האם מותר לנשק תפילין של ראש בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש?

שאלה: האם מותר לנשק תפילין של ראש בין הנחת תפילין של יד לתפילין של

ראש?

כתב: הרב אושרי אזולאי שליט"א

תשובה: עיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' י) שנסתפק אם נישוק התפילין הוי הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, והסיק דמסברא נראה להתיר דאינו חשיב שיהוי כלל, ע"ש. ונראה דמה שלא הביא ראיה להתיר ממש"כ בש"ע אורח חיים (סי' כח ס"ג) מנהג החכמים לנשק התפילין 'בשעת הנחתן' ובשעת חליצתן. דיתכן דאיירי בתפילין של יד דווקא, או שמנשקן אחר הנחתן ומה שכתב מרן 'בשעת הנחתן' היינו בזמן שמונחים עליו, והוא קצת דוחק. וראה לקמן [ואין לומר שמנשק את של ראש קודם הנחת של יד, שהרי אסור להוציא התפלה של ראש קודם הנחת של יד כמבואר במ"ב (סי' כה ס"ק יא). ומש"כ בש"ע "מנהג החכמים" עיין באליה רבה (שם ס"ק ה), שכתב דהוא מנהג יפה וטוב לכל איש ישראל לעשות כן, ששנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם, ע"ש. וכ"כ כה"ח (שם ס"ק יח). ועי' בספר מקור חיים (שם ס"ק ג) שהביא סמך לענין הנשיקה בשעת הנחת התפלין וחליצתן). וכן ראיתי דהביאו בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א דס"ל דאינו חשיב שיהוי בנשיקת התפלין. וכ"מ מד' כה"ח (סי' כח ס"ק יח). וכ"כ בשו"ת בנין אב (ח"ו סי' ח) דאדרבא ראוי לעשות כן משום חיבוב מצוה.

והנה בתחילה עלה בדעתי להביא סייעתא לדבריהם מדברי המ"ב (סי' כה ס"ק כט) שכתב דלכתחילה אסור אפי' להפסיק בשתיקה 'אם שוהה הרבה' שלא לצורך אפילו לא הסיח דעתו, ע"כ. (וכ"ה בהלכות קטנות ח"א סי' נז). ומשמע דווקא ששוהה הרבה הוא דאסור, הא בשיהוי מועט, לית לן בה. אמנם מסו"ד שכתב, ואפי' לרמז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו בין התש"י ובין התש"ר ג"כ יש ליזהר לכתחילה. משמע דאפילו שיהוי כזה של לרמוז בעיניו אסור. ומיהו אפשר שכוונת המ"ב שעוצר ממש ומרמז בעיניו הוא דאסור, אך אם תוך כדי הנחת תפילין מרמז בעיניו, לית לן בה. והכי מסתבר טפי. ואמנם מצינו להגאון האדר"ת בקונטרס עובר אורח