מי שיש לו בר מצוה או אזכרה בחודש אדר מתי עושה באדר א' או באדר ב'? הרב אהרן שטרית

מי שיש לו בר מצוה או אזכרה בחודש אדר מתי עושה באדר א' או באדר ב'?

תשובה:

א.    הנולד בשנה רגילה ושנת יג שלו שנה מעוברת נעשה בר מצוה באדר ב'

ב.    הנולד בשנה מעוברת אם נולד באדר א' נעשה בר מצוה באדר א' ואם נולד באדר ב' נעשה בר מצוה באדר ב'

ג.    נפטר בשנה רגילה יום פקודתו הוא באדר ב' אולם אם יום הפקודה הראשון יוצא בשנה מעוברת טוב להחשיב גם את החודש ה12 וגם את ה13 אף שלענין אבלות מסתיים לאחר 12 חודש  ואמנם היום העיקרי הוא החודש ה13

ד.    נפטר בשנה מעוברת אם ארע באדר א' פקודתו באדר א' ואם ארע באדר ב' פקודתו באדר ב'

ה.    תענית בז' באדר יום פטירת משה רבנו באדר ב'

ו.     תענית בט' באדר יום שנחלקו בית שמאי ובית הלל באדר ב'

מקורות:

כ' בשו"ע או"ח סימן נה סעיף י

אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחד נולד באדר שני באחד בו,  ושנת י"ג אינה מעוברת, אותו שנולד בכ"ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ"ט לאדר בשנת י"ג להיות בן י"ג שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י"ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י"ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר"י מינץ סי' ט').

והנה מוכח מדברי השו"ע והרמ"א שחודש אדר א' הוא חודש העיבור ואדר ב' הוא אדר העיקרי

ואמנם בדברי הרמ"א בסימן תקס"ח מוכח להפך שכ' השו"ע  סימן תקסח סעיף ז

כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).

והנה לדעת הרמ"א מתענה באדר א' וא"כ לדבריו הוא האדר העיקרי וזה סותר לסימן נה ואמנם דברי הרמא בשני המקומות הם מדברי מהר"י מינץ בסימן ט' ותורף דבריו למעיין הוא שאדר ב' הוא האדר העיקרי והביא כמה ראיות לדבר ואלו הם 1 שאם הנער נולד בניסן היו עושים לו בר מצוה בניסן גם בשנה מעוברת ואפ' שכביכול עברו יותר חודשים  2 שהרי מגילה ופורים עושים באדר השני ,ועוד הוכיח שם שהשני הוא העיקר בעוד כמה הוכחות .

וראיה לדברים שכן הוא במשכיר בית לחברו ונתעברה השנה וא"כ לפי זה חוזרת הקושיה מה שונה יורציט ששם קבע אדר א ויש להעיר קצת על דברי הערות על מ"ב איש מצליח שכ' שטעמו של מהרי מינץ הוא משום שאין להביאו לכלל עונשים אמנם מהרם מינץ כ' מילים אלו לומר שזו הנ"מ של הדברים וכן לומר שלא משום ששם החודש הוא אדר נביאו לכלל עונשים וכן מה שכ' עוד איש מצליח על יורציט שהסיבה היא שביום זה יתרע מזליה ואביו צריך כפרה זו אינה סיבה מדוע באמת לא יתענה באדר שני אם יתרע מזליה ואביו צריך כפרה מה ענין  זה לאדר הראשון להפך לאחר שאנו יודעים שהשני הוא העיקר היה צריך להיות בשני .

אמנם מהרי מינץ בעצמו מתרץ זה שכך היה המנהג לגבי תענית יורציט ובמנהגא תליא מלתא והטעם שכך נהגו כ' בהמשך כי יום המיתה קובע ומשפטו הוא לאחר יב חודש ולא מסתבר שיעכבו את דינו בגלל שהתעברה השנה א"כ במת ונתעברה השנה משפטו הוא באדר הראשון וכן בכול שנה ושנה והטעם שלמה יאחר כפרת אביו פרוש שכיון שכך המנהג אין מעבירין על המצוות ואפילו שאדר השני עיקר ויוכל לצום בשני ימהר כפרת אביו  וכמו שהביא הב"י  בשם תרומת הדשן וכ"כ המ"ב תקס"ח סק"מא .

ובדברי מהרי מינץ יש קצת להעיר שבנפטר בניסן והשנה שלאחר מעוברת פקודתו היא בניסן ולדבריו צריך להיות באדר ב' ואולי יש לומר שנהגו רק בחודש אדר א' שעדין שם אדר עליו שהוא החודש שבו נפטר משא"כ בניסן וצ"ע .   

אולם דעת מרן הב"י שמתענה באדר השני משום שטעמו הוא כשהביא בב"י שאמרינן בגמ' נדרים סג. שהנודר עד אדר אם לא ידע שהשנה מעוברת עד אדר א' ואם ידע שהשנה מעוברת עד אדר ב' וכאן הרי יודע .

וכ' בכף החיים שאם מת באדר א' בשנה מעוברת לכו"ע מתענה באדר הראשון ואם מת באדר ב' מתענה באדר ב' וכן כ' בסימן נה אות נ"ט שהנולד באדר הראשון ושנת י"ג מעוברת נעשה בר מצוה באדר א' והנולד באדר ב' נעשה בר מצוה באדר ב'

אכן לגבי תענית בז' באדר יום פטירת משה רבינו וכן לגבי תענית ביום ט' אדר בית שמאי ובית הלל מובא במ"ב סימן תקפ ס"ב שיש דעות בין האחרונים ולדעת המ"ב נראה שמתענה בראשון אולם דעת מרן הגרע"י זצ"ל בשו"ת יחו"ד ח"א סימן פג שמתענה באדר ב' אכן בס' בירור הלכה תנינא או"ח ח"ב עמ' שג כ' שבא"י המנהג הוא להתענות באדר ב' ודברי המ"ב נאמרו על המנהג בחו"ל וכן כ' בלוח א"י ולפי זה אפשר לומר שאף דברי הרמ"א בשם מהרי מינץ נאמרו על המנהג בחו"ל שהתענו ביורציט באדר הראשון ובא"י אין המנהג כן אלא מתענה באדר ב' ואף ששם הביא צדדים בענין מוכח מדברי הכה"ח והפוסקים שהא תליא בהא .עד כאן בסיעתא דשמיא.