מי שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס,וכן שמצוה לרוץ לבית הכנסת

1. מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל, נקרא שכן רע, וגורם גלות לו ולבניו. מימרא דריש לקיש (ברכות ו:) אמר ריש לקיש כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא שכן רע, שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים וכו', ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם. וכ"פ הטשו"ע (סי' צ' סעי' יא). ודין זה נאמר אפי' אם אין שם מניין עשרה, משום שבית הכנסת הוא כלי טהור לתפילה, ושם מתקבלת התפילה ביותר. כן איתא בשיירי כנה"ג (הגה"ט אות ג) ועולת תמיד (אות יב) ומאמ"ר (אות טו). ועי' רוח חיים שהביא להירושלמי (פ"ה דברכות ה"ד) "המתפלל בבית הכנסת כאילו הקריב מנחה טהורה, דהיינו בכלי טהור, כן בית הכנסת כלי טהור לתפילה". וכ"פ כה"ח (סקע"ח). וכתב החסד לאלפים (סוף אות ו') בשם מהר"א מגרמיז"א אותם האנשים היושבים בעזרת בית הכנסת ואין נכנסים לבית הכנסת, ואותם המדברים בבית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים, בבירור שיהיו נידונים בצואה רותחת. ה' יצילנו. והביאו כה"ח (סקע"ו).
2. ואם יש שני בתי כנסת מצוה ללכת לבית הכנסת הרחוק יותר, משום שיש בזה שכר פסיעות, ומכל מקום אם הוא רגיל לעסוק בתורה, ומחמת שהולך לבית הכנסת הרחוק יותר מתבטל מתורתו, יש לו להתפלל בבית הכנסת הקרוב יותר, וכל שכן אם בדרכו לבית הכנסת הרחוק יותר יש פריצות וחשש להרהורי עבירה. כן פסק מג"א (סקכ"ב) וא"ר (אות יב) וגר"ז (סעי' יב) וכה"ח (סקע"ז). ומשמע שאין בזה משום "אין מעבירין על המצוות" אע"פ שעובר בדרכו על פני בתי כנסיות אחרים, וראה שדי חמד (כללים מערכת האל"ף כלל קפט). ובשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ת סי' כב) ביאר שהטעם שמותר כיון שהולך לעשות את אותה המצווה, רק שעושה אותה יותר בהידור. והגרי"ש אלישיב (הערות על מסכת סוטה כב.) הוסיף שאף אם נאמר שיש בכך משום 'אין מעבירין', היינו דווקא כשהגיע זמן תפילה באותו בית כנסת, אבל אם עדיין לא הגיע, אין כאן מצוה מוכנה שאסור להעביר עליה. ועי' בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סוף סי' ט') דאם הוא רגיל לעסוק בתורה ומחמת שהולך לבית הכנסת הרחוק יותר מתבטל מתורתו, יש לו להתפלל בבית הכנסת הקרוב יותר, ושכן פסק הגאון רבי דוד פארדו בספרי דבי רב (פרשת ראה) ובשו"ת לב חיים (ח"ב סי' קנ) ומשנה הלכות (ח"ה סי' כד), וכ"ש וק"ו אם בדרכו לבית הכנסת יש פריצות וחשש להרהורי עבירה, שעדיף במקרה זה ללכת לבית הכנסת הקרוב. ואם בית הכנסת הקרוב הוא מקום שהתפללו בו אבותיו, או שכבר קבע את מקום תפילתו שם וכדו', יתפלל בבית הכנסת הקרוב. (יפה ללב קונטרס יושר לבב על סי' צ' אות י').
3. תלמיד חכם מצוה עליו  להתפלל בבית המדרש, אף שבבית הכנסת יש "רוב עם" ומי שאינו תלמיד חכם ואינו לומד בבית המדרש, עדיף שילך היכן שיש יותר "ברוב עם" אלא אם כן יש ציבור בבית המדרש כמו הציבור בבית הכנסת. (כן כתב אשל אברהם אות כג) וכה"ח (סק"פ). ולכן אף אם רוצה לילך לבית הכנסת הרחוק כדי לקבל שכר פסיעות, אבל בבית הכנסת הקרוב יש "ברוב עם" עדיף להתפלל בבית הכנסת הקרוב. (כן איתא בחיי אדם כלל יז סעי' א').
4. מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת, וכן לכל דבר מצוה, ואפי' בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, מצוה לרוץ, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ. כן פסקו הטשו"ע (סעי' יב) דמצוה לרוץ לבית הכנסת, וכן בדרכו לדבר מצוה, שנאמר "ונדעה נרדפה לדעת את ה'", והיינו שמראה שהוא שמח וממהר בהליכתו לדבר מצוה. ואע"פ שבשבת אסור לרוץ, כמ"ש בגמ' שבת (קיג.) מהפסוק וכבדתו "מעשות דרכיך" שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, מ"מ לדבר מצוה או לבית הכנסת מצוה לרוץ, שהרי אמרו שם חפצי שמים מותרים. והנה נחלקו הפוסקים האם מותר לפסוע פסיעה גסה כאשר הולך לבית הכנסת, או שהתירו לרוץ בלבד. דלהפמ"ג (א"א סקכ"ה) נקט שאסור לפסוע פסיעה גסה אפי' כאשר הולך לבית הכנסת, דהא פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, אא"כ דרכו וטבעו לפסוע פסיעה גסה, ומאידך דעת המהרש"א (בחידושי אגדות ברכות ו:) נקט שמצוה לפסוע פסיעה גסה. ועי' בהלכה ברורה (בירור הלכה אות כד) שהביא כמה ראשונים שנוקטים שמותר לפסוע פסיעה גסה, ומהם בפסקי הריא"ז (ברכות פ"א הלכה ב' אות ט) שכתב וז"ל "מצוה לפסוע פסיעה גסה ולרוץ". וכ"כ הראב"ן (סי' קכט) והריטב"א (ברכות ו:).
5. ומצוה לרוץ לבית הכנסת כבר מיציאתו מביתו, ולכל הפחות יעשה כן סמוך לבית הכנסת. נחלקו הפוסקים האם מצוה זו לרוץ לבית הכנסת שייכת מהיציאה מביתו, או רק סמוך לבית הכנסת, ובביאור המחלוקת עי' בילקוט יוסף (סי' צ' אות כ') שכתב שיש לחקור בטעם הדבר אם הוא מטעם כדי שיגיע לתפלה ולא יאחר. או שהוא כדי להראות חיבתו ואהבתו לבורא יתברך, כענין שנאמר אצל אברהם, ואל הבקר רץ אברהם, שהראה את תשוקתו העזה למצות הכנסת אורחים. דמלשון רבינו יונה שכתב, "להראות חיבתו חשקו ותאותו לתפלה" משמע דגם אם יכול להגיע לבית הכנסת ולא יאחר לתפלה, גם בזה מצוה לרוץ כדי להראות חיבתו. אלא דלפי זה קשה ממה שכתב רבינו יונה גופיה בספר היראה, בזה"ל: וילך לבית הכנסת, ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר פעמיו, כמ"ש בבית אלהים נהלך ברגש. ע"כ. ומשמע דחיוב הריצה הוא דוקא בסמוך לבית הכנסת. וכן דייקו בפרישה (ס"ק טז), ובאליהו זוטא (סק"ו). ואם טעם הריצה הוא כדי להראות חיבתו ותשוקתו למצוה, כבר מיציאתו מביתו היה צריך לרוץ. אולם באליה רבה (ס"ק יג) ובשיירי כנסת הגדולה שם, כתבו, שהמצוה היא לרוץ מפתח ביתו ועד לבית הכנסת. שאין הריצה מפני הרואים "אלא בשביל עצמו שיעשה המצוה בזריזות". ושמא כשהוא סמוך לבית הכנסת ורץ, בזה נראית יותר חיבתו לדבר מצוה. והרב שתי ידות הנ"ל (הובא ביפה ללב ס"ק יד) תירץ את הסתירה בדברי רבינו יונה, שבכל הדרך