שבסו"ס ארחות חיים (סי' כה) שכתב שאין להוריד השרוול אחר כריכת שבע כריכות על היד קודם הנחת תפילין של ראש, ע"ש. ומ"מ שמא דווקא הפסק כזה חשיב הפסק, שהוא לוקח זמן יותר מנשיקת תפלין. וע"ע בשו"ת באר משה (סי' י ס"ק יא) ודו"ק. ועיין בש"ע (סי' רו ס"ג) שכתב, כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה והרמ"א שם הוסיף יותר מכדי דבור. והכא שהברכה על היד קאי גם על הראש, נראה שבנשיקה אין הפסק בשיעור זה של יותר מכדי דיבור, ושרי לכתחילה (ובודאי הכוונה לאחר הכריכות דהיא חלק ממעשה המצוה). וע"ע בילקו"י (שארית יוסף, עמ' שמח והלאה ובבאורים ריש עמ' שמט). שו"ר להאדמו"ר ממונקאטש בספרו נימוקי אור"ח (סי' כח) שהקשה על דברי מרן הש"ע (שם) האיך ינשק התפלין של ראש בשעת הנחתן הלא אסור להוציא תש"ר מהתיק עד שתהא תפלין של יד מונחת כבר על ידו כמבואר בש"ע (סי' כה סל"א) ובע"כ דינשקם בשעת הוצאתם מהתיק אחר הנחת תפלין של יד. וא"כ קשה, איך יפסיק בנישוק בין תפלין של יד לתש"ר הלא מבואר בש"ע שאחר שקשר של יד מיד יניח של ראש ולא יפסיק ביניהם גם בהז' כריכות, הגם כי אנו נוהגים כמש"כ המ"א שם (סי' כה ס"ק יח) בשם האר"י ז"ל שכרך קודם שהניח ש"ר שסובר שהכריכות מצוה ואינו הפסק, וזהו בז' כריכות אבל הנשיקה דאינו צריכה להנחה וקשירה וא"כ איך ומתי נושק התפלין ש"ר בשעת הנחתן ואחר הנחתן בראש לא יוכל לנשקן בפיו. וי"ל כיון שהביא הב"י כן בשם האבודרהם בשם גאון שכל דבריהם ז"ל ד' קבלה, כנודע ועי' מש"כ באות חיים דלאו דווקא החכמים אלא לכל אחד מצוה הוא וכיון שהוי מצוה, שוב לא הוי הפסק בין תש"י לתש"ר כמו ז' הכריכות של תש"י וא"כ יכול לנשקן לש"ר בשעת הוצאתן מן הכיס להנחתן, ע"ש. והנה נראה שהיה קשה לו דשמא מיירי מרן בשעת הנחתן "בשעה שמונחים" וכמו שכתבנו לעיל להסביר ד' מרן וע"ז כתב להשיב כי אם יעשה כן לא יוכל לנשקם "בפיו". ולא זכיתי להבינו דמי אמר לן שמרן מיירי לנשקו בפיו, אולי הכוונה שינשק היינו בידיו ע"י שנותן ידיו על התש"ר ומנשקם, וי"ל. גם לא דחה דשמא מיירי בתפלין של יד כי נראה שהוא דוחק שהרי מרן כתב בסתמא "לנשק התפלין" ומשמע דמיירי בין על תש"י ובין על תש"ר.

