שמיעת שירים בימי בין המצרים - כל הפרטים - הרב יוסף משדי שליט"א

בענין שמיעת שירים בימי בין המצרים

שאלה: האם מותר לשיר ולשמוע שירים בימים אלו, באלו מצבים, ואיזה סוגי שירים.

תשובה: ריקודים ומחולות אסורים בימי בין המצרים, וכן שירים בכלי שיר. אך יש בזה כמה אופנים ופרטים, וכמו שיבואר בעזה"י:

ריקודים ומחולות אסורים מי"ז בתמוז, [וכמש"כ המג"א (בסימן תקנא סק"י) וכן פסקו במל"ח (ס"ט אות יח) ובבא"ח (פ' דברים ה) ומשנ"ב שם (סקט"ז) וכה"ח (אות לט) וכן המנהג].

ואין חילוק בין ריקוד של אדם אחד או כמה אנשים ביחד [פירוש "מחול" היינו מעגל של אנשים המסתובבים יחד, והנה אם הם רוקדים בהרמת רגליים ותנועות שונות של הגוף, פשיטא שאסור, אבל אם אינם רוקדים, אלא הולכים במעגל, אין זה בכלל ריקוד (ונפ"מ שמותר בשבת ויו"ט מעיקר הדין, עמשנ"ת בהל' שבת סי' שלח שלט). ומשמע דאעפ"כ אסור בבין המצרים, וי"ל משום דמ"מ גורם שמחה, ואמנם עיין בשו"ת דבר יהושוע אהרנברג ח"ב סמ"ד סוף אות ד שריקוד שאינו לפי קצב אלא מעגל בעלמא כמו שעושים לאחר סעודת מצוה מותר, שאין זה ריקוד האסור, וי"ל בנידוננו].

ובשבע ברכות בבין המצרים מותר הכל [עיין בכנה"ג בסי' תקנא בהגב"י לג שהתיר להביא מנגנים במילה כיון שהיא שמחת מצוה, וכעי"ז כתב החיד"א בחיים שאל ח"א סכ"א, ועוד, ואף שהיעב"ץ בסידורו אוסר בכה"ג וכן בא"ר שם סקכ"ו ומשנ"ב סוסקט"ז, מ"מ בחתן וכלה יש להקל, ואף שבשבה"ל ותשוה"נ ועוד אוסרים, מן הדין נראה שמותר. וכ"כ במשנה הלכות ח"ו סי' קט ושכן פסק הגר"מ פינשטיין וכ"כ באבני ישפה ח"א סי' קיב קיג ושכ"פ הגריש"א וכן בבירור הלכה זילבר באריכות, וכ"כ עוד באח']. אבל באירוסין שעושים היום וכן בתנאים, אסור. ורק שירה בפה בלא כלי נגינה מותר לשיר להודות לה'.

ניגון בכלי שיר אסור, [שהוא בכלל האיסור בריקודין ומחולות, ואדרבה הרי כלי שיר אסורים גם כל השנה מן הסתם, (עיין סימן תק"ס ס"ג, ויש בזה כמה פרטים ועיין בשו"ת יחו"ד ח"א סמ"ה), וכן מבואר בשד"ח (באספ"ד בין המצרים סימן א אות יט) וכן בביה"ל סי' תקנא ס"א (ד"ה ממעטים) בשם הפמ"ג ודה"ח, וכ"כ במנח"י (ח"א סי' קיא) שהדבר ידוע לאיסור, וכ"פ באגר"מ (סי' כא אות ד) ועוד רבים, וגדולה זו במועד לכל חי (י יט)].

גם שמיעת מנגינות המוקלטים בטייפ וכדומה אסורים [הן מפני שכתבו כמה פוסקים שהטייפ עצמו הרי הוא ככלי שיר, עיין בשו"ת דברי יציב ח"ב רמו ושבה"ל ח"ח קכז וצי"א חט"ו לג ועוד, והן מצד שזהו סיבת האיסור, שלא לבא לידי שמחה בדרך של שמיעת שירים, וגם זה בכלל. ואף את"ל שכל השנה מותר כי אינו כלי שיר (כהאגר"מ ויחו"ד ועוד), שאני התם שהוא גזירה של כל שיר, וכל שאינו דומה לגזירה מותר, משא"כ כאן הוא תלוי בשמחה ואסור].

