ברכת יוצר אור

1. נוסח ברכה ראשונה של קר"ש שחרית "יוצר אור ובורא חושך" שתיקנו להזכיר מידת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך. בגמ' ברכות (יא:) מובא זה, וב' טעמים מדוע תיקנו לומר כן: א) כתבו תלמידי רבינו יונה (ה: ד"ה מידת) שכן פסק השו"ע (סי' נט סעי' א') דאתי לאפוקי מההוא מינאה דאמר מי שברא אור לא ברא חושך. ב) ומהר"י אבוהב נתן טעם אחר, דאם לא היינו מזכירים מידת לילה ביום היה נראה שהחושך רע, ואינו כן שהכל עשה יפה בעיתו. ונפק"מ בין הטעמים דלפי הטעם השני בלילה אין צריך להזכיר מידת יום "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור", אלא רק מכיון שמזכירים בבוקר את החושך לכן מזכירים בלילה את האור. וכ"פ מרן (סי' נט סעי' א').
2. הטעם שמברכים על הנר רק במוצאי שבת ואילו על אור היום מברכים כל יום, הוא משום שהאור מתחדש בכל יום. תוס' (פרק מקום שנהגו) פר"ח (סק"א) שלמי ציבור (דף צ' עמ' ג') והביאם כה"ח (סק"א).
3. יש למשמש בתפילין של יד בברכת יוצר כאשר אומר "ובורא" "יוצר אור ובורא חושך", וקודם שמתחיל שמו"ע ימשמש בתפילין של ראש. כן איתא בשעה"כ (די"ט ע"א), וטעמו דתפילין של יד הם בסוד המעשה דעולם הבריאה, ותפילת יוצר הם בסוד הדיבור דעולם הבריאה, ולכן יש למשמש בשעה שאומר יוצר כנ"ל, וכן בתפילין של ראש שהם כנגד המעשה דעולם האצילות, ותפילת שמו"ע היא בסוד הדיבור דעולם האצילות, ולכן יש למשמש אחר שאומר ה' שפתי תפתח, קודם שיתחיל בתפילה, ששם הוא מקום התחלת האצילות. וכ"כ הבא"ח (פרשת שמות ופרשת בשלח אות א') וכה"ח (סק"ב).
4. בברכת יוצר אור וכן בתפילת שמו"ע וברכת המזון, יש את כל אותיות הא' ב' אמנם אין אפי' תיבה אחת המסיימת באות ף' לומר לך שכל המכוין באלו השלשה אין שטן ואין פגע רע ולא שום מקטרג אף שצף קצף וכו' שולט בתפילתו ולא גם בסעודתו. (שלמי ציבור דף צ' ע"ב) וכה"ח (שם סק"ג). ומאידך באותיות ראשונות יש את כל האותיות, שתקנו לנו לומר שבח אל ברוך גדול דעה על פי סדר הא' ב' הנזכר בזוהר ובדברי הגאונים, ובשבת תקנו לומר אל אדון, שהוא גם כן על פי סדר הא' ב' ויש בזה סוד, שביום חול נקראים אותיות זעירות ובשבת אותיות גדולות, לפי האורות הנמשכים והנכללים בתפילה. כן איתא בזוה"ק (ויקהל רה:) שבימי החול אנו מזכירים בברכת יוצר אור "אל ברוך גדול דעה" לפי הא' ב' ואין רווח בין תיבה לתיבה, לעומת זאת בשבת אנו אומרים את פיוט אל אדון, שמיוסד על פי הא' ב' אמנם בין אות לאות יש תיבות נוספות, ולכן ביום חול נקראים אותיות זעירות כי אין תיבות נוספות באמצע ואילו בשבת נקראים אותיות גדולות כי יש כמה וכמה תיבות בין כל אות ואות, והסוד בזה כתב הרמ"ק (אור החמה ח"ב דקנ"ח ע"א) שכפי שיתרבו האורות כך יתרבו האותיות שבין א' לב', ובימי החול אין נכללים הרבה אורות ולכן הא"ב הם רצופים, אך בשבת שהברכה בבינה ובה יש התפשטות מרכבוד הרבה באורך ובהרחבה לכן יש ריוח רב בין אות לאות. ונוסח זה של אל ברוך גדול דעה נזכר בסדר רב עמרם גאון (קריאת שמע וברכותיה) ובסידור רב סעדיה גאון (עמ' לו) ומחזור ויטרי (סי' פט) והרמב"ם (סדר תפילות). ועוד עי' באורחות ציון (פ"ו אות ח').
