דיני ברכו וענייתו

1. אומר שליח ציבור "ברכו את ה' המבורך" ועונים אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", וחוזר הש"ץ ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד. כן פסק השו"ע (סי' נז סעי' א') ומקור הדין איתא בירושלמי (פרק שלשה שאכלו ה"ג) "שמואל אמר אני איני מוציא עצמי מן הכלל, התיבון הרי הקורא בתורה אומר ברכו, אמר ר' אבין מכיון דהוא אומר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל". וכתבו על זה רבינו יונה (לו: ד"ה מכיון) והרא"ש (שם סי' כו) בשם הרב יהודה ברצלוני שכתב בשם רבינו סעדיה (בסידור שנט.) שהעולה לס"ת אחר שאמר ברכו והעונים אומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, גם הוא יש לו לחזור ולומר ברוך ה' המבורך, וכמו שמצאנו לגבי דין ברכת המזון שהמברך ברכת המזון צריך לחזור אחרי הציבור ולומר "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו" לאחר שאמרו הציבור כן, ואף שאומר "נברך שאכלנו משלו" לא הוציא עצמו מן הכלל, אפ"ה חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו וכו', ומשם נלמד לש"ץ לגבי ברוך ה' המבורך שחוזר ועונה, וכתב הב"י דנהגו העולם כרב יהודה ברצלוני וכ"פ מרן (סי' נז סעי' א'). וצריך לאומרו בקול רם כדי שישמעו העם ויענו אמן. עי' בהגמ"י (פ"ז מהלכות תפילה הט"ו ופי"ב ה"ה) ובבית יוסף (סי' קלט) וטשו"ע שם (סעי' ו') לעניין ברכו של העולה בתורה, וה"ה ש"ץ וכ"כ הגאון רבי זלמן (סי' נז סעי' א') וכ"פ משנ"ב (סק"א). ובספר חסידים כתב דהאומר ברכת התורה וברכו בלחש גוזל את המצוות, והביאו שערי תשובה (אות ג') וכה"ח (אות ה'). ובספרי (פרשת האזינו פיסקא שו) איתא "מנין לעומדים בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך שעונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, תלמוד לומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו.
2. ישתדל מאד להתפלל בציבור לשמוע ברכו, משום שאין הנשמה של אדם מתיישבת בגופו עד שיענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. במדרש רות איתא על הפסוק "חדלו לכם מן האדם" שהנשמה אינה נכנסת להתישב בגוף האדם עד שיברך ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והיא ממתנת באפו עד ברכו, ואם אינו זוכה לברכו הולכת לה ונשאר ונחשב לבמה, כמו שאמרו חז"ל אל תקרי במה אלא במה, ולכן צריך לחזר אחר עשרה כדי שיאמרו ברכו ויענה אחריהם להשלמת נפשו. (שלמי ציבור פט עמ' ג') ובכה"ח (סק"ג) הביא דבפרי עץ חיים (שער קר"ש פרק א') בשם רבינו האריז"ל כתב וז"ל "אפי' מי שמשכים ללמוד ולעסוק בתורה אינו חוזר בו נשמתו עד שיתפלל ויענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ואז חוזרת אליו הנשמה, לכן יש בו ה' תיבות נגד ה' שמות של נרנח"י שיש לנשמה". עכ"ל. והביאו גם בספר יפה ללב אות א'. ואם הוא אנוס שאינו יכול ללכת להתפלל, אם זה תפילת ערבית, טוב שיאמר קודם התפילה ברייתא דר' עקיבא. זו נוסחה "אמר רבי עקיבא בכל יום שחרית מלאך אחד פותח פיו ואומר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, עד שמגיע לברכו, וכשמגיע לברכו, חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את ה' המבורך וכל גדודי מעלה עונים ואומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ע"כ. ועי' כה"ח (סי' נ' אות ט') דאין לעשות כן אלא באונס גדול כגון שהוא בדרך או שהוא חולה, אבל אם אינו אנוס לא יעשה בנפשו שקר לבטל תפילה בציבור.
3. ומ"מ כל זה בתפילת ערבית אבל בתפילת שחרית שיש בעיה של הפסק בין ישתבח ליוצר לא יאמרנה. כמ"ש הרב בן איש חי (סוף פרשת ויגש) דאין לומר ברייתא זו בין ישתבח ליוצר, וכ"פ הלכ"ב (סי' נד אות ז').
