לוה שרוצה לפרוע הלואה על חוף הים והמלוה אינו רוצה

שאלה: ראובן לוה 10,000 ש"ח משמעון חבירו על דעת להחזירם אחר חודש, ראובן התעכב לפרוע את החוב מכל מיני סיבות שונות, לאחר כמה חודשים הזדמן לשמעון לפגוש את ראובן בטבריה על חוף הים וכיון שהיה לו את הכסף במזומן ביקש להחזיר לו את ההלואה, ושמעון טוען שאינו מעונין לקבל את ההלואה במקום זה שקשה לו לשמור את הכסף ושימתין להביא לו את הכסף לביתו, אבל ראובן מתעקש לשלם דוקא עכשיו את הכסף שגם הוא אינו רוצה לקבל אחריות על הכסף עד שיגיע לביתו, עם מי הדין והצדק.

תשובה: ראובן רשאי לשלם את הכסף לשמעון אף שהוא נמצא במקום אחר שאינו מקום מגוריו, ואפ' הוא נמצא על חוף הים, כיון שהוא מקום יישוב ויש אפשרות לשמור שם כספים ללא חשש גניבה וגזילה, ואף שעל ידי זה מונע אותו מלהתנהג בחופשיות אינו צריך לחשוש מכך^[1].

^[1] במשנה בב"ק דף קיח. איתא, הגוזל את חבירו או שהלוה הימנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת במדבר יחזיר לו במדבר, ע"כ, וכתב רש"י, לא יחזיר לו במדבר, אם אין זה תובעו אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא, עכ"ל. וכן נפסק בשו"ע חו"מ סימן עד ס"א וז"ל, אבל אם הלוה רוצה לפורעו במדבר אם ירצה המלוה לא יקבל ממנו עד שיגיע לישוב מאחר שהלוהו בישוב, ע"כ. ולכאורה יש מקום ללמוד מכאן דאף אדם הנמצא בנופש ובפרט אם נמצא על חוף ים, אין זה מקום שימור ואינו מקום מתאים להחזרת חובות, ורשאי המלוה לומר לו שאינו רוצה לקבלו עכשיו עד שיגיע לביתו.

אולם בשו"ע המשיך וכתב, ומיהו בכל מקום ישוב יכול לכופו לקבל אפ' אינו מקום המלוה ולא מקום הלוה ולא מקום שהלוהו אפ' יש כמה מדברות קודם שיגיע למקומו, ושיירה חשובה מקום יישוב, עכ"ל, וכתב הסמ"ע ס"ק ד' הטעם משום שאין סכנה בגזילה כשהולך בשיירא יחד, ע"כ. ומקור דין זה מהתוספתא בב"ק פ"י דאיתא שם אבל מחזיר לו בשיירא, ומכאן יש ללמוד דבכל מקום יישוב יכול להחזיר לו דלא גרע משיירא, וכמו שכתב הגר"א בס"ק ה'. נמצא דאפ' במדבר שאינו מקום יישוב אפשר להחזיר לו כל שאין סכנת גזילה, והיינו כשנמצא בשיירא, ולפ"ז גם כשאדם נמצא בנופש ואפ' בחוף ים, נכון שאינו מקום נוח להחזרת חובות, אבל אם אותו מלוה יקבל את הכסף וישמור אותו, אין חשש שיגנבו ממנו, ומה שלא נוח לו לקבל את הכסף בזמן זה משום שעתה יצטרך לשמור אותו ולא יהיה לו הרגשת חופשית, גם כשהולך בשיירא במדבר לא נוח לו לקבל את הכסף ולהמשיך איתו בדרכו, ואעפ"כ כיון שאין סכנת גזילה חייב לקבלו. ואפ' שעל ידי זה שיקבל את חובו לא יוכל להכנס לים, אין זה סיבה שלא לקבל את חובו, שהרי מסתברא דגם כשהוא נמצא בשיירא והוא מקבל שם את חובו, זה מונע ממנו מלעשות דברים מסויימים שהיה יכול לעשות אילו לא  היה מקבל את כספו, ואעפ"כ משמע דאינו יכול לעכב את כספו.

נמצא מבואר מכאן דהלוה שבא לפרוע חובו והמלוה נמצא במקום נופש שלא במקום מגוריו, ואפ' אם נמצא על שפת  הים, כיון שהוא מקום יישוב ואין שם סכנת גזילה, רשאי לפרוע שם חובו, ואף שאינו מקום נוח למלוה לשמור את חובו, מצד הלוה רשאי לפרוע חובו ואין בזה שום מניעה.

ואכתי היה מקום לומר, דאין יכול לפרוע לו על חוף הים כיון דעל ידי הפרעון מונע אותו מלהכנס לים, שהרי ודאי אי אפשר להכנס לים עם כסף, וכיון שמונע ממנו את המטרה שלשמה הוא הגיע, מנין שאפשר לעשות זאת.

אולם לכאורה גם זה יש להוכיח מדברי השו"ע שכתב דבמקום יישוב אפשר לפרוע לו אפ' יש כמה מדברות קודם שיגיע למקומו, והרי בכה"ג מונע אותו מלהמשיך בדרכו, שהרי אח"כ כשהולך למדבר אינו מקום שימור, ואעפ"כ אין קפידא לפורעו במקום יישוב, כיון שבשעת הפרעון נמצא במקום שאין סכנת גזילה. וא"כ הכ"נ כאן, כל שפורע לו כשהוא על שפת הים ויכול לשמור את הכסף, אף שעי"ז מונע אותו מלהכנס לים, הוי פרעון, ולא צריך לדאוג למה שמונע אותו ממה שמתכנן לעשות. [ואכתי היה מקום לומר, שמא כל חוף הים נקרא כמקום מדבר, שרואים אותו שנמצא במצב של כניסה לים שאינו מקום שימור, אבל יותר מסתבר כצד ראשון ודו"ק].

העולה למעשה, דרשאי הלוה לפרוע חובו למלוה הנמצא במקום נופש ואפ' אם נמצא על חוף הים, וחשוב פרעון.

לתגובות והערות:  [email protected]