עיקר האיסור לשמוע שירים וניגונים המביאים לידי ריקוד, ומכל מקום למעשה נהגו להחמיר בכל השירים [עיין הליכות שלמה בין המצרים סי"ד ס"ג ודה"ל אות ה, וע"ע גם בדיבור הבא, ודו"ק].

וגם שירים הנקראים "שירי התעוררות" או "שירי רגש", וכן שירים על החורבן יש להמנע בכלי שיר, [דלא פלוג, והגם שבמנהגים לא אמרינן לא פלוג, עיין במ"מ פ"י מגירושין ובב"ש בסימן יז סקי"ד ובמהרש"ם ח"א סי' ריד, מ"מ א"א לדייק בכך, וכן המנהג להמנע מהכל, וכן מבואר בכה"ח (אות מא) בשם הגר"ח פלאג'י שהחמיר אפילו בפה, וכל שכן בכלי שיר, ואף המתירים כדלהלן, מ"מ בכלי שיר יש להמנע].   וגם קטעי חזנות וכדומה, יש להמנע בכלי שיר [כנ"ל, וע"ע בהליכות שלמה שם].

שירה בפה, נחלקו הפוסקים, [עיין בלקט יושר ע' 106 שרבו בעל תרוה"ד נמנע מזמירות שבת וכו', עיי"ש. ואמנם אנן קיי"ל שבשבת אין בזה כל חשש, מ"מ נשמע מיהא שבחול אסור לשיר אף בפה, וכן מוכח בכה"ח (אות מא) בשם הגר"ח פלאג'י במל"ח (סי' יט) שכתב ששירים של חתן פשוט הוא לאסור לנגן במקא"מים (ורק לסדר לשון ומליצה מותר), אבל לימוד שירות ותשבחות של המנגינות של אלו השבתות שהם שוברים את הלב מותר ללמדם לתלמידים, ומ"מ טוב יותר למנוע, עיין שם. וע"ע גם במקור חיים ר"ס תקנא שעכ"פ מר"ח אב אסור, ומאידך בשד"ח בפאת השדה (בין המצרים ס"א אות י) כתב בפשיטות שיש להתיר בזה, ואפילו בסעודת מרעות כיון שלא גזרו על שירה בפה, עיין שם, וע"ע באגר"מ ח"ד סכ"א ובחזו"ע עמוד קנא קנו דמבואר שמותר לשיר בפה דרך הודאה להשי"ת, ובאול"צ עמוד רלה כתב שמותר, אבל לכתחילה יש להמנע מר"ח אב, וזה למרות שהביא דברי השד"ח, עיי"ש. וכפי שהבאנו הרי כמה גדולים אסרו, ונראה שמעיקר הדין יש להתיר בזה, כיון שאינו ע"י כלי שיר, ומדברי הלקט יושר והמל"ח נמי אין ראיה כ"כ לאסור, דיש לומר שכל הקפידא כשזה בקבוצה, אבל ביחיד אין איסור (וכן ראיתי כעי"ז בחו"ש ח"ב שבת ע' שכה גבי ספירת העומר, וכ"כ בתורת המועדים בשם הגריש"א גבי בין המצרים), וטעם הדבר משום שעיקר האיסור בשירים המביאים לידי שמחה וריקודים, וכמו שכתבנו לעיל, וביחידות אין דרכו של אדם להמשך אחר השיר, והוא קלא דפסיק אחר זמן מועט, משא"כ בקבוצה חמיר טפי, ועוד דבקבוצה היא שמחה יתירה, ועפי"ז נראה עוד שגם בקבוצה יש להתיר אם הם שירים שקטים שלא מביאים לידי ריקוד, כמו מה שנקרא כיום "שירי רגש", או שירים על החורבן וכדומה, ודברי הגרח"פ במל"ח חומרא יתירה, ואף הוא כתב שמן הדין מותר, ודו"ק. ויש להוסיף ולבאר שאין זה דומה למה שכתבנו לעיל להחמיר במנגינות וכלי שיר, דבמאי דנהוג נהוג ובשירה בפה אין חשש. עוד היה נ"ל שמותר לשיר בפה בכל אופן אם הם שירים שבדרך של הודאה או תפלה לה', כאשר מצוי בספרי הפיוטים לרוב, אלא שאם הם מעוררים הרבה לשמחה, נראה שיש להמנע כשזה בקבוצה כנ"ל, דמסתבר שכשאסרו שירים, היו גם אלא בכלל, דאטו מדובר בשירי הבל והבאי. ודו"ק. וע"פ כל האמור, תתבאר היטב ההלכה שבסמוך].