והן אמת שהעיר לי אחד מחובשי בית מדרשינו דאם נישוק הוי הפסק, יש להעיר לאותם המנשקים את התפלין לפני "ה' שפתי תפתח" דגם הוי הפסק. והשבתי לו כי לא מצינו שיש ענין לנשק דאדרבה ראינו להגרי"ח בספרו בא"ח (פ' בשלח ש"ר אות א) שכתב דקודם שאומר "גאל ישראל" ימשמש בתפלין של ראש כי תפלין של ראש וכו', ע"כ. ולא כתב שימשמש וינשק ושמא הטעם הוא משום הפסק, שמפסיק בין גאולה לתפילה. ואמנם יש לדחות ממש"כ בבא"ח פ' וארא (ש"ש אות כא ואות כב). ע"ש ודו"ק. וכן מצינו שמנשקים הציצית בשעת ק"ש וכמו שכתב הרמ"א (סי' כד ס"ד) כתב הרמ"א גם נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצוה, ע"כ. ואמאי, הא הוי הפסק בנשיקה, אלא ע"כ דלא חיישינן כולי האי בהפסק מועט כזה. ובפרט דהוי מעניינא דתפלין וכמו שכתב הגאון האדר"ת בספרו תפילת דוד. והוא כמעין סבר הנימוקי אור"ח דלעיל דשרי לנשק התפלין של ראש אחר הנחת תפלין של יד. ואל תשביני שמא הרמ"א מיירי שלא בשעת ק"ש אלא סתם מנשק בעלמא. חדא, דלא משמע כן שהרי הוא קאי על ד' מרן ובהדיא מרן איירי בשעת ק"ש. ועוד מבואר להדיא בד"מ (ס"ק א) דהוא בשעת ק"ש (וכ"ה באחרונים). אלא שראיתי להגר"א במעשה רב (הל' ק"ש, לט) שכתב, בק"ש אוחז ב' הציציות שלפניו ואינו מנשק כלל, ע"כ. ושמא עשה כן מפני ההפסק שבאמצע הפסוק, ע"ש. והיינו שבשעה שמנשקם, ע"כ מפסיק מלומר את הפסוקים באותו רגע. שו"ר שגם הגאון האדר"ת בספרו תפלת דוד הסביר ד' הגר"א שהוא משום הפסק, ע"ש. וכן ראיתי שהביאו כן בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א להסביר כן בדעת הגר"א. ולפ"ז חשבתי לומר דשמא לכן כתב בש"ע (שם) שרק יתן הציציות על העינים משום שכשנותן אותם על עיניו א"צ להפסיק באמירת הפסוקים משא"כ בנשיקה. וכן יש להסביר מה שכתב הש"ע בסי' סא (סכ"ד), וי"ל. ואמנם ראיתי שמסבירים אחרת ד' הגר"א. ועי' בזה בספר מעשה רב (הוצאת הג"ר יעקב זלושינסקי). ובאמת דאם ניחוש בהפסק בציצית, יש לחוש בזה בעוד כמה מקומות כגון בתפלין שממשמש השל יד ושל ראש (עי' ש"ע סי' סא סכ"ד) ו"בנחמדים לעד" וכן בסוף ברכת 'ברוך שאמר' אחר מילת 'בתשבחות'. ואמנם מצינו דלא חשו לה האחרונים יעויין במ"א (סי' כד ס"ק א) שכתב בשם האר"י שיחזיק הציציות עד שיגיע ל'נאמנים ונחמדים לעד' ואז ינשק הציצית ויסירם מידו, ע"ש. וכ"ה באחרונים. ומבואר דלא חש להפסק. וכן מצינו במ"ב סי' נא (ס"ק א) שכתב דיאחז הציציות בשעה שאומר 'ברוך שאמר'. ובגמר 'ברוך שאמר' ינשקם, ע"ש. ומוכח גם מהכא דלא חש להפסק. ולגבי שאומר "וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך" מצינו להגרי"ח בספרו בא"ח (פ' וארא ש"ש אות כא) שכתב להדיא שינשקם. וכ"ה בשארי האחרונים. וכ"ה בחיי אדם (כלל יד סט"ו) ובקצש"ע (סי' י סי"ז). הרי לן מכל הני אחרונים שלא חשו להפסק בנשיקה. ושמא הטעם הוא משום דהוי הפסק לצורך המצוה דשרי, או משום דהוי שיהוי מועט ואין לחוש להפסק, וא"כ ה"ה בין תש"י לתש"ר. וראיתי לכאלה שמנשקים התפלין בעודם בכיסם ולפני שמניחן ושמא עושים כן כדי לקיים ד' מרן ולצאת ידי חובת הפוסקים דס"ל דהוי הפסק. שו"ר שבילקוט יוסף (סי' כח סט"ז) ס"ל שלא ינשק בין תפלין של ראש בין תפלין של יד לתפלין של ראש (ואיני יודע אם ס"ל דזה אסור או רק אינו ראוי דשם רק כתב כן אגב נסבה). וע"ע בהלכה ברורה (סי' כה אות יג) ובשו"ת אוצרות יוסף (שם סי' ב סוף ד"ה אולם) שכתב דנכון שלא ינשק תפלין של ראש קודם הנחתן אחר שהניח תפלין של יד מפני חשש הפסק בין ברכת תפלין של יד לבין הנחת תפלין של ראש, ע"ש.

עכ"פ נראה דלענין הלכה אין לחוש מעיקר הדין להפסק בנשיקת תפלין של ראש קודם הנחתן אחר שהניח תפלין של יד, דלא חשיב שיהוי. ומ"מ טוב להחמיר בזה ולחוש לאומרים דהוי הפסק ולא לנשק התפלין אלא או לפני ההנחה או אחר ההנחה.

נהנתם - רוצים לקבל הלכה אקטואלית למעשה כל יום למייל

הרשמו וקבלו הלכה יומית ישירות לדואר האלקטרוני

 

 

לא מצאתם תשובה לשאלה? שאל את הרב

כל מה שמעניין ישירות לדואר האלקטרוני שלכם

Please enable the javascript to submit this form