מדוע צריך שבעל התוקע יהיה צדיק והגון?

שאלה: בהלכה (מ"ב סי' תקפה ס"ק ג ועוד) כתוב שצריך שבעל התוקע יהיה צדיק והגון. מה טעם בזה, הרי אנו לא עושים איזה כוונה ומספיק שבעל התוקע יכוין להוציא ידי חובה את הציבור ותו לא ומדוע צריך לזה שיהיה הגון וצדיק, מספיק שידע שצריך הוא לכוין להוציא ידי חובה את הציבור?

הרב אושרי אזולאי

תשובה: הנה מצינו כהאי גוונא ברמ"א (יו"ד סי' רסד ס"א)  שיש להדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק. וכתב ע"ז ערוך השלחן (שם סי"א) וז"ל, ובעל ברית הוא הסנדק ובוודאי כן הוא שאע"פ שבמעשה המצוה כל אפי שוים, מ"מ ההכנה להמצוה והמחשבה הטהורה והכוונה הנאותה הם עניינים גדולים להמצוה ומועילים הרבה להתינוק שיכנס יותר לקדושה, ע"כ. ונמצינו למדים שיש בכל מצוה שני עניינים. א. מעשה המצוה עצמה. ב. ההכנה למצוה. וההכנה למצוה צריכה לבוא בכוונה כמה שיותר טהורה ובזה מועיל שהמצוה תתקיים בשלימותה. ובסי' תקפא (ס"ז) הביא מש"כ בזוהר (ויקרא יח.) דהזהיר מאוד על הש"ץ המתפלל בימים נוראים ועל התוקע להפריש א"ע ג' ימים מקודם ולהיזהר מכל טומאה ולבדוק במעשיו ע"ש. וסיים, עתה בעונותינו אין ביכולתינו להדר בזה. וע"ע במטה אפרים (סי' תקפה ס"ב) שכתב שהתוקע הוא המתווך בין הציבור לה' יתברך ולכן ראוי שיהא הגון ובעל תורה, ע"ש מש"כ בזה. וע"ע בבאו"ה (סי' תקפח ד"ה שמע ט') שאין לשמוע תקיעות במקום המטונף משום שכוונת המצוה היא כמו ד"ת, ע"ש. לכן יש לדאוג שבעל התוקע יהיה איש בן תורה היותר צדיק בתורה ומעשים טובים.