המשוחחים באמצע התפילה והכובע שנעלם - סיפור!

התיקון רק אצלי

במקום להתעצבן על חבירי [או על  זוגתי], אלמד לשפר את עצמי ובכך לגרום לשינויים גם אצל השני

המשוחחים באמצע התפילה והכובע שנעלם

באחד מימי חול המועד סוכות בשנת תשע"ט הלכתי להתפלל בבית הכנסת, אחד מבתי הכנסת הגדולים בעיר. התמקמתי במקום מסויים, שם התעטפתי בטלית ואת הכובע הנחתי על השולחן על השקית של הטלית. באמצע אמירת 'הלל' שמעתי קולות של שיחה מסביבי, הדבר הפריע לי מאוד, גם עצם השיחה באמצע התפילה ובפרט בבית כנסת הספציפי הזה, שמאוד מקפידים על כך. ניסיתי לדון אותם לכף זכות, אולי הם עוד לא התחילו להתפלל, ואולי הם כבר התפללו, ובכלל הם הגיעו מחוץ לארץ ולא מודעים על ההקפדה שלא לשוחח במקום הזה, ועוד סברות מעין אלו, אך הלב שלי לא השתכנע והמשיך להקפיד עליהם. כשראיתי שהדבר מפריע לי לתפילה, אחרי אמירת ה'הושענות' [בנוסח ספרד אומרים אותם מיד אחרי הלל] שהקפנו את הבימה ולא הייתי במקום ולא שמעתי אותם, אז התיישבתי במקום אחר להמשך התפילה.

בסיום התפילה התקיים שיעור קצר במזרחו של בית הכנסת, שיעור מעניין בהלכות החג, התיישבתי לשמוע את השיעור, בסיומו קיפלתי את טליתי וחזרתי למקום בו התחלתי את התפילה, והנה אני מביט על המקום, והכובע איננו. אני מנסה לשחזר במוחי, מה עשיתי עם הכובע, שמא לא הנחתיו כאן אלא במקום אחר או שהעברתי אותו מקום, אך ככל שהעליתי בזכרוני הכובע היה אמור להימצא באותו מקום. חיפשתי באזור מסביב על השולחנות ועל הספסלים, לאחר חיפוש קל מצאתי כובע אחר על אחד הספסלים מאחור, הכובע השני לא היה שלי וגם שם או טלפון לא היה בו. הבנתי שמסתבר שהיהודי בעל הכובע ראה את כובעי על השולחן ואת כובעו לא ראה כיון שהיה מונח על הספסל, טעה ולקח את שלי במקום את שלו.

בית הכנסת היה מקום חסידי ורוב המתפללים לבשו שטריימל בחג, לכן חשבתי שיקל למצוא את בעל הכובע, רק צריך לברר מי עוד התפלל שם היום שחובש כובע בחג, אולם שאלתי כמה יהודים שהתפללו באזור והם לא שמו לב ליהודי כזה, אחד מהנשאלים אף אמר לי שכדאי שאנדב מעות לצדקה כסגולה למצוא את האבדה.

עצרתי את מהלך ההשתדלויות, עשיתי חשבון נפש קצר, והבנתי באופן ברור שהעלמות כובעי קשור ישירות למה שהתרחש באמצע התפילה, על ההסתכלות השלילית שהייתה לי באותם יהודים ששוחחו. הדבר היה ברור אף באופן טכני, שהרי אם הייתי עושה מיד את העבודה לדון לכף זכות, כלומר להפוך את מעשיהם מכף חובה לכף זכות ולא רק למצוא איזה לימוד זכות שהמעשה לא כל כך גרוע, אז באופן טבעי השיחה שלהם לא הייתה מפריעה לי כל כך [אף שהיא לא בזמן ובמקום הראוי] ואז הייתי נשאר להתפלל במקומי, וממילא לא היו לוקחים את כובעי בטעות, כי מיד בגמר התפילה הייתי חובש אותו לראשי.

אז מה עושים עכשיו? נזכרתי במה שמובא בספר 'הריני מקבל עלי' במאמר המדבר על לדון לכף זכות, שם מבואר על פי הגמרא במסכת שבת (דף ל"ב.) הדורשת את הפסוק באיוב (לג,כג) שאומרים ב'כפרות' "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו'", ששייך למצוא מליצת יושר גם במעשה שתשע מאות ותשעים ותשע חלקים ממנו הם לרעה, עדיין אם יש עליו מליץ אחד מני אלף, הוא ניצל בדינו. כלומר בכל מעשה שהאדם עושה גם אם המעשה עצמו אינו טוב ואסור לעשותו, עדיין יש גם מידה טובה, תכונה טובה שמניעה את האדם לעשות את הפעולה שעשה.

הרהרתי בלבי איזו תכונה טובה יש באנשים האלו, איזו מידה טובה אני יכול ללמוד מהם [בבחינת איזהו חכם הלומד מכל אדם, איני צריך להצדיק את השיחה באמצע התפילה, אבל בודאי יש באותו מעשה גם דבר חיובי, מעלה כלשהי], לאחר כמה דקות של מחשבה מצאתי משהו, הרי הם ישבו לשוחח שיחה חברותית וידידותית, לשוחח בנעימות בלי עול ומעצור, התכונה הזאת חסרה אצלי, גם אם אני משוחח זה עם כבידות מסויימת, והנה אני מבין שיש גם מקום לשוחח בנחת וליהנות ביחד, גם כשאין תוכנית מה יצא למעשה מהשיחה, למשל עם הילדים לתת להם הרבה זמן של אוזן קשבת וכדו'. אמנם עדיין לא הצלחתי לפעול בעצמי לעשות את זה בפועל אך למדתי שיעור, למדתי דבר חדש, מידה ותכונה שברצוני לרכוש.

ראיתי את גבאי המקום, ניגשתי אליו רק להודיע לו על אבידתי שאם הוא ישמע אודות כובע שהוחלף שידע שכובעי נלקח בטעות. הוא אומר לי שהיו כמה מתפללים כאן שחבשו כובע על ראשם, לשאלתי מי, הוא לא ידע לענות. איך שאני מסיים לדבר אתו, נכנסים שני יהודים לבית הכנסת, חובשי כובעים, האחד מסיר את הכובע מראשו מניח אותו על אחד השולחנות ומתחיל לחפש אחר .... נכון אחר הכובע שלו, הודיתי לו על כובעי והראיתי לו היכן הכובע שלו מונח, על הספסל, הוא התנצל. ואני הרווחתי גם לראות את יד ההשגחה, גם ללמוד פרק בעבודת השם, ללמוד מהטוב הטמון בכל יהודי, ועוד לימוד פרטי