המשך ענייני תפילה בציבור

1. מי שרגיל להתפלל בשבת ויו"ט בהשכמה במניין עשרה שלא בבית הכנסת, משום שרוצה להשיג את מעלת הנץ החמה, ובאותו מניין מתפללים גם תפילת מוסף, אם מקומו הרגיל לתפילה תמיד הוא בבית הכנסת, עדיף שימתין לתפילת מוסף בבית הכנסת ולא יתפלל עם המניין הנ"ל אלא שחרית, ואם אין מקומו מיוחד להתפלל בבית הכנסת, טוב יותר שיתפלל כל התפילה במקום אחד. כן כתב משנ"ב (סקכ"ח) וכה"ח (סקס"ה).
2. אסיר בבית האסורים שנתנו לו רשות לצאת יום אחד לתפילה בציבור, יצא מייד למחרת ולא ימתין ליום פורים (כדי שירויח גם קריאת מגילה) או ר"ה (תקיעת שופר) או יום כיפור וכדומה, אלא מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. כן כתב הרדב"ז והביאו משנ"ב (שם) ועי' חיי אדם (כלל סח). ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י ס' כה פרק יד אות ח' ד"ה והנה) שכתב דכאשר יצטרך לעבור על מצוה דאורייתא כדי לקיים את התקנה מדרבנן, אין אומרים "אין מעבירין על המצוות" ולכן נקט במקרה שם לגבי אדם שיודע בעצמו שאם יצום צום גדליה לא יוכל לצום צום כיפור, שאין לאותו אדם לצום בצום גדליה, אפי' אם יש לו רק ספק בעניין שמא יצטרך לאכול ביום כיפור, ושכן פסק בספר אוהל משה (ודלא כאשל אברהם בוטשטאש סי' תרב, ושד"ח מערכת יוה"כ סי' א' אות י'), והביא ראיה שכן ס"ל למהר"י חגיז בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רצ) שהתיר לאדם שהיה חולה מסוכן והוצרך לשתות חלב בהמה טמאה למשך מ' יום ובתוך המ' יום חל תשעה באב, ואם לא ישתה בת"ב הימים הראשונים יפלו וצריך לשתות שוב פעם מ' יום חדשים, וכתב "ואחר היישוב התרתי לו שלא יתענה, כי אמרתי אם אתה מחמיר לו, נמצאת מכשילו לעתי"ל באיסור תורה, יען הוא מוכרח במעשיו לשוב ולמנות עוד ימי השתיה מחדש, ולכן יותר טוב להתיר לו שלא יתענה ולא שיתבטלו עיי"כ הימים שעברו". עכ"ל. ונמצא שאין עוקרים מצוה דאורייתא כדי לקיים תקנה דרבנן אפי' בשב ואל תעשה, ואין אומרים בזה אין מעבירין על המצוות. ומי שבאפשרותו להתפלל בציבור רק תפילת שחרית או מוסף בציבור, עדיף להתפלל שחרית שהיא בקשת רחמים, משא"כ תפילת מוסף שהיא רק בגדר ונשלמה פרים שפתינו. כ"כ בספר שאלת רב (עמ' קפח) בשם הגר"ח קנייבסקי.
