הלכות תפילה וזמנה חלק ב

1. פועלים ושכירים הצריכים לצאת לעבודתם השכם בבוקר, ופעמים שאינם יכולים להתאחר בתפילתם כגון בימי החורף שהזריחה מאוחרת, עליהם להקפיד שלא להתחיל להתפלל תפילת שחרית קודם עלות השחר, אלא יתחילו ברוך שאמר ופסוקי דזמרה מיד אחר עלות השחר, ואחר ישתבח יתעטפו בטלית ויניחו תפילין בברכה, ויאמר הש"ץ קדיש ויתפללו. כן איתא בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' ח') ועי' שם שאם זמנם דחוק לא יאמרו את כל החזרה, אלא יתחיל הש"ץ תפילת העמידה בקול רם, והציבור יאמרו עימו בלחש, ויאמרו "קדושה" ואחר "האל הקדוש" ימשיך הש"ץ תפילתו בלחש עם הציבור. ואם זמנם דחוק ביותר רשאים לדלג על וידוי ונפילת אפים, ויאמרו אשרי, ובא לציון, וקדיש תתקבל, ויצאו לדרכם ושאר התפילה יאמרו ביחיד בדרכם לעבודתם. ובימי שני וחמישי, יש להעדיף קריאת התורה בציבור על אמירת וידוי ונפילת אפים. והביאו בהלכה ברורה (סי' פ"ט אות ד').
2. מי שאין לו במקום מגוריו מניין אחר הנץ החמה אלא רק קודם הנץ (מנין פועלים), והוא עצמו יכול להתפלל בהנץ החמה או לאחר מכן, ראוי לו שיתפלל ביחיד בהנץ החמה או לאחר מכן, ממה שיתפלל בציבור קודם הנץ החמה מפני שתפילה בציבור אינה אלא למצוה מן המובחר, ואילו תפילה קודם הנץ החמה היא תפילה בדיעבד או בשעת הדחק, וכיון שאצלו אין זו שעת הדחק, אינו רשאי להקדים תפילתו קודם הנץ החמה. הטעם בזה מבואר בסי' צ' שלדעת הרבה פוסקים תפילה בציבור אינה אלא למצוה מן המובחר, ואין בה חיוב גמור ממש מן הדין, ולפי"ז יש לומר שמכיון שתפילה קודם הנץ אינה אלא בדיעבד לדעת מרן השו"ע, ולכן יש להעדיף תפילה אחר הנץ החמה על תפילה בציבור, ואף לדעת הפוסקים דסבירא להו דתפילה בציבור עדיפא על תפילה כותיקין, מ"מ לעניין תפילה קודם הנץ החמה יש לומר שיודו שאין לו להתפלל בציבור תפילה שהיא בדיעבד, ועדיף שיתפלל ביחיד. וכ"כ בשו"ת שאילת שמואל (חאו"ח סי' יב) שעדיף שיתפלל ביחיד ממה שיתפלל בציבור, וכ"פ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' ט') ומרן הגרע"י (בתשובה שהובאה בילקוט יוסף סי' פט סעי' יד) והביא בשם רבו הגר"ע עטייה זצ"ל שהיתה דעתו נוטה מתחילה שעדיף שיתפלל בציבור, ושוב חזר בו בזה. ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה חאו"ח סי' י' אות כ') כתב שעדיף שיתפלל בציבור, וכ"פ באור לציון ח"ב (פ"ז ה"ד) דאם אין לו מקום אחר להתפלל, עדיף שיתפלל במניין ולא ביחיד לאחר מכן, דכיון דיש מי שאומר דמשהאיר פני המזרח מותר להתפלל לכתחלה, יש לסמוך על זה שלא להפסיד תפלה בצבור, דהוי כעין שעת הדחק שהתיר מרן להתפלל מעלות השחר. ע"ש. ומרן הגרע"י כתב על זה "איך נוכל להקל להתפלל בעמוה"ש, שהיא תפלה בדיעבד, כדי להתפלל בצבור שהוא דבר שאינו חיוב גמור כל כך. ומה שהותר להתפלל בעמוה"ש הוא רק לפועלים דהוי שעת הדחק, אבל כדי להתפלל בצבור אין כדאי להתפלל תפלה שהיא בדיעבד לדעת מרן, ועדיף להתפלל ביחידות אחר שהגיע זמן תפלה, מאשר להתפלל במנין תפלה שיוצא בה י"ח רק בדיעבד".
