומר אל מדת הדין, ישראל משכימים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומביאין את התינוקות לבית רבן, ואת אמרת שיש לפני משוא פנים. ע"כ.
12. ובתנא דבי אליהו רבה (ח') איתא, מי שהוא משכים ומעריב לבתי כנסיות ובתי מדרשות להשלים עשרה, עליהן הוא אומר פדה בשלום נפשי.
13. ועוד שם (יח, כג): עיר שיש בה גויים, ויש בה עשרה בתים מישראל שמשכימין ומעריבין בבית הכנסת ובבית המדרש, אף על פי שהגויים חונים נגד סביבותיהם, אפילו הכי הם מכבדים אותם ויראין מהם, שנאמר, על כן יכבדוך עם עז, קרית גוים עריצים ייראוך.
14. ועוד שם (י, א') ותשר דבורה, מה נתנבאה דבורה לישראל, אלא כך אמרה דבורה לישראל, במי הקדוש ברוך הוא נפרע להם לישראל מן הגויים, בבני אדם שמשכימין ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועונין אמן, ומברכין את הקדוש ברוך הוא בכל יום תמיד.
15. ועוד שם (יט, א'), נכח פני ה', רבונו של עולם ראה נא בענינו וריבה ריבנו, ויעלה עלבוננו לפניך מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה, זכור כמה זקנים וזקנות שיש בהם בישראל שמשכימין ומעריבין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומחמדין ומתאוין ומצפין לישועתך בכל יום תמיד. ע"כ.
16. ובזוה"ק (ח"ב ל') אמרו, ישראל עם הקודש כשבא הבוקר מקדימים לבית הכנסת ומשבחים להקב"ה, וכן אחר חצות היום, וכן כשבא הלילה, ועל אלו נאמר המזכירים את ה' אל דמי לכם.
17. ובכד הקמח (צא) אמרו, כל מי שמשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לשרת להקדוש ברוך הוא לעולם הבא, שכן דרשו במדרש תהלים (קא) הולך בדרך תמים הוא ישרתני, מי שמשרתני בעולם הזה הוא ישרתני לעולם הבא.
18. ואין מעלה זו של עשרה ראשונים אלא לאלו המתפללים במניין זה, אבל אם בא לבית כנסת זה כדי להיות מעשרה ראשונים, ואח"כ הולך להתפלל בבית הכנסת אחר שאינו מעשרה ראשונים, אין זה נחשב למצוה כלל. כן איתא בשער הכוונות (ג:) ומג"א (סקכ"ח) והגר"ז (סעי' טו) והבן איש חי (פרשת מקץ אות א), וכה"ח (סקצ"ח).
19. מי שמתפלל בבית הכנסת בהשכמה, ואינו יכול להיות מעשרה ראשונים אלא אם כן יפסיד הנחת תפילין בביתו, עדיף שיניח בביתו ולא יהיה מעשרה ראשונים. וה"ה מי שהוא חולה מעיים וכדו', שאינו יכול להגיע לבית הכנסת מוקדם משום שצריך להתפנות מצרכיו, עדיף שיפנה צרכיו וילך לבית הכנסת. כ"כ בשעה"כ (שם) שרבינו האר"י לא היה נוהג להיות מעשרה ראשונים, מב' סיבות א) מפני שהיה חולני והיה צריך לשהות בביתו כדי לעשות צרכיו. ב) סיבה נוספת כדי שאח"כ ילבש טלית ותפילין בביתו, וילך מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין לבית הכנסת, והיה מוכרח לעשות זאת ביום כי בלילה לאו זמן תפילין הוא, והעשרה ראשונים היו מקדימים לבית הכנסת מאשמורת טרם אור היום, ולכן לא היה יכול לקיים מצוה זו. והביאו כה"ח (סקצ"ח).