האם מותר להתרחץ ולהסתפר קודם התפילה

1. מותר להסתפר וליכנס למרחץ חצי שעה קודם עלות השחר, ואע"פ שלעניין תפילת מנחה אסור להסתפר או להיכנס למרחץ חצי שעה קודם עלות השחר, מפני שלא גזרו חכמים אלא בדבר המצוי, והרגילות היא שהעם נכנסים להסתפר ביום, ואין רגילות להיכנס לספר חצי שעה קודם עלות השחר. אמנם אחר עלות השחר יש להחמיר שלא להסתפר או להיכנס לבית המרחץ. כן כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות תפילה ה"ז), והשו"ע (סי' פט סעי' ז), והטעם כתב הלבוש דבדבר המצוי יש לחוש שמא על ידי כך ישכח להתפלל עד שיעבור זמן התפילה, אבל בדבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן שמא יטרד וישכח, שכיון שאינו מצוי, הוא בעצמו זוכר שגם לו יש שינוי ברחיצת שחר וזוכר. וכתב האליה רבה (סקי"ב) דדווקא קודם עלות השחר יש להקל, אבל אחר עלות השחר אסורים, דלא עדיפי משאר מלאכות האסורים, והביא שכן איתא ברי"ו ובפסקי התוס', אמנם בכלבו משמע דדווקא בשאר מלאכות אסור אחר עלות השחר, אבל רחיצה ותספורת מותרת. והלבוש (סעי' ז') והגר"ז (סעי' ח') והכסא אליהו (סק"ו), ומשנ"ב (סקל"ו) נקטו שאחר עלות השחר יש לאסור. ועי' כה"ח (סקנ"ג) שכתב שהמחמיר בזה גם סמוך לעלות השחר תע"ב. והנה בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' ט') כתב לצדד להקל בזה אפי' אחר עלות השחר, אמנם בסוף דבריו כתב דאף שאין כח לאסור ביד המקילים, מ"מ אין זו משנת חסידים,  והמחמיר תע"ב, ובהלכה ברורה נקט דכיון שמצינו לרי"ו והתוס' שאוסרים זאת ובדברי הרמב"ם אין מבואר להתיר אלא רק 'סמוך לשחרית' ואין הוכחה להתיר אחר עלות השחר, לכן נראה שיש להחמיר בזה.
2. ומותר להתרחץ במקלחת או אמבטיה שבביתו קודם תפילת שחרית, ואפי' לכתחילה, ואפי' אחר נץ החמה, וכל שכן שמותר לטבול במקוה טהרה קודם תפילת שחרית. עי' בהלכה ברורה (אות לו) שכתב שיש לחלק בין מרחץ לבין אמבטיה ביתית משום שעיקר האיסור במרחץ הוא משום שמא יתעלף, כמ"ש הגמ' בשבת (ט:), ובאמבטיה ביתית אין שייך טעם זה, ועוד דרחיצה באמבטיה אינה אלא דרך עראי ואין לדמותה לרחיצה של קבע בבית המרחץ, ובפרט שרוחץ גופו כדי להיות נקי לפני בוראו ושיהיה ראוי לעמוד בפני מלך, והוי בכלל "הכון לקראת אלוקיך ישראל" ומכל שכן אם מכוין בזה לרחיצת תשעה קבין לטהרה. וכתב שכן פשט המנהג להתיר להתרחץ במקלחת קודם התפילה וכן לטבול במקוה קודם התפילה, וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' א' אות ב'). וכן מי שרגיל לגלח זקנו במכונת גילוח בכל יום, מותר לו לעשות כן קודם תפילת שחרית, ואפי' אחר הנץ החמה. הטעם שמותר לגלח זקנו קודם התפילה מבואר שם, משום שעיקר האיסור להסתפר קודם המנחה, שמא ישבר הזוג, וזה אינו מצוי כלל במכונת גילוח שבזמנינו, ואף אם ישבר באמצע הגילוח, אין לחוש שמא יטרד בתיקונו עד שיעבור זמן תפילה, שכיון שמתגלח בכל יום אינו מקפיד כל כך לשהות זמן רב כדי להשלים הגילוח, וגם יכול לשאול מחבירו בנקל מכונה אחרת, וכמ"ש המג"א (סי' רלב סק"ג) להקל להסתפר סמוך למנחה כשיש לו שנים ושלשה זוגות מספרים, והרב חיד"א (ברכ"י סק"ד) הביאו להלכה, וכן מצדד המשנ"ב (שם סק"ו) והבא"ח (פרשת ויקהל אות יא) וכה"ח (שם סקי"ד), שמותר להסתפר אם יש לו ב' זוגות, א"כ אף שהא"ר (סק"ג) והפמ"ג (א"א סק"ג) מחמירים, מ"מ ניתן להקל עפ"י מ"ש הנך רבוותא.
3. בשעת הדחק כגון שצריך לצאת לדרכו השכם בבוקר, ומשער בעצמו שלא יגיע למקום יישוב עד אחר זמן תפילה, באופן שיצטרך להתפלל בעודו יושב ברכבת או במטוס וכדומה, יכול להתפלל שמונה עשרה משעלה עמוד השחר, וכשיגיע זמן קריאת שמע, יקרא קריאת שמע בברכותיה, ואף שאינו סומך גאולה לתפילה, בכל זאת עדיף שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה מהלך או רוכב  וכדומה. מקור הדין איתא בברכות (ל.) "אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא, הוו מקדמי ומצלי, וכי מטי זמן ק"ש, קרו, כמאן? כי האי תנא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא, וכשיגיע זמן ק"ש קורא, השכים לישב בקרון, מתפלל, וכשיגיע זמן ק"ש קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפילה". ובגמ' דנה במאי קא מיפלגי, מר סבר תפילה מעומד עדיף, ומר סבר מיסמך גאולה לתפילה עדיף. ופירש"י תפילה מעומד עדיף שיכול לכוין לבו, לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך. ומבאר שם שהיו מקדימים להתפלל קודם היום. ובתוס' (ד"ה אבוה) והרא"ש (סי' כ) הקשו שלא יתכן שהיו יוצאים בעוד לילה דהא אסור לצאת לדרך בלילה? ולכן נקטו כפירוש ר"ח דמשעלה עמוד השחר קאמר, והיו מקדימים לצאת קודם הנץ החמה כשעדיין לא הגיע זמן תפילה. והא דקתני מביאין לו שופר ותוקע, דמשמע דאיירי ביום טוב, וא"כ כיצד יתכן שהשכים לצאת לדרך? ותירץ הרשב"א (ל. ד"ה הא) דבמשכים לצאת לדרך תוך התחום עסקינן, או חוץ לתחום על ידי בורגנין. ופסק הב"י כת"ק שכן כתב הרא"ש (סי' כ) שאמנם דעת בה"ג (ברכות סוף פרק ד) לפסוק כרבי שמעון בן אלעזר, אמנם הרא"ש נקט כת"ק. וכ"ד הרשב"א (שם ד"ה וליעביד) וכיון דהרשב"א והרא"ש ז"ל מסכימים דהלכה כת"ק הכי נקטינן.