שיעור אוכלין שחייב עליהם - הרב אשר שקאני

שיעור אוכלין שחייב עליהם

א. האוכל ביום הכיפורים במזיד שיעור ככותבת הגסה [תמרה גדולה] והוא פחות מכביצה מעט חייב כרת ואם אכל בשוגג חייב חטאת. ושיעור זה שוה לכל אדם בין לאדם נמוך ורזה ובין לאדם גדול ביותר. במה דברים אמורים לענין חיוב כרת אבל לענין איסור מן התורה, אסור בכל שהוא.

ב. שיעור ככותבת הגסה לענין יום הכיפורים הוא מעט פחות מביצה קלופה.

ג. כל האוכלים מצטרפים זה עם זה להשלים לשיעור של ככותבת, אבל אכילה ושתיה אינם מצטרפים, שאם אכל חצי שיעור ושתה חצי שיעור אינם מצטרפים לכשיעור, כיון שאין דעתו של אדם מתיישבת בכך. ואמנם במשקה הבא להכשיר את האוכל הרי הוא כאוכל ומצטרף, לפיכך האוכל בשר עם המלח שעליו וכן ירק עם הציר שעליו, הציר והמלח מצטרפין להשלים לכשיעור.

ד. השורה פת במשקה, כגון ששרה פת פחות מכשיעור במים, מצטרף המשקה לפת להשלים לשיעור של ככותבת. לכן המשער לחולה הצריך לאכול ביום הכיפורים, יש לו להזהר לשער בכל המאכל אף את התפיחה שנעשתה על ידי המשקין הבלועים בו.

ה. חולה שיש בו סכנה שעל פי הוראת הרופאים צריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים ואמנם די לו באכילה ובשתיה לשיעורים, רשאי לאכול אוכלים פחות מכשיעור ולשתות משקין פחות מכשיעור בבת אחת.

ו. כל המדידות הן לפי מידת הנפח. יש אומרים שהפוסקים נקטו בשיעור של שלשים גרם לגבי כזית כדבר שיכלול כל סוג אוכל, ויש אומרים ששלושים גרם שכתבנו מודדים לפי נפח ולא לפי גרם, ולפי זה בעשרים גרם יש שלשים סמ"ק. וראוי להחמיר בכל זה כמה שאפשר.

ז. כשמשערים שיעור ככותבת במדידת אוכלין ביום הכיפורים, יש למדוד כן מבלי להתחשב עם האויר שבתוכו, ולכן מאכל שיש בו חללי אויר יש למעכו כמה שיותר. במה דברים אמורים באוכלין המנופחים מחמת חללי אויר הניכרים שבתוכם, אבל באוכלין שאין החללים ניכרים, כגון מאכל המנופח עקב המים שעשוהו כספוג, משערין אותו כמות שהוא.

ח. חולה שיש בו חשש סכנה שצריך לאכול ביום הכיפורים, יכול לשער שיעור כזית, לפי מדת נפח מגירת קופסת גפרורים המצוי אצלנו ששיעורו הוא 15 סמ"ק.

שיעור אכילת פרס

א. אכל מעט ופסק ושוב חזר ואכל, אם יש מתחילת אכילה הראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס, מצטרפת תחילת האכילה לסופה להתחייב כרת, אפילו אם לא היה בדעתו בעת האכילה הראשונה לאכול עוד, אבל אם שהה באכילתו יותר משיעור כדי אכילת פרס, אין מצטרפין אפילו אם היתה דעתו לכך מתחילה. לפיכך האוכל בלא הפסק כגון שפירר את האוכל לפירורים קטנים ועל ידי זה נשתהה באכילתו יותר מכדי שיעור אכילת פרס אינו מצטרף.

ב. נחלקו הפוסקים בשיעור כדי אכילת פרס, יש אומרים שהוא ד' ביצים, ויש אומרים שהוא ג' ביצים, והעיקר להלכה כדעה אחרונה. ואם שהה מתחלת אכילה עד סופה יותר מכדי אכילת פרס, בין אם שהה סתם, ובין אם שהה רק כדי שלא לעבור על הלאו, אין האכילה מצטרפת לחיוב.

ג. שיעור זמן כדי אכילת פרס, הינו קבוע לכל אדם. וכיון שרבו הדעות בשיעור כדי אכילת פרס, נהגו להחמיר להמתין עשר דקות  בין אכילה לאכילה, כולל זמן האכילה עצמה. אבל בין אכילה לשתיה אין צורך להמתין וכמו שנתבאר לעיל.

שיעור משקין שחייב עליהן

א. השותה ביום הכיפורים מכל משקה שהוא הראוי לשתיית אדם  כשיעור מלא לוגמיו, בתוך כדי שיעור זמן שאדם רגיל שותה רביעית, חייב כרת אם שתה במזיד ואם שתה בשוגג חייב חטאת, אבל מהתורה אסור גם בשותה כל שהוא.

ב. כל המשקין מצטרפין זה עם זה להשלים לכשיעור מלא לוגמיו. שתה מעט ופסק ושוב חזר ושתה, אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שיעור שתיית רביעית  מצטרפין לכשיעור, ואם לאו אין מצטרפין. ויש אומרים שאף בשתיית משקין יש לשער בכדי שיעור אכילת פרס, וראוי לחוש לדעה זו לכתחלה.

