דיני עניית הקדיש חלק ב

1. כשאומר הש"ץ יתגדל ויתקדש שמיה רבא, עונים הציבור אמן, וכן עונים אמן אחר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה", ואחר "בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן". בשער הכוונות (דרוש הקדיש דט"ו ע"ד) ביאר ד"יתגדל ויתקדש שמיה רבא" הם כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה, ולכן עונים אמן, ואח"כ "בעלמא די ברא כרעותיה" וכו' יש י' תיבות, כנגד המילוי של ד' אותיות הוי"ה, ולכן עונים אמן בסיומם, "בחייכון וביומיכון" זו תפילה ואין שייך לחשבון, מ"יהא שמיה וכו' עד דאמירן בעלמא" יש כ"ח תיבות שהם המילוי של המילוי, ולכן אומרים אמן בסוף כ"ח תיבות. ומנהג התימנים לענות אמן אחר לעלם לעלמי עלמיא יתברך, ומנהג הספרדים והאשכנזים שלא לענות אמן ב"יתברך". בטור הביא בשם רב עמרם (ח"א סי' יז – יח) וז"ל "ואומר יתברך – אמן, ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתקלס שמיה דקודשא בריך הוא ואמרו אמן לעילא מכל ברכתא ושירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן, ולא נהגו עתה לומר אמן אחר יתברך ולא אחר שמיה דקודשא בריך הוא", אמנם דעת הרמב"ם (בסדר התפילות) דעונים אמן ביתברך, וכ"פ מרן בשו"ע (סי' נו סעי' ב'), אמנם דעת רבינו האר"י בשער הכוונות (דרוש הקדיש דף ט"ז ע"ד) דאין לענות אמן אחר יתברך, דהא צריך לענות אחר כ"ח תיבות של הבחינה השלישית שהיא המילוי דמילוי, וכ"ד הרמ"א דאין לענות אחר יתברך ולא אחר בריך הוא, וכ"כ כה"ח (סקל"ב) שכך ציוה המגיד למרן ז"ל שלא לענות אמן אחר יתברך, כמ"ש במגיד מישרים (פרשת תולדות) וסיים שכן מנהג העולם, וכ"פ הלכ"ב (שם אות כא). אמנם אחר "בריך הוא", מנהג הספרדים לענות אמן, והאשכנזים נהגו שלא לענות אמן ב"בריך הוא". בסידור רבינו עמרם מבואר לענות אמן, וכ"ד השו"ע ורבינו האריז"ל בשעה"כ, אמנם הטור והרמ"א (סי' נו סעי' ב') כתבו שאין לענות אמן.
2. השומע קדיש כשנמצא באמצע קריאת שמע  וברכותיה, יענה אמנים של הקדיש המבוארים בשו"ע דהיינו אחר שמיה דקודשא בריך הוא, ואחר דאמירן בעלמא, וכשעונה יהא שמיה רבא יענה עד עלמיא יתברך בלבד,  והעונה חמישה אמנים של הקדיש יש לו על מה שיסמוך. מדברי מרן השו"ע משמע שיש רק ג' אמנים בקדיש, אחד ביתברך, והשני בבריך הוא, והשלישי ב"דאמירן בעלמא" אמנם רבינו האריז"ל כתב לענות ה' אמנים בקדיש וכן מנהגינו, וכ"כ בשו"ת מנחת אהרן (כלל י' אות כח). ובשו"ת מעט מים (ס"ס  יט) כתב לפקפק על העונים חמישה אמנים בק"ש, שאף שנהגו בכל זה כדברי האר"י שמחמיר מצד הטוב  והישר, אבל כשיש דבר המונע שמא אף רבינו האריז"ל מודה שבאמצע קר"ש וברכותיה לא יענה אמנים שאינם חובה מן הדין. ולכן נוקט שאין לענות את ב' האמנים הראשונים שבקדיש כאשר נמצא באמצע ברכות קר"ש. ולכן נקט בהליכות עולם (ח"א פרשת שמות אות ה') דאין לענות אלא את האמנים של "בריך הוא" ואמן שאחר "דאמירן בעלמא", והעונה את כל חמשת האמנים יש לו על מה שיסמוך.
3. העונה יהא שמיה רבא, ובטרם שסיים לומר "דאמירן בעלמא", הגיע הש"ץ ל"שמיה דקודשא בריך הוא", לא יענה אמן, כי עניית אמן שלאחר "שמיה דקודשא בריך הוא" אינה חיוב מן הדין אלא רק מצד המנהג, ומכיון שעסוק עדיין באמירת אמן יהא שמיה רבא, ולא השלים כ"ח תיבות, אין לו להפסיק לענות אמן זו, וכן דעת רבינו האריז"ל בשער הכוונות. בשו"ת רב פעלים (ח"ב ס"ס לח) כתב שאם לא סיים יהא שמיה רבה עד דאמירן בעלמא לא יענה אמן אחר שמיה דקודשא בריך הוא, ושכן מוכח בשעה"כ, וכ"כ  בשו"ת זבחי צדק ח"ג (סי' קנז אות ב') שכן הוא נוהג. והטעם שלא צריך לענות אמן כתב בשו"ת לבושי מרדכי (מהדורא תניינא או"ח סי' י') דכיון שאמן זה אינו אלא מחמת המנהג, לכן אין לענות אותו באמצע פסוקי דזמרה, וה"ה לדידן, כאשר עסוק באמצע עניית אמן יש"ר דאין לענות אותו, וכ"פ מרן הגרע"י בהליכות עולם (ח"א פרשת שמות אות ה').
4. הנמצא באמצע ברכות קר"ש ושמע קדיש יענה יהא שמיה רבא עד יתברך בלבד. הבן איש חי (פרשת שמות אות ו' דאפי' בברכות קר"ש) כתב דאפי' אם נמצא באמצע ברכות קר"ש יענה עד דאמירן בעלמא, וכ"פ כה"ח (סי' נו סקל"ג), אמנם הגרע"י (הליכות עולם ח"א פרשת שמות אות ה') פסק דיענה עד יתברך בלבד.
5. הנוהגים לענות אמן אחר "יתברך" מוסיפים "ויתקלס" עם שאר השבחים של "ויתהלל", ומי שנוהג שלא לומר אמן, אינו מוסיף את מילת ויתקלס. כתב עוד רבינו עמרם והביאו הטור וז"ל "ויתקלס - יש נוהגין שלא לאומרו, ונותנין טעם לדבריהם שחייב אדם לומר שבעה דברים בשבחו של הקדוש ברוך הוא כנגד שבעה רקיעים, וכיון שאמר יתברך ואלו הששה, הרי שבעה, והאומרים יתקלס נותנין טעם לדבריהם: כיון שהפסיק באמן דיתברך, צריך שיהא שבעה אחר האמן, ונהגו עתה לומר ויתהלל במקום ויתקלס וכו', ותקנו לומר ונחמתא משום מאי דכתיבנא שהקב"ה מתאונן על גלותנו ע"כ אנו מתפללין שיתנחם בקרוב וימהר לגאלנו" עכ"ל.