הלכות שליח ציבור חלק ג

אין ממנים לשליח ציבור קבוע נער, אלא אם כן נתמלא זקנו. כמ"ש בחולין (כד:) ת"ר נתמלא זקנו ראוי להיות שליח ציבור לירד לפני התיבה. וכתבו הרשב"א והר"ן (ה: ד"ה גרסינן) דהיינו דווקא למנותו שליח ציבור קבוע, אבל דרך עראי כשאין שם אלא הוא כל שהוא בן י"ג שנים ויום אחד יורד לפני התיבה, ומה שמובא במגילה (כד.) קטן אינו יורד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו, היינו דווקא באופן קבע, אבל אם דרך עראי מותר, וכ"כ הרא"ש (פ"ב סי' ט"ו) ובתשובה (כלל ד' סי' כ"ב).

קטן שהגדיל וכעת הגיע לגיל י"ג ויום אחד, יכול להיות שליח ציבור בדרך עראי אם הביא ב' שערות שיכול לכוף ראשן לעיקרן, אבל אם לא הביא ב' שערות אין יכול להיות ש"ץ משום שבמקרה זה אין נקרא איש. כ"כ הכלבו (סי' יא דף ח' ע"ג), בשם הרב ר' נתן, דהא נאמר מדוע באתי ואין איש, ומכאן שצריך שיהיה איש. אמנם אם אין אדם אחר היודע את התפילה ונער זה יודע התפילה, אפשר למנותו להיות שליח ציבור. לכאורה יש סתירה בין הגמ', דבחולין (כד:) הנ"ל מבואר שאם לא נתמלא זקנו אין למנותו חזן כלל, ואילו בפרק הקורא עומד, מבואר "תנן, קטן פורס על שמע, אבל אינו יורד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיביא ב' שערות", ומשמע שאחר הביאו ב' שערות כבר אפשר למנותו לש"ץ אע"פ שלא נתמלא זקנו? ותירץ הרשב"א (בחידושיו על חולין שם) דאין ראוי למנות קטן בקבע כשליח ציבור, מפני כבוד הציבור, אבל לישא את כפיו, או למנותו לש"ץ שלא באופן קבע יכול לעשות כן, ודייק כן מהא דנאמר בחולין שכאשר נתמלא זקנו "ראוי" להיות ש"ץ ומשמע דבפחות מכן "אין ראוי" אבל אין איסור. אמנם במקום שאין מי שיתפלל רק אותו הקטן, ואם הוא לא יתפלל, עלול להתבטל קדיש וקדושה וברכו, ניתן למנות קטן. וכן מבואר במסכת ראש השנה (כט.) "זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן", ומשמע שדווקא כאשר אינו בר חיובא כלל אינו יכול להיות ש"ץ, אבל אם הגיע לגיל המחוייב ואין מישהוא אחר, יכול להיות ש"ץ. וכ"ד הרמב"ם (פרק ח' מהלכות תפילה הי"א). ובימים נוראים ובתעניות אין להוריד אפי' באקראי מי שלא נתמלא זקנו. כ"כ הב"ח שכנה"ג (הגב"י אות ז') יד אהרן בהגב"י, עולת תמיד (אות ז') אליה רבה (אות י').

ואף אם ירצו הציבור למחול על כבודם ולמנות את הקטן  לשליח ציבור אינם רשאים. נחלקו הרא"ש והרמב"ם האם יכולים הציבור למחול על כבודם ולמנות ש"ץ קטן, לדעת הרמב"ם יכולים הציבור למחול, ואז יהיה ניתן למנות קטן לש"ץ, ולדעת הרא"ש אינו יכול למחול. המשנ"ב (סקכ"ג) הביא א"ר בשם הרבה אחרונים שפסקו כדעת הרא"ש שאין יכולים למחול, וכן דעת הב"ח וכתב דאף לדעת הרמב"ם אין מועילה מחילת הציבור, וכתב שכן משמע לשון השו"ע, וכ"כ הט"ז (סק"ב) שיירי כנה"ג (בהגב"י אות ה') מג"א (סק"ט) רבינו זלמן (אות ט'), וכ"פ כה"ח (סקל"ז). והביא כה"ח (שם סקכ"ט) בשם האדרא רבה וז"ל "ובשלימות דיקנא בתיקונוי אתקרי בר נש נאמן", עכ"ל. וכתב כה"ח על זה שלמדנו שעל  ידי הזקן זוכה להיות מושלם וזוכה מהשזוכה בן עשרים על ידי נשמה קדושה המגיע אז אליו.

ראוי למנהיגי הקהילות שלא למנות ש"ץ אלא על פי חכם שיידע על כל פנים לבחור הרע במיעוטו, ולא ילך אחר חסירי מדע ואחר יתירי נעימות הקול, ולפחות יהיה הש"ץ  יודע ספר ומתוך כך יידע ללמוד בספרים המדברים בחיוב הש"ץ ויחזור עליהם לכה"פ אחת לחודש, לבל יהיה פוגם ונפגם. במדרש רות (בפסוק ורות דבקה בה דף קטז (ע"ג) מדבר לגבי כהן עם הארץ שאומר הזוהר דכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים, הואיל ואינו קורא בתורה אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר, ועליו כתוב "גם בלי דעת נפש לא טוב", כהן שאינו יודע את עיקר העבודה אין עבודתו עבודה, וה"ה בש"ץ שאינו  יודע מה מוציא בשפתיו, אין תפילתו תפילה, דמה שכתב הבאה"ט (סי' נ' סק"ב) שאפי' אם אינו מבין את התפילה, התפילה מתקבלת, היינו באדם יחיד, אבל ש"ץ צריך להבין מה אומר, וכ"כ כה"ח (סקמ"ג).

וכתב בספר חסידים (סימן תשפה) טוב לו לאדם שיתפלל ויקרא את שמע וברכות בלשון שמבין בו משיתפלל בלשון הקודש ואינו מבין בו דכתיב (ישעי' כ"ט י"ב - י"ג) על אשר לא ידע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה שמתפלל וקורא ואינו מבין מה שמוציא בשפתיו מפיו וכתיב (שם שם י"ד) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר הואיל ואינו מבין מה שמוציא מפיו לכך כתבו התלמוד בבבל ובארץ ישראל בלשון ארמי כדי שידעו את המצות אפי' עמי הארץ ולכך היו מתרגמין. ... ואוי לצבור שקטן או גדול מתפלל בעבורם אותם שאינם מבינים וכתיב (קהלת י' ט"ז) אי לך ארץ שמלכך נער. ... ומי שאינו מבין לא יתפלל לפי שהתפלה תלויה בלב, ואם הלב מבין וטוב יקבלו ממנו תפלתו ותפלתו זכה.

צריך הש"ץ ליזהר מאד שלא להרהר בשום מחשבה בעת שהוא מתפלל שלא יהא נאמר עליו בפיו ובשפתיו כבדני וליבו רחק ממני. כה"ח (שם).