שאסור לעמוד במקום גבוה ולהתפלל

1. המתפלל לא יעמוד על גבי מקום גבוה יותר מג' טפחים, אלא אם כן היה זקן או חולה שקשה לו לרדת מעל המיטה, או אם היה כוונתו להשמיע לציבור, שבמקרים אלו מותר לעמוד על מקום גבוה. כן איתא בגמ' ברכות (י:), שאסור לעמוד על מקום גבוה יותר  מג' טפחים. וכן הוא בתוספתא דברכות פ"ג (הי"ז) לא יעמוד אדם על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל, אם היה זקן או חולה הרי זה מותר. והטעם שאסור לעמוד כך, משום שאין גבהות לפני המקום, כלומר שצריך להראות עצמו שפל ברך ומוכנע, וכדתנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ובכה"ח (סי' צ' סק"א) בשם הלבוש כתב שהמשפיל עצמו ומכניע עצמו, תפילתו מקובלת ביותר, ובספר חסידים (סי' תשעג) איתא דאדם המתפלל ונפלה בלבו שמחת אהבת ה' פתאום, דע כי חפץ ה' לעשות רצונו וזה שנאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, וכתיב אז תתענג על ה'. וכו'. ומ"מ כתב הב"י בשם רבינו מנוח (ספר המנוחה תפלה פ"ה ה"ז) שאם כוונתו להשמיע לציבור, אפילו על גבי כסא וספסל מותר. וכן כתוב בספר אהל מועד (תפלה דרך ג נתיב ו) ומהר"י אבוהב ז"ל והכל בו (סי' יא ח.) ורי"ו (נ"ג ח"ד כה:) והאבודרהם אצל חזרת שליח ציבור התפילה (עמ' קיג), ועי' משנ"ב (סי' צח סק"י) טעם נוסף לאיסור התפילה במקום גבוה, כדי שלא תהיה חציצה בינו לבין הקרקע.
2. האיסור להתפלל על גבי מיטה וספסל הוא אפי' אם אינם גבוהים ג' טפחים, אמנם המתפלל על גבי קרקע יש לאסור דווקא אם גבוה ג' טפחים. כן כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות תפילה ה"ז) וטעמא משום דכל פחות משלשה, כארעא סמיכתא הוא ושרי. ומהר"י אבוהב נקט שאסור לעמוד על גבי מיטה או כיסא אפי' אם אינם גבוהים כלל, והוכיח כן מזה שהמשנה אומרת שאסור לעמוד על גבי כסא, ולא על מקום גבוה, משמע שיש איסור לעמוד על גבי כיסא אפי' אין בו ג' טפחים, והטעם משום שיש לחוש לטירדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוין בתפלתו. ומכאן נלמד שעל מקום גבוה אסור לעמוד אפי' שלא יהיה כלי אלא קרקע עולם. ובארחות חיים (תפלה סי' נב) איתא שלא הקפידו אלא בגבוה י', אבל בפחות מי' לית לן בה. ומסיים הב"י (סי' צ') "ואנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ז"ל דאסר בגבוה ג' טפחים". וברמ"א (סי' צ' סעי' א') נקט לאסור אף בפחות מג' טפחים. ובמשנ"ב (סק"ב) הביא מחלוקת אחרונים להלכה, דדעת הב"ח והט"ז שמותר, אבל האליה רבה פסק כהרמ"א. ובלבוש כתב בשם הסולת בלולה, נקט להתיר אם אינו גבוה ג' טפחים. ולעמוד על גבי כרים וכסתות, אסור אפי' אין בהם ג' טפחים, משום שנראה כדרך גאוה. כן פסק המשנ"ב (סי' תריד סק"ט). ומחצלות העומדות על גבי הקרקע בבית הכנסת, אין בהם משום גאוה ומותר להתפלל עליהם אפי' לכתחילה. כן פסק כה"ח (סק"ד) דעל גבי עשבים ששוטחים בבית הכנסת, או על גבי מחצלת מותר לעמוד, וכן דעת המשנ"ב (סי' צח סק"י) שרשאי לעשות כן משום שבטלים לקרקע, אמנם המשנ"ב סותר עצמו מסי' תריד (סק"ט) שהיקל שם רק לאדם מצונן בלבד. וכן בחיי אדם (כלל כב סעי' ד') שכתב וז"ל "ומ"מ ראוי ליזהר שלא יעמוד על שום דבר דמיחזי כגאוה". ובספר שלחן הטהור (סעי' יא) התיר לכתחילה לשטוח על הארץ לבדים ועורות רכים לעמוד עליהם בשמו"ע, וכתב שכן נהג הרה"מ מקאזניץ, ויש בזה טעם על פי הסוד. ולהלכה קיי"ל כמ"ש כה"ח שמותר לכתחילה להתפלל על גבי מחצלת.
3. ואם התפלל על מקום גבוה, בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל. כן כתב הפמ"ג (מש"ז סק"א) בשם הרמב"ם וכ"פ כה"ח (סק"ו).
4. אם היה אותו המקום גבוה ג' אבל יש בה ד' אמות, אפי' אם המקום צר וארוך מאד, ואין בו ממש ד' על ד' אמות, אלא יש בו לרבע ד"א על ד"א, מ"מ נקרא רשות בפני עצמו ומותר להתפלל שם. כן פסק כה"ח (סקי"א) דאף שאורכו יותר על רחבו או שהוא עגול ג"כ מותר, וכמ"ש מרן בשו"ע (יו"ד סי' רפו סעי' יג), ואע"ג דהרא"ש ס"ל דדווקא צריך להיות ד"א על ד"א ממש, כמ"ש הב"י שם, והובא בש"ך שם (סקכ"ג) אפשר שכאן הרא"ש מודה, ובתנאי שעומד במקום שיכול לעשות ג' פסיעות בלי ביעתותא. וכן אם היה מוקף מחיצות עשרה טפחים, גם כן מותר להתפלל שם, כיון שחלק רשות לעצמו. כן איתא ברמב"ם (בפ"ה מהלכות תפלה ה"ז) והנה ברמב"ם איתא דבעינן "שיהא מוקף מחיצות מכל רוחותיו", וכן משמע בב"י (סי' שמה ד"ה רה"י), אמנם הרב בן איש חי (פרשת יתרו אות ג) כתב דבעינן מוקף ג' מחיצות, ובכה"ח (סקי"ג) כתב דאין להקל בג' מחיצות, רק אם יש צורת הפת ברוח הרביעית, או כאשר יש אונס ומחוייב להתפלל שם, ולכן לעניין שמש בית הכנסת שעומד קבוע על התיבה לצרכי בית הכנסת, אם אין לו ביעתותא, כתב המשנ"ב (סק"ו) שמותר לו לעמוד שם, אף אם אין המקום רחב ד' אמות ואין מחיצות, כשם שהתירו לאומנים להתפלל בראש העץ.