יש לו לרוץ, מפתח ביתו, ובבואו סמוך לבית הכנסת ימהר יותר. וכן הוא בכף החיים (אות פו) דגם לרבינו יונה צריך לרוץ מיד בצאתו מביתו, אך כשיהיה סמוך לבית הכנסת ימהר יותר ממה שרץ כל הדרך. ולפי זה אתי שפיר דברי רבינו יונה. וכ,,כ הכנה"ג (בהגה"ט) דפשטא דמילתא משמע דמשעה שיוצא מפתח ביתו צריך לרוץ. ובכה"ח (סקפ"ו) נקט כהכנה"ג משום שעיקר הריצה אינה בשביל הרואים, אלא בשביל עצמו כדי שיעשה המצוה בזריזות, וא"כ מתחילת עשייתה צריך לעשותה בזריזות. ומ"מ כתב בפמ"ג (א"א סקכ"ד) דברחוב הגויים לא ירוץ משום שמלעיגים עליו, וכ"כ היפה ללב. וכתב ע"ז בכה"ח דאם הולך בזריזות ואינה נראית הריצה דליכא הלעגה, יעשה כן אף ברחוב הגויים. ומ"מ לא ירוץ אלא עד פתח בית הכנסת, אבל בבית כנסת עצמו אסור לרוץ, אלא ילך באימה ויראה. כ"כ המג"א (סקכ"ד) בשם עמק הברכה, וכ"כ הבא"ח (פרשת מקץ אות ב') וכה"ח (סקפ"ז).
6. יש אומרים שאין יוצאים ידי חובת מצות ריצה לבית הכנסת בנסיעה במכונית, ועל כן טוב לחנות בסמוך לבית הכנסת, ולקיים משם את המצוה ברגליו. כן איתא בשו"ת תורה לשמה (סי' מ') ובשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' כא). בנסיעה במכונית או רכוב על גבי בהמה, אין בזה שכר פסיעות. ועי' בילקוט יוסף שהביא את מחלוקת הפוסקים האם עיקר המצוה לרוץ לבית הכנסת היא משום שצריך לעשות המצוה בהתלהבות ושמחה, או כדי שלא יאחר לבית הכנסת, ונפק,,מ אם בנסיעה ברכב מקיים מצוה זו. וכתב לדקדק בדעת הרמב"ם(בפרק ח' מהלכות תפלה הלכה ד') דסבירא ליה דענין הריצה לבית הכנסת כדי שלא יאחר לתפלה  דמצוה לרוץ לבית הכנסת. ושכן נראה מדברי רבנו בחיי (ריש פר' עקב) שכתב: וכבר אמרו חז"ל שאפילו בשבת מותר לרוץ וכו'. ע"כ. והנה אי נימא דטעם הריצה לבית הכנסת כדי שלא לאחר לתפלה, לפי זה בשבת כשיש לו דרך אחרת שלא לאחר לתפלה, וכגון שילך מוקדם לבית הכנסת, אין צורך בהיתר לרוץ לבית הכנסת, ורק אם יש חשש שיגיע מאוחר לבית הכנסת, בזה "מותר" לו לרוץ. וכן נראה מדברי המאירי דגם בשבת יש "מצוה" לרוץ לבית הכנסת, דלא אמרו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול אלא לדבר הרשות. ע"כ. ומשמע דגם היכא שלא יאחר לבית הכנסת מצוה לרוץ. וכנראה דסבירא ליה להמאירי כרבינו יונה, דטעמא הוי כדי להראות חיבתו וחשקו לדבר מצוה. ולפי זה נמצא שכן הוא לדינא, שהרי מרן בשלחן ערוך (סימן צ' סעיף יב) כתב בלשון מצוה גם על שבת, ומשמע דאינו היתר בלבד, אלא מצוה קאמר, וכנראה דנקט כטעמא דרבינו יונה. ולפי זה עדיף טפי לילך ברגל, ולא ברכב, שבזה מראה חיבתו יותר מאשר נוסע ברכב. ולכן טוב שיחנה סמוך מעט לבית הכנסת, באופן שילך קצת ברגל בפסיעה גסה, כדי להראות את חיבתו וחשקו לדבר מצוה.