המתפלל בציבור ורואה שהציבור מאריכים

1. המתפלל בציבור, ורואה שהציבור מאריכים בתפילה, אעפ"כ אסור לו להתקדם בתפילה מפני שנראה כמבזה את הציבור, ואף אם כוונתו לעשות שיעור תורה, בכל אופן לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור, ובזה שונה הדין מאדם המתפלל בביתו, שכיון שאינו מתפלל עם הציבור ממש, מותר לו להקדים תפילתו לצורך, משא"כ כאן שאינו יכול להקדים תפילתו שנראה כמבזה את הציבור. בגמ' ברכות (כח:) "ואמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפילתו לתפילת ציבור, ובציבור שנו". והטעם מבואר באורחות חיים מפני שהוא כמבזה את הציבור. ואם צריך הוא לצאת לדרך ומוכרח למהר בתפילתו, יצא מבית הכנסת לביתו ויתפלל ביחיד בביתו, ולא יעשה כן בבית הכנסת. משנ"ב (שם סקל"ד – ל"ה). והנה המג"א (סק"כ) הביא להריב"ש (סי' עה) שכתב דאפי' אם רוצה לצאת מחוץ לבית הכנסת אסור לו להקדים תפילתו לתפילת הציבור, והמאמר מרדכי (אות יד) הקשה על המג"א דמלשון הש"ס לא משמע כן, אלא כוונת הריב"ש דאף שאין איסור לצאת לחוץ, מ"מ אם יצא לחוץ הפסיד את המעלה של תפילה בציבור, ומפסיד את המעלה של תפילה בבית הכנסת שהוא מקום מקודש לתפילה. ובמשנ"ב משמע שנקט כהמאמ"ר, וכ"פ כה"ח (סקע"ב) אמנם אם רואה שעומד לעבור זמן תפילה והציבור עדיין לא התפלל, וכגון בימים נוראים שמאריכים בפיוטים וכבר עומד לעבור זמן מוסף, יכול להקדים את תפילתו לתפילת הציבור, ובמקרה זה יכול להתפלל אף בבית הכנסת עצמו ואין צריך לצאת לביתו. כן כתב רבינו יונה (יט. ד"ה ובציבור) דאין לו להקדים ולהתפלל, אלא ימתין כדי שיתפלל עם הציבור, שתפילת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום, אמנם אם רואה שהשעה עוברת ואין הציבור מתפללין, יכול להתפלל הוא בפני עצמו. וכ"כ הכל בו (סי' יא) דכדי להתפלל תפילה בעונתה שרי. והטור (בסי' תרכ) הביא בשם הרא"ש שכשהיה רואה שהיו מתאחרין ביום הכפורים, היה מתפלל מוסף יחיד כדי להתפלל בזמנה, ואף שאפשר להסביר בדברי הרא"ש שהיה עושה מניין בנפרד ולא מתפלל יחיד, בכל אופן מדברי רבינו יונה מבואר שמותר להתפלל יחיד, וכ"פ מרן השו"ע (סי' צ' סעי' י'). וכתב המשנ"ב (סקל"ו) דבמקרה זה יכול להקדים תפילתו אפי' בבית הכנסת ואין צריך ללכת לביתו.
2. אפי' אם הוא חולה שאינו יכול למשוך עצמו בתפילה, אינו יכול להקדים תפילתו כשמתפלל בציבור, אלא יתפלל בביתו ביחיד. כן איתא במרן השו"ע (סי' קיד) ובב"ח (סי' קיד) כתב שבמקרה שאין להחמיר אלא באדם שחלש ליבו, דהיינו שצריך לאכול ואינו יכול להמתין לתפילת הציבור, שאין לו להקדים תפילתו, אבל חולה יכול להקדים תפילתו אפי' בציבור. והביאו מג"א (סי' צ' סקכ"א). ומ"מ לפסק הלכה אין לנו אלא דברי מרן השו"ע.
3. אם הוא מאריך בתפילתו יותר משאר מתפללים, וחושש שמא לא יספיק לומר "קדושה" עם הציבור, ומחמת כן רוצה להקדים ולהתחיל תפילתו כשהציבור נמצאים באמצע "אמת ויציב" כדי שיסיים עם הציבור, רשאי לעשות כן, ואין בזה משום מקדים תפילתו לתפילת הציבור, וגם נחשב הדבר לתפילה בציבור אע"פ שהתחיל מעט קודם שאר המתפללים. כן פסק בהלכה ברורה (אות לג) וביאר דבריו בבירור הלכה (אות כב) דכיון שלפי האורחות חיים האיסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור הוא משום שמבזה את הציבור, מ"מ בכה"ג שמקדים מעט תפילתו לתפילת הציבור כדי שיספיק לסיים עמהם ולענות קדושה עם הציבור, ולאחר זמן מועט שהתחיל תפילתו מתחילים אף הציבור להתפלל, לא חשיב כמבזה את הציבור, שמלבד שסוף סוף מתפלל עמהם, גם ניכר הדבר שמקדים תפילתו מחמת סיבה ראויה. וכן לפי טעמם של רבינו יהונתן מלוניל והנימוק"י והרשב"ץ, שכשאינו מתפלל עם הציבור מביא עצמו לידי חשד וחילול ה', הכא שבשעה שהציבור מתפללים אף הוא מתפלל עמהם, ליכא חשד וחילול ה'. והביא לשו"ת פרי תבואה (ח"ב סי' סח) שכתב בפשיטות דבכה"ג חשיב מתפלל בציבור, שהרי אף בשאר תפילה בציבור בלאו הכי אין אומרים מלה במילה, ובשעה שזה אומר מגן אברהם השני אומר אתה חונן, וסגי בהכי שמתחיל או שמסיים עם הציבור. ושכן מוכח מדברי הפר"ח (סוף סי' תצו) שעשה כן בעצמו כשהיה צריך להתפלל שחרית של חול בחו"ל ביו"ט שני של גלויות, ותפילת שמו"ע של חול ארוכה מתפילת יו"ט שמתפללים בני חוץ לארץ והיה מקדים מעט ומתחיל להתפלל לפני הציבור כדי שיסיים עמהם. עיי"ש עוד באורך.