ג. כשמשערין שיעור מלא לוגמיו, משערין בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו, מכיון שבפחות משיעור זה אין מתיישבת דעתו של האדם. ואין הכוונה למלא לוגמיו ממש, אלא די כאשר צד אחד בפיו מלא ובולט ונראה כמלא לוגמיו. הילכך כשנותנים למעוברות או לחולה שיש בו חשש סכנה לשתות ביום הכיפורים, נותנים להם לשתות פחות משיעור מלוא לוגמיו שלהם, וישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור אכילת פרס.

ד. אופן המדידה של מלא לוגמיו, שימלא אחת מלחייו מים ולאחר מכן יפלוט המים לתוך כלי מדידה, ופחות משיעור זה יכולים לתת בבת אחת לחולה ביום הכיפורים.

ה. בכוסיות הקטנות המצויות כיום המיועדות בדרך כלל לשתייה חריפה, המכילות בין 37-39 סמ"ק, אפשר להשתמש בהן לשתיית חולה ביום הכיפורים.

ו. חולה שאינו יכול להמתין שיעור כדי אכילת פרס בין שתיה לשתיה, יכול לשתות כף אחרי כף בלא המתנה כמות גדולה של נוזלים שלהם הוא זקוק.

ז. כל דבר שיש להסתפק בו, אם הטעימה ממנו נחשבת כאכילה או כשתיה, כגון דייסה דלילה, שמנת ודבש, יש להיוועץ במורה הוראה כיצד לנהוג בהם.

ח. אסור לטעום מן התבשיל ביום הכיפורים, ואף לטעום ולפלוט מיד אסור, שמא יבלע קצת בגרונו. והדין כן גם אם יודע בעצמו שיוכל לפלוט הכל ולא יבלע מאומה.

כ חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים לשיעורים, ימדוד וישקול מבעוד יום השיעורים וכמויות המזון והשתיה שיהיה זקוק להם ביום הכיפורים, ואם לא מדד ושקל מבעוד יום מאיזו סיבה מותר למדוד ולשקול ביום הכיפורים .

כא חולה שיש בו סכנה שמותר לשתות ביום הכיפורים, לכתחלה יבדקו בחולה עצמו את שיעור מלוא לוגמיו שלו, באופן שימלא אחת מלחייו מים ולאחר מכן יפלוט את המים לתוך כלי מדידה , ופחות משיעור זה יכולים לתת בבת אחת לחולה ביום הכיפורים . וישהו בין שתיה לשתיה, כדי אכילת ארבע ביצים. ואם אינו יכול להמתין שיעור זה, ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית .

כב חולה שמותר לו לשתות ביום הכיפורים, אם לא מדד את שיעור מלא לוגמיו שלו קודם יום הכיפורים, מותר לו למדוד ביום הכיפורים את מלוא לגומיו שלו אפילו בפיו .

כג כשמאכילין חולה שיש בו סכנה  ביום הכיפורים, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור, הילכך יש להכין להם מערב יום הכיפורים, פרוסות לחם עם לפתן, וימדוד אותם שתהיה כל פרוסה עם הליפתן שבה בערך שלשים סמ"ק . וישהו בין אכילה לאכילה כדי שיעור אכילת פרס . כך שאם אכל החולה פרוסה אחת למשל בשעה שמונה בבוקר ימתין עד שעה שמונה ועשר דקות, ויאכל את הפרוסה השניה, ושוב ימתין עד שעה שמונה ועשרים דקות, ויאכל את הפרוסה השלישית. וכן הלאה .

כד כשנותנים לחולה שיש בו סכנה לשתות ביום הכיפורים, ישתה משקין בשיעור של ארבעים סמ"ק. ולכתחלה ימתין תשע דקות בין שתיה לשתיה, ואם הוא מרגיש צמאון גדול רשאי לשתות בכף גדולה בזה אחר זה אפילו מכוס גדולה .

כה אין להאכיל ולהשקות את החולה בשיעורים אלא אם כן ברור הדבר שאכילה ושתיה כאלה תספקנה לו, ואם הרופא אומר שלא די לחולה באכילה ובשתיה בשיעורים , או אפילו יש ספק גם אם הוא רחוק שאכילה פחות מכשיעור תוכל לגרום להחמרת מצבו יאכל וישתה כדי צורכו כהרגלו בכל ימות השנה . וכן הדין שנותנים לחולה כדי כל צרכו אם החולה אומר שלא די לו באכילה בשיעורים .

כו חולה שיש בו סכנה שלאחר שאכל ושתה כדי כל צרכו ביום הכיפורים, יודע בבירור שחלפה הסכנה או שהרופא קובע כן בהחלט, שוב אינו רשאי לאכול ולשתות ביום הכיפורים .

וכמו כן כשהותר לחולה לאכול פעם אחת יותר מכשיעור, אינו מותר לאכול שוב יותר מכשיעור, אלא אם הותר לו כן שוב .

כתב וערך:

הרב אשר שקאני שליט"א