ולהלכה, אם הוא שר ביחידות מותר לשיר בפה, אבל בקבוצה יש להחמיר, אמנם אם הם שירי התעוררות או שירי רגש וכיוצא שאינם מעוררים, וכן שירים על החורבן וכדומה, מותר אפילו בקבוצה, וכן ינהגו בסעודת מרעות שעושים בימים אלו, או במחנות קיץ שיש שעושים בימים אלו, וכדומה, וכן במסיבות סוף שנה המתקיימות בימים אלו, ינהגו כאמור לשיר שירים שאינם מביאים לידי שמחה. [ובמקומות שעושים מסיבות וכדו', אין ראוי לשיר שירים משמחים גם בחזרות, ובשעה"ד יש להקל עד ר"ח אב].

ולצורך מצוה, כגון בסעודת בר מצוה פדיון סיום מסכת וכדומה, מותר לכתחילה אפילו שירים המשמחים, ואין צריך לומר שמותר לזמר בשבת ככל אשר ירצה.

וכן מותר לנגן בתפילה, רננו צדיקים בה', וכן מותר לנגן בלימוד אפילו מנגינות שמחה.     וכן מותר לשיר לתינוק להרגיעו.

גם באופנים המותרים לשיר בפה, נראה שאסור לדפוק על השולחן או על איזה דבר באמצעות כלי או בידיו, משום שהוא כמו כלי שיר (עמשנ"ת בסי' שלח בכיוצא בזה), וגם במחיאות כפיים יש להמנע (עיין בהליכות שלמה שם), [ורק במקום מצוה מותר לדברי המתירים, וכדלהלן].

קלטות שמשמיעים בהם שירים ששרו בפה, בלא ליווי כלי שיר (ונקרא "ווקאלי"), ראוי להמנע [עפ"ד הפו' שהבאנו לעיל שסוברים שהטייפ עצמו הוא ככלי שיר, ואמנם ז"א מוכרח, שהרי מ"מ לא השמיעו בו דבר האסור, והגע בעצמך ששומעים בו דברי תורה ושאר דברים הרי מותר, וא"כ גם שירים אלה שלא מביאים לריקוד, מ"מ ראוי לחוש לד' האוסרים, וע"ע בשבה"ל ח"ח קכ"ז וציץ אליעזר חט"ו סל"ג. וכל שכן אם הם משמיעים גם קול של מנגינות בפה, שאסור, שהרי זו מטרת חז"ל למעט בשמחה והיינו הך. ומיהו במקום צורך כגון שמרגיש קצת עצבות, בודאי מותר, וע"ע בהליכות שלמה, ויעשה זאת בצינעא. וכן המשמיעים לציבור הכללי שלולי כן יש חשש שילכו לרעות בשדות זרים, מותר לכתחילה].

בסעודת חתן וכלה, וכן בחתונה של בני ספרד הנערכת בבין המצרים, מותר גם לאשכנזי להשתתף ולשמוע את התזמורת [כ"ד הגריש"א, ועיין במנח"י ח"ד ספ"ד בימי הספירה, וע"ע בתשובות והנהגות ח"ד קכח, ונראה דשמיעת תזמורת בלא ריקודים יש להתיר לכתחילה אפילו אם יש לו משמחים אחרים, דמ"מ הוא מצוה בכל מי שמוסיף].