4. ומ"מ אין אמרית ברכו אלא מדרבנן, והסמיכוה חכמים על הפסוק הנ"ל. וטעם הדבר שאומרים ברכו קודם יוצר. כתב בשו"ת הראב"ן (סימן עג) וז"ל "שאלני אחי ר' חזקיה הקורא בתורה למה אומר לציבור ברכו את ה' המבורך, יברך ברכת התורה ודיו? והשבתי לו לפי שעזרא תיקן לישראל שיהו קורין בתורה בב' וה' ובשבת, והקורא בתורה מוציא את הציבור ידי חובתן מקריאה, לפיכך הרי הוא אומר לציבור אתם צריכין לברך ולקרות כמוני, תסכימו לקריאתי ולברכתי ותברכו עמי, והם עונין ומברכין. וכן ש"ץ אומר ביוצר ומעריב, לפי שהוא מוציא את הציבור ידי חובתן ואומר להם תסכימו לקריאתי ולברכתי ותברכוהו עמי והם עונין ומברכין ויוצאין ידי חובתן. וכן המברך ברכת המזון, לפי שהוא מוציא בני הסעודה אומר להם תסכימו. ולכולן סמכו חכמים שתיקנו ממשה שאמר כי שם ה' אקרא ואתם הבו גודל לאלהינו ותברכוהו אתי.
5. השליח ציבור חוזר אחר הציבור ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד כדי שיכלול עצמו בכלל המברכים. הא דחוזר ועונה הש"ץ אחרי הציבור, הסיבה כדי שיכלול עצמו בכלל המברכים. והנה כתב המג"א דאם יש שם עשרה מצומצמים ובלעדיו אין מניין, אם לא ענה עמהם, לא יצא יד"ח, והקשה המשנ"ב מדוע נקט המג"א  דדווקא באופן שאין עשרה בלעדיו לא יצא, אפי' אם יש עשרה בלעדיו נמי לא יצא. ומ"מ הציבור בודאי שיצא יד"ח אף אם אין בלעדיו עשרה, דלא גרע מאחד ישן או מתפלל דקיי"ל לעיל סי' נ"ה דיצא ידי חובה.
6. אם לא שמע מפי הש"ץ שאומר ברכו את ה' המבורך, אלא רק שמע שהציבור עונים, יענה עמהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אמנם אם לא שמע אפי' את הציבור, אלא שמע שליח צבור עונה אחר הציבור "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" עונה אחריו אמן. כן פסק א"ר (סי' קלט אות ט') הגר"ז (סי' נז סעי' ב') בן איש חי (ש"א פרשת ויגש אות יז) משנ"ב (סי' נז סק"ב) וכה"ח (שם סק"א).
7. יש נוהגים שהציבור עומדים בשעה שעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וכן מנהג האשכנזים, אבל רוב קהילות הספרדים לא נהגו להחמיר לעמוד בשעה שעונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד. המנהג לכרוע בברכו נזכר בדברי כמה ראשונים, עי' במחזור ויטרי (סי' קא) שכורע בברכו וזוקף בשם, וכ"כ האו"ח (דין ברכו סי' א') והכלבו (סי' ח') ועי' באה"ל (סי' קיג סעי' ג' בד"ה הכורע) שהמגן גיבורים (סי' קיג במגן האלף סק"ו וסק"ח) דחק למצא טעם למנהג לכרוע בברכו, והביא הבאה"ל סמך לזה מהפסוק (דברי הימים א' כט כ') ויאמר דוד לכל הקהל ברכו נא את ה' אלוקיכם ויברכו כל הקהל לה' אלוקי אבותיהם ויקדו וישתחוו לה' ולמלך. ומנהג ישראל תורה הוא. עיי"ש. ובספר שלחן הטהור (סק"א) כתב שאין לכרוע בברכו כמו שעושים המוניים, ובהגהות זר זהב שם כתב שלא מצאנו מנהג זה בשום מקום והוא מנהג טעות. ובשו"ת אור לציון (חלק ב' פ"ה אות יג) כתב לאסור לכרוע בברכו מחמת שאסור להוסיף על תקנת חכמים בכריעות, אולם יש לדחות שהרי מצינו לרבים מהראשונים והאחרונים שהזכירו הכריעות בקדיש ולא חששו לסברת הגר"א שהחמיר בזה מהטעם הנ"ל. וכן לדעת רבותינו המקובלים צריך לכרוע כאשר אומר ויעבור. אמנם להלכה למעשה אין צריך לכרוע, דכן העיד בהלכה ברורה (ברור הלכה אות ב') על מרן הגרע"י שלא היה כורע בברכו כלל, וכן העיד הגר"מ מזוז בהגהות איש מצליח (על משנ"ב סי' קיג בהתחלה) דאביו הגה"ק רבי מצליח מזוז לא היה נוהג לכרוע בברכו כלל.

​