שיתפלל בבית כנסת שיש בו חלונות

1. צריך להקפיד שיהיו חלונות לבית הכנסת, כדי שיהיה ליבו נכנע לפני ה', וכדי שיכנס אור לבית הכנסת, ותתיישב דעתו עליו בשעת התפילה ועוד טעמים. מימרא דרבי חנינא (ברכות לד:) שאין לאדם להתפלל אלא בבית שיש בו חלונות. ובטעם הדבר נאמרו ד' פירושים: א) שהחלונות גורמים לו שיכוין לבו שהוא מתפלל כלפי שמים ולבו נכנע. ב) החלונות פתוחים לכיון ירושלים, וע"י ההבטה לכיוון ירושלים יכוין נגד מקום המקדש, ותהיה תפילתו נשמעת רצויה ומקובלת. ג) כדי שיכנס אור למקום התפילה, ועל ידי כך מתרחב ומתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי. ד) שזו דוגמת כנישתא דלעילא שיש בה בחינת י"ב חלונות, וכדכתיב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. והנה רש"י ביאר שהחלונות גורמין לו שיכוין לבו, שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע, ולפי דברי רש"י צריך שהחלונות יהיו פתוחין לאותו כיוון שמתפלל, וכן כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות תפילה (ה"ו) "וצריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדן". ותלמידי ה"ר יונה (כד: ד"ה בבית) מבארים שהטעם הוא מפני שעל ידי ראיית האור תתיישב דעתו יותר, ויוכל לכוין כראוי. והנה בסי' צ"ה (סעי' ב') הביא הב"י את מאמר הגמ' (יבמות קה:) דצריך לכוף ראשו מעט בתפילתו, וכתבוהו הרי"ף (ברכות כב:) והרא"ש (סי' ג), והקשה ב"י היכי אמרינן שצריך שיתן עיניו למטה, והא אמרינן בברכות (לד:) אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות? וכתב בשם המהר"י אבוהב שמפני קושיא זו פירשו תלמידי ה"ר יונה (כד: ד"ה בבית) שהטעם שצריך שיהיו בו חלונות, הוא כדי שיהא הבית מתוקן באויר טוב, אבל לשיטת רש"י שפירש שיהא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע, קשה? ותירץ שמה שכתב שיסתכל כלפי שמים, אינו רוצה לומר שיהיו עיניו תלויות למעלה כל זמן התפילה, אלא שעל דרך העברה אם יסתכל כלפי שמים יכנע לבבו. והנה המשנ"ב (סק"ח) למד מכאן, דכאשר נתבטלה כוונתו יכול לשאת עיניו לשמים לעורר הכוונה. אמנם בסי' צ"ה (סק"ד) כתב בשם הב"ח שקודם התפילה יסתכל בחלונות כלפי השמים כדי שיהיה ליבו נכנע, אך בתפילה עצמה יתן עיניו כלפי מטה.  
2. ולענין מספר החלונות שצריך להיות בבית הכנסת לא נתפרש בתלמוד ולא בדברי הפוסקים, אבל בספר הזוהר כתב בפרשת אלה פקודי (רנא.) שצריך להיות בו י"ב חלונות, ויש בזה סוד. כן כתב הב"י. וז"ל הזוהר "אילין חלונות ואילין חרכים קיימי כלהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא ולאשגחא בהו לאעלא לון קמי קב"ה ועל דא כל בה"כ דלית ביה חלונות לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות דהא בה"כ דלתתא לקבל בה"כ דלעילא, בה"כ דלעילא  אית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא לעילא כנסת הגדולה אית ביה תריסר חלונות עלאין ה"נ להאי בה"כ תתאה, וכולא קיימאן דא לקבל דא בגין דעלמין קיימין אלין כגוונה דאלין וקב"ה סליק יקריה בכלא".  וכתב הלבוש והביאו כה"ח (סקי"ט) שיעשה בבית הכנסת את החלונות בדקדוק רב כמ"ש בזוה"ק. ולפי דברי הזוהר הנ"ל אף אדם שאינו רואה, ואין החלונות מוסיפים לו ביישוב הדעת בתפילה, בכל אופן יש לו להקפיד להתפלל בבית הכנסת שיש בו חלונות, או בבית שיש בו חלונות, כדי שיתקיים בו "משגיח מן החלונות מציץ מן החרקים" וכ"פ כה"ח שם (סק"כ), והביא שם זוה"ק (בשלח נט:) שצריך שיהיו החלונות ממש כנגד ירושלים. ובמשנ"ב (סק"ח) כתב בשם הפמ"ג דכשמתפלל בבית יש לו להקפיד שיהיו חלונות יותר מאשר בבית הכנסת, משום שהמתפלל יחידי צריך יותר זכויות שתתקבל תפילתו, וסגולת החלונות מסייעת לכך בין מצד התעוררות הכוונה ובין מצד הסוד שבדבר,  אמנם אף בבית הכנסת יש להקפיד בזה לכתחילה.
3. וטוב שיהיו חלונות מכל צד, דהיינו ג' חלונות  מכל רוח. (כה"ח שם סקכ"ב).
4. יש נוהגים לעשות החלונות שבבית הכנסת גבוהים למעלה מקומת אדם, כדי שלא יסיח דעתו בשעת התפילה. כן כתב בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' כז ד"ה מ"מ) ועי' בנזירות שמשון (סי' צ') בדעת הזוהר הקדוש (רעיא מהימנא פרשת בשלח דף נט ע"ב) שיהיו החלונות סגורים, או שיעמוד מעט רחוק מן החלון. והובא בהגהות רעק"א (סק"ב), ועי' בבית מאיר (סי' צ') שכתב איפכא בשם הזוהר הקדוש, שלכתחילה צריך שיהיו החלונות פתוחים ולא די שיש זכוכית שקופה שניתן דרכה לראות את השמים, ודחה דברי הנזירות שמשון. ועי' בדברי המהרש"א (בגמ' ברכות שם) שנותן טעם להתפלל במקום שיש בו חלונות וז"ל "דבאין חלונות הוי ליה מקום סתום כאילו אין משם מקום לתפילתו לעלות, דמהאי טעמא קאמר לעיל רבא לא גזר תעניתא בימא דעיבא משום דכתיב סכותה בענן לך מעבור תפילה".