בסעודת שבע ברכות שבימי בין המצרים, מותר גם בכלי זמר, ויש מתירים גם בשאר סעודות מצוה, ובפרט במקומות שרגילים בכך כל השנה, [עיין בשכנה"ג סקל"ג ובשו"ת חיים שאל סכ"א והבאנוהו לעיל, ואף שיש מחמירים במצות מילה, מ"מ בשמחת חתן וכלה בודאי יש להתיר, דאין שמחת חתן וכלה אלא בכלי שיר והיא מצוה גמורה שדוחה מנהג של איסור שירים בבין המצרים, וכיוצ"ב ראיתי בשו"ת להורות נתן (ח"י סי' מט) עיין שם. אך יש לדחות דכלי שיר שורשו אסור מדינא דגמרא כל השנה (עיין בסי' תקס) ואף שנהגו להקל, מ"מ בבין המצרים חמיר טפי, וי"ל, ומ"מ הרי ראינו שהתירו הפו' לחתן אבל ביב חודש, אלא שיש לומר שרק לחתונה מותר, שזהו דרך העולם, אבל בשבע ברכות שאין רגילים תמיד בכלי זמר אסור, וכ"פ הגריש"א מהאי טעמא, (באבני ישפה שם) ועוד, אולם במקום שרגילים מותר, ובמקום שלא רגילים הדבר שנוי במח' שבשו"ת שרגא המאיר ח"ב סי"ג משם תשו' הרמ"ץ משמע לאסור, וכ"ד שבה"ל ח"י ספ"א ומוע"ז ח"ח שלח ועוד, אולם בשו"ת ישיב יצחק ח"ט סי"ד הביא משו"ת עטרת משה ח"ב סי' קצד שכתב בתוקף שיש מצוה לעשות בכלי זמר ואין למעט כלל בשבע ברכות, וכן פסקו להתיר באול"צ עמוד רלד בביאורים ד"ה וכן ובחזו"ע עמוד קנא ואפילו בשאר סעודות מצוה כמו מילה פדיון ובר מצוה וסיום מסכת, ע"כ. ובמק"א נתבאר דין כלי שיר בברית מילה וכדו', ונראה שבמקום שלא נוהגים בכך אין לעשות כן, ואכמ"ל]. ולכו"ע מותר לשיר בפה בכל סעודות מצוה שהם ואפילו שירים המשמחים.

עוד אופנים המותרים ואסורים

א]. נהג מכונית שהוא עייף, מותר לשמוע שירים כדי לעורר אותו שלא ירדם בנסיעה ויסכן את עצמו או את אחרים, [פשוט דחמירא סכנתא, ואפילו ספק סכנה רחוק, וכ"ש שעיקר המטרה שלא ירדם, ונראה עוד שאין להחמיר ולהורות שימנע מן הנסיעה בשל כך, ובפרט שיש לחוש שיסע בלא שמיעת השירים, וכן הורה הגריש"א].

ב]. העושים התעמלות ושומעים מנגינות לפי קצב, לצורך ההתעמלות, מותר [עיין סוטה (מח.) ומשנ"ב (סי' תקס סקי"ג) עיין שם, ובספר אמת ליעקב קמינצקי ע' קכד, עיין שם, ובפרט כאשר הוא קצב בלא שמעורר לשמחה, שבזה מותר מן הדין גם אחר ר"ח אב, וכל זה הוא רק כשיש צורך בכך ולא להנאה, אא"כ אין זה תלוי בו, ותלוי לפי הענין].

ג]. לצורך פרנסה לנגן אצל גויים, מותר עד ר"ח אב [ביה"ל ס"ב ד"ה ממעטים בשם הפמ"ג], וה"ה שמותר לאשכנזי לזמר בחתונה של בני ספרד המקילים בנישואין בימים אלו [דהיינו הך], וה"ה מורה לנגינה, מותר עד ר"ח אב בשביל פרנסתו, [שו"ת זכר שמחה סי' סז ובצי"א חט"ז סי"ט ובשו"ת רבב"א ח"ב קנה וח"ו ועוד, אך מצד התלמיד היהודי ג"כ אין היתר אם זה להנאה, וצ"ל שכל ההיתר כאשר גם התלמיד עושה לפרנסה, או דרך לימוד ואינו נהנה מזה כעת, וכ"כ ברבב"א שזה לימוד ולא הנאה] ויש מתירים עד שבוע שחל בו ט' באב [זכר שמחה וצי"א שם, וע"ע חזו"ע עמוד קנ"ז קנ"ח, ונראה שלצורך לימוד קיל טפי מניגון אצל גוים, ומ"מ אם אפשר להימנע מר"ח, תע"ב].

