זמן קריאת שמע

1. מצות עשה מן התורה לקרוא בכל יום קריאת שמע בבוקר ובערב. שנאמר בשכבך ובקומך, ודרשינן בגמ' (ברכות י:) בשעה שבני אדם שוכבים, זהו לילה, ובשעה שבני אדם עומדים זהו יום. ומצוה מן המובחר לקרוא קריאת שמע שתים או שלש דקות קודם זריחת החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך התפילה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לעשות כן, שכרו מרובה מאד, ואם קראה משעלה עמוד השחר אף על פי שלא היה אנוס יצא בדיעבד, ומי שנשאר ער בלילה והגיע זמן נץ החמה, ודעתו להתפלל בצבור אחר הנץ, נכון שיקרא קריאת שמע כב' דקות קודם הנץ החמה כותיקין. ז"ל הרמב"ם בספר המצוות (מצוה י') היא שצוונו לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית, והוא אמרו ודברת בם, וכבר נתבארו משפטי מצוה זו במסכת ברכות (כא.) ושם נתבאר דקריאת שמע דאורייתא. ובגמ' ברכות (טו:) אמרו הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננים לו גהינום שנאמר בפרש שרי מלכים בה תשלג בצלמון אל תיקרי בפרש אלא בפרש אלא תיקרי בצלמון אלא בצלמות וע"ש בפרש"י שהוא מדה כנגר מדה אחר שהוא מעורר עצמו בזה וע"ש בצל"ח שכתב דממה נפשך אם הוא צדיק גמור מאי עבידתיה בגיהנם כלל שיצמרכו לצנן לו גיהנם ואם הוא חייב לסבול עונש בגיהנם אם כן מה עונש הוא זה אם לא יסבול צער גיהנם ולמה הכניסוהו לגיהנם לבטלה ונראה על פי מה שכתבו חכמי המוסר שגם הצדיקים בהכנסם לגן עדן עוברים דרך גיהנם לטובת קצת רשעים קרוביהם שכבר סבלו קרוב לערך ענשם המגיע להם ואף על פי כן אין בכוחם לעלות ואין חבוש מתיר עצמו והצדיק בעברו שם מעלה אותם עמו והצדיק סובל קצת צער לטובת אותם הרשעים ועל זה אמרו כאן שהקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה אפילו אם ילך לגן עדן דרך הגיהנם אז ציננו לו הגיהנם ררך הילוכו שם ע"כ וכן מבואר בזוהר הקדוש חלק ג' דף רכ ובתיקוני הזוהר תקון לב ובספר הגלגולים פרק א' דף סו וכן מבואר במאור ישראל (ברכות סו).

ובמדרש הגדול (דברים יא דף רכו) הגירסא כך "אמר רב חמא בר חנינא כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה אפילו נתחייב דינה של גיהנם מצננים לו גיהנם". ובגמרא ברכות י אמרו א"ר מני גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף. ישראל ואמרו בתדב"ר אפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבית המדרש וקורא קריאת שמע בעבור שמו הגדול שכרו מונח לפני ובלבד שיהיה שמור מן העבירה ובירושלמי סוף פרק ג' דשקלים אמרו תנא רבי מאיר אומר כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב יהא מבושר שהוא בן העולם הבא. ובילקוט שמעוני פרשת ואתחנן רמז תתלה תתלו אמרו אמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד ליחרב ומכאן ואילך אי אתם יכולים להקריב קרבנות אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבוקר שמע ישראל בערב ועולה לפני יותר מכל הקרבנות ואמרו בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסאות שבעולם רוצה להחריב עולמו אלא שזכות קריאת שמע מכפר ע"כ

1. ברכות קריאת שמע בבוקר, שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתיים לפניה ואחת לאחריה. טור על פי המבואר בגמ' ברכות (יא.) בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה. ובירושלמי (שם פ"א ה"ה) הסמיכו זאת על הפסוק "שבע ביום הללתיך".
2. זמן קריאת שמע וברכותיה משיראה את חבירו הרגיל עימו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו, וזמנה של קריאת שמע נמשך עד סוף ג' שעות שהוא רביע היום. במשנה (ט:) מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי. ובגמ' תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב וכו', אחרים אומרים משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו. אמר רב הונא הלכה כאחרים. ובגמ' ירושלמי (פ"א ה"ב) העמידו דמיירי לגבי חבר שרגיל בו ואינו רגיל, כמו אכסנאי הבא לעיתים. והביאוהו התוס' (ד"ה אחרים) והרא"ש (ריש סי' י'). וברכות קר"ש נמי אין ראוי לומר קודם הזמן דמשיכיר את חבירו. כ"כ רש"י (שם יא: ד"ה יוצר אור), ולכן כתב הבאה"ל (ד"ה זמן קר"ש) דמי שהשעה דחוקה לו ביותר יכול לומר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה קודם זמן זה (אבל אחר עלות השחר), ואחר שיגיע זמן משיראה את חבירו יניח תפילין ויאמר יוצר אור וכו'.
3. סוף זמן קריאת שמע הוא מסוף שעה שלישית שביום, ומודדים את היום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ומחלקים זאת לשנים עשר, וזהו שעה זמנית, שכשמסתיימות ג' שעות מעלות השחר, עבר זמן קריאת שמע, ויש המחשבים מהנץ החמה עד צאת הכוכבים ואפשר לסמוך עליהם בשעת הדחק. הטעם שזמן קריאת שמע עד סוף ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, ולהכי קרינן ביה עדיין "ובקומך", ונחלקו מאימתי מונים את הג' שעות, לשיטת המג"א מונים מעמוד השחר, ולהגר"א מונים מהנץ החמה. ובמשנ"ב (סק"ד) הביא את שתי השיטות. ודעת כה"ח (סק"ד) להחמיר כדעת המג"א, והילקוט יוסף (הלכות פסוקי דזמרה סי' נח סעי' ג') נקט דלכתחילה יש להחמיר כסברת הפוסקים שמונים מעלות השחר, ובשעת הדחק הנוהגים כהפוסקים שזמנה מהנץ יש להם על מה שיסמוכו.

​