3. ג' תפילות נשמעות בכל יום – תפילת יחיד בדמעות כל יום, תפילת יחיד בין ראש השנה ליום הכיפורים, ותפילת ציבור בכל יום, ומי שבוכה בתפילתו כוכבים ומזלות בוכים עימו ותפילתו נשמעת במרום. כן איתא במרדכי (ברכות פרק תפילת השחר בשם הר"מ מאיברא). ובכנה"ג (הגה"ט) ובשלמי ציבור (קב עמ' א') וכה"ח (סקנ"ט). וז"ל השל"ה הקדוש על מה שאמרו חז"ל אין הקב"ה מואס בתפילת רבים וכו', "והלא עינינו רואות שבכל יום מתפללין תפילת י"ח בציבור ומוזכר בה כמה פעמים תפילה על הגאולה, ראה נא בעניינו, תקע בשופר וכו', ואין תפילתינו פועלת כלום, ובספר בית אלהים מיישב דבר זה והוא כי אין העניין שיעשה הקב"ה כל בקשתינו, רק עושה מדוגמת הבקשה, כי בכל יום ויום יש גאולה, כי הלא ככבשה אחת בין שבעים זאבים כן אנחנו, ובכל יום ויום, עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. ולי נראה שהוא שבוחר בתפילת רבים והמלאך קושרה ועושה ממנה קשר לקב"ה, אבל אין מוכרח שייעשה למבקש בקשתו, רק שמקבל המצוות עשה כמו שמקבל כל מצוות עשה ציצית ותפילין ומזוזה שהמצוה רשומה למעלה והשכר, כן הוא בתפילות הכשרות הם עולים למעלה להיות כתר ועטרה, אבל למלאות הבקשה לפעמים ממלא ולפעמים לא, והוא יתברך שמו היודע בצדיק בכל דרכיו, אבל תפילה פסולה נדחית לגמרי, היה כלא היה, ומי יתן החרש יחריש ולא ייענש על לא תישא את שם ה' אלוקיך לשוא, ותפילת רבים לעולם היא עולה למעלה". נראה מדבריו שתפילת ציבור לעולם נשמעת, ואילו בתפילת יחיד אם תפילתו פסולה נדחית לגמרי, ומכאן נלמד כמה חשובה תפילת ציבור. ועי' ברמב"ן בפירושו לתורה (שמות כב) עה"פ "אם חבל תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו, כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו, במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני" התורה מצווה על המלוה שלקח משכון מעני שאין לו מה לשלם בעבור חובו, שאם לקח כסות לילה, חייב להחזיר לו את המשכון בלילה שיוכל לשכב על מיטתו, והתורה מזהירה שאם יצעק אליו העני מתוך צערו, שאין לו בגד לשכב בו, אזי בודאי ישמע ה' צעקתו, והמלוה ייענש. וכתב ע"ז הרמב"ן "ושמעתי כי חנון אני – חונן ומקבל תחינת כל אדם אע"פ שאינו הגון, מגזירת חינם, כי גזירה היא מלפניו לרחם על כל מי שמתחנן לפניו". דהיינו אע"פ שלא מגיע לו כלום ואינו ראוי לכלום, עם כל זה אם יתחנן לפני ה', יקבל ה' את תחינתו. ומבואר מכאן שהתפילה מועילה בכל אופן מצד רחמי ה' יתברך, ומי שמאמין ברחמיו של הקב"ה (ובתנאי שמבקש במתנת חינם ולא משום שחושב שמגיע לו) מתקבלת בקשתו. ועוד עי' בליקוטי מוהר"ן (תורה קב) שכתב וז"ל "העניין הוא כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו, כדי לגלות מלכותו, ועל ידי זה נכפפין הקליפות תחת השכינה. ובאיזה עניין נתגלתה מלכותו? כשמשפיע רוב טוב לישראל, אז מודים כל אחד ואחד כי מלכותו בכל משלה, ובמה יכולים להוריד השפע? על ידי התפילות, כי התיבות הם כלים לקבל השפע, ועל כן כל אחד יזהר בתפילתו, שיתפלל באופן שיוכל לעורר השפע בעולם, על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין לז) חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם". ועוד עי' (תורה סד) שכתב וז"ל "כי ה' יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם, על מי היה מראה רחמנותו? וע"כ ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות, עד סוף נקודת המרכז של העולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו". נמצא שאם אדם מתפלל כאשר רצונו לעורר מידת הרחמים כדי שיתגלה רצונו של ה' בעולם, זוכה שתפילתו מתקבלת במרום.
4. מי שהוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכווין עצמו להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. כן פסק השו"ע (סי' צ' סעי' ט') ואנוס נקרא מי שתש כוחו, אע"פ שאינו חולה. כ"כ מג"א (סקט"ז) וא"ר (סק"י), ומ"מ כתב כה"ח (סק"ס) בשם שו"ת בית יעקב (סי' ע') דיש לקנוס האנשים שאינם הולכים לבית הכנסת משום שעסוקים בתורה, או משום שמשתכרין ממון, ואת העשירים שמעסיקים את הפועלים ואינם נותנים להם אפשרות להתפלל במניין יש לקנוס יותר. ואם עלול האדם להגיע לידי הפסד ממון, יכול להתפלל ביחיד בזמן שמתפללים בבית הכנסת, או שיתפלל בבית הכנסת אפי' כשאין שם ציבור, ומ"מ יש לחלק בזה בין אם עלולה להיות לו מניעת רווח שאין להפסיד בשביל זה תפילה במניין, לבין הפסד ממוני ממשי שמותר להפסיד מחמתו תפילה במניין. כן איתא בכה"ח (סקס"ב) בשם יד אליהו (סי' ז')