5. לבדו מאז – כשאומר "מאז" יכוין חבור הוי"ה אדנות, דשניהם יחד ח' אותיות. (כה"ח שם סק"ה).
6. יוצר "משרתים ואשר משרתיו" ר"ת מו"ם שם קדוש  ויש לכוין בו. כן כתב שעה"כ דשם זה הינו שם אחד משמות ע"ב, דויסע ויבא ויט, והוא בגימטריא אלוקים, וכ"כ קשר גודל (סי י' אות ו')וכה"ח סק"ז) ולכן צריך להקפיד לומר "ואשר  משרתיו" עם ו', כדי שיהיה גימטריא פ"ו.
7. סגולה להינצל מכל רע באותו היום יכוין "אהובים ברורים גיבורים" ר"ת אב"ג, עושים באימה ר"ת ע"ב. כ"כ השלמי ציבור (צ"א ע"ב).
8. ברכת יוצר יזהר לאומרם מיושב, כי תפילה זו נקראת תפילה דמיושב, ועל פי הזוהר אם עומד ואומר אותה קשה מעט שהתפילה תעלה, גם כל חלקי התפילה מפרשת העקידה יזהר לאומרם בישיבה, כי הם רומזים לשכינה שכל עניניה מיושב. בזוהר הקדוש (חיי שרה קלב:) איתא וז"ל "תא חזי צלותא דבר נש מעומד בגין דתרי צ לותא נינהו חד מוישב וחד מעומד, ואינון חד לקוביל תרין דרגין תפילה של יד ותפילה של ראש, לגבי יום ולילה וכולא חד, אוף הכא תפילה דמיושב לגבי תפילה של יד לאתקין לה כמאן דאתקין לכלה וקשיט לה לאעלה לחופה הכי נמי מקשטין לה ברזא דרתיכא ומשרייתא יוצר משרתים ואשר משרתיו ועל דא צלותא מיושב" עכ"ל. וסוד הדבר שכל חלקי התפילה החל מפרשת העקידה עד סיום ברכות קריאת שמע הם בעולמות בריאה יצירה עשיה שהם חייליה של ספירת המלכות דאצילות, ובשעה"כ איתא דידוע שהמלכות נקראת נוקבא וכל ענייניה בישיבה ולא בעמידה, ולכן צריך לומר את כל התפילה מפרשת העקידה בישיבה, משא"כ פסוק ה' שפתי תפתח הוא בחינת היכל קדש קדשים דדכורא דבריאה ולכן אומרים אותו מעומד, כי כל ענייני הדכורא הם בעמידה כמ"ש בשעה"כ (דנ"ב ע"ג). וכתב בשעה"כ (ד"א ע"ג) שרבנו האריז"ל שכל התפילה צריך לאומרה בישיבה דייקא חוץ מהמקומות שנאמר בהם מפורש שצריך לעמוד, ואפי' קריאת התורה היה מקפיד לשבת וכן מבואר שם (דמ"ח ע"ד). ובספר הפליאה כתב שלכן הנחת תפילין של יד ונפילת אפים הם מיושב, והוסיף וז"ל "ואם עשה מעומד הדברים שראוי לעשותם מיושב הרי הוא משקר ומחליף ומקלקל הצינורות והיפך בהיפך". וכן איתא בשעה"כ (ד"י ע"ג) לגבי הנחת תפילין של יד וז"ל "תניח תחילה תפילין של יד מיושב ולא מעומד, וגם חליצת תפילין של יד הקפיד לעשותה מיושב". אבל תפילין של ראש הרומזים לעולם האצילות עוטר בעמידה, וכן חליצתם באופן הזה. ובשו"ת תרומת הדשן (סי' יב) קןרא לברכות יוצר תפילה דמיושב, וכן הוא בשו"ת מהרש"ל (סי' צח) ושערי תשובה (סי' מט) וערוך השולחן (סי' נא סעי' ח', וסי' סג סעי' ג') ועי' בזה עוד בספר אורחות ציון (חלק ב' פרק ו' אות ה').