ד]. קטנים משהגיעו לחינוך אסורים, אבל קודם לכן מותר, ולכן, בגני הילדים מותר להדליק טייפ עם שירים, (והגננות ישתדלו ככל האפשר שלא ליהנות מהשירים), [עיין אגר"מ ח"א יו"ד סי' רכד וח"ד או"ח סכ"א ד, ובשו"ת מקדש ישראל ע' יב וע' קכד, וכ"כ באמת ליעקב קמינצקי שם ועוד באח', ואין בזה איסור ספייה, ובפרט יש להקל בזה לכתחילה עד ר"ח אב]. ואין צריך לומר שמותר להדליק כלי מנגן התלוי על מיטת התינוק להרגיעו.

ה]. קלטות של סיפורים לקטנים שיש בהם קטעי נגינה, אין לשומעם אם הקטנים הגיעו לחינוך, אבל אם עיקר הקלטת הוא הסיפור, ורק יש ניגונים בדרך ליווי מותר, [עיין בספר נחמת ישראל ע' ט בשם הגר"ש קמינצקי וספר שערים המצוינים בהלכה, אמנם במעדני יו"ט ח"ד ע' תתז הביא בשם הגר"מ גרוס שרק נגינה ממש אסור, אבל קלטות סיפורים שיש בהם קטעי נגינה אין לאסור, ע"כ. ונראה שאם הוא שיר מסוים, בודאי אסור. ורק מנגינה לרגע קטן, דרך עראי, או בדרך ליווי מותר]. ואם יש איזה שיר בתחילת הסיפור וכד', ינמיך את הקול עד שיגמר השיר.

ו]. חולה ששמיעת ניגונים של כלי שיר מועיל לבריאותו, או שמיקל על צערו, מותר ותלוי לפי הענין [בשו"ת דברי שלום קרויז (ח"ד פ) התיר כמו שמותר לפרנסתו, (דלעיל אות ג,) ועד ר"ח אב. אולם למעשה פעמים שמותר אף אחר ר"ח אב, כיון שיש צורך, וכגון בחולה ששוהה בביה"ח, ואצ"ל בחולה שיש בו סכנה שמותר ומצוה, ועיין בהל' שבת סי' שכח משכ"ב, ואפילו להקל על צערו ועיין בשבה"ל ח"ו סס"ט ומשה"ל ח"ו קו והליכ"ש, וחולה קצת יש להקל לו בשירי רגש או על החורבן, ותלוי לפי הענין כפי מצבו, ולפי התועלת בסוגי השיר].

ז]. חולה מעצבות, דיכאון, פחדים, עצבים, ועוד בעיות נפש רח"ל, הדבר תלוי לפי הענין, ובמצבים שונים מותר לו לשמוע שירים אפילו בתשעה באב, וישאלו חכם [עיין הליכ"ש שהיקל למי שיש לו הרגשות פחד ובדידות, ובאול"צ ע' רלה כתב שסתם סובל מעצבות או חוסר מנוחת הנפש אסור. ובסובל מדיכאון מותר עד ר"ח אב. וחולה עצבים מותר אפילו בט"ב, ונראה שאף בסובל מעצבות וכדו' אפשר להקל לו בשירי רגש או שירים על החורבן, ולפי ענינו].

ח]. השומע שירים שלא מדעתו, כגון באוטובוס או בהמתנה לשיחה בטלפון, וכדומה, מותר, וא"צ לאטום אזניו. וכן אין לדקדק בצלילי הטלפון שלו. אמנם אינו ראוי שיהיה שיר ממש, ויחליפנו לצליל רגיל.

ט]. ודע, שאסור לשמוע שירים גם בער"ש וגם במוצ"ש, וגם בר"ח אב אסור [סתימת כל הפוסקים, וכ"ה כמה גדולים, וכן דעת הגר"ע יוסף כמובא בספר אבות לישראל לענין ספיה"ע, וכ"ש בביהמ"צ (והגם שיש דברים שביהמ"צ קל יותר כנישואין ותספורת, מ"מ זו בחינה אחרת של מיעוט בשמחה, והרי בכמה דברים ביהמ"צ חמור מספיה"ע), אמנם לאנשים שיש חשש שילכו לרעות בשדות זרים, וכן המשדרים ברדיו להמון העם, אפשר להקל].

 כתב וערך:

הרה"ג יוסף משדי שליט"א