3. ואם רגיל להתפלל עמהם קודם הנץ, אם יש לו אפשרות להתפלל אחר הנץ, יש אומרים שלא יצא אפי' בדיעבד ונכון לחוש לדבריהם, ויחזור להתפלל בתנאי של נדבה. כן איתא בהלכה ברורה (שם אות ה') על פי המבואר לעיל דתפילה בציבור אינה אלא מצוה מן המובחר וממילא לא אריך למיעבד הכי, בפרט אם הוא רגיל בכך, שהרי כתב הטור (סי' נח) לעניין אם קרא קריאת שמע של שחרית מיד אחר עלות השחר, שיצא בדיעבד, דהיינו בתנאי שלא יהא רגיל לעשות כן. ומ"מ נראה שראוי לו לבוא לבית הכנסת כדי לשמוע קדיש וקדושה ולענות עם הציבור, וכל שכן אם הציבור צריכים לו להשלים המנין, שיש לו לבוא לבית הכנסת להשלים המניין ולענות קדיש וקדושה עם הציבור, ולאחר מכן יתפלל ביחיד. אם מגיע לבית הכנסת לענות קדיש וקדושה מקיים מצוה דרבנן, ולדעת הזוהר הקדוש ורבותינו המקובלים מקיים בזה מצוה דאורייתא, ולכן טוב יעשה אם ילך להשלים המניין.
4. אם אין במקום מגוריו מניין בהנץ החמה, אלא רק אחר הנץ החמה בתוך זמן  תפילה, והוא עצמו יכול להתפלל שמונה עשרה מיד בהנץ החמה, אם יודע בעצמו שיכול לכוין בתפילתו כראוי, עדיף שיתפלל ביחידות עם הנץ החמה, ואם לאו עדיף שיתפלל בציבור אחר הנץ החמה. עי' בזה בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' מז), שתפילה בציבור עדיפא מתפילה כותיקין, וכ"פ בשו"ת בניין עולם (סי' ד'). אולם לפי מה שביארנו שתפילה בציבור אינה אלא למצוה מן המובחר, ואילו תפילה וקריאת שמע כותיקין לדעת הרמב"ם ורבים מהראשונים (שהובאו בסי' נח) היא מן הדין לכתחילה, ואם התפלל וקרא קריאת שמע לאחר מכן הוי דיעבד, א"כ יש לומר שאע"פ שמרן השו"ע לא פסק להלכה דתפילה כותיקין הוי חיוב מן הדין, אלא פסק דהוי למצוה מן המובחר, מ"מ יש להעדיף תפילה כותיקין, כדי לחוש למחמירים לעשות כן מן הדין. וכ"פ בספר דברי יוסף (ח"א דרך מבוא השמש דף סה והלאה) ופקודת אלעזר (סי' נח דף ע' סוף ע"ד), וכ"כ המשנ"ב בביאור הלכה (סי' נח ד"ה ומצוה) שמי שזהיר לקרוא קריאת שמע ולהתפלל עם הנץ החמה, ואין לו מניין, יכול להתפלל ביחידות. ועי' בתשובת הגרי"ש אלישיב שהובאה בספר שיח תפילה (עמ' תקעא) שדחה את דברי הבאה"ל, דשונה דין תפילה בנץ מדין קריאת שמע, דלדעת הרמב"ם צריך לכתחילה לקרוא קריאת שמע קודם הנץ החמה, ורק בדיעבד אם לא קרא קודם הנץ החמה יקרא לאחר מכן, ואילו לעניין תפילה כתב הרמב"ם (פ"ג מהלכות תפילה) שמצותה שיתחיל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית, ומשמע שאפי' לכתחילה רשאי להתפלל אחר הנץ החמה, ולכן נקט הגריש"א שיקרא קריאת שמע קודם הנץ מעט, ואח"כ ילך להתפלל בציבור ויקרא קרי"ש וברכותיה ויסמוך גאולה לתפילה. ובהלכה ברורה (בירור הלכה אות ד') כתב על דברי הגרי"ש דהא בודאי רבים ושלמים מישראל מתפללים בהנץ החמה, וא"כ אע"ג דאינו מתפלל בציבור ממש, מ"מ שפיר חשיב מתפלל בשעה שהציבור מתפללים, שאף בזה אמרו חז"ל שיש בזה מעלה גדולה. ובשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז ה"ה) כתב שאם רגיל תמיד להתפלל בהנץ החמה, יתפלל ביחידות בהנץ, ואם אינו רגיל להתפלל בהנץ, אינו רשאי להתפלל ביחידות אם אינו מוצא מניין. ולהלכה מרן הגרע"י כתב בתשובה כת"י שהובאה בילקוט יוסף (סי' פט סעי' יח) דמכל מקום כיון שבעוה"ר רובא דעלמא קשה להם לכוין בתפלה, ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן שם נפשו בכפו, זולת תפלה בצבור שנאמר בה הן אל כביר ולא ימאס. (וכן מבואר בתענית ח א), לכן אם באמת יודע בעצמו שיכול לכוין יפה בתפלתו, עדיף להתפלל בהנץ החמה, וביחידות, מאשר תפלה בצבור לאחר זריחת השמש, ואם לאו תפלה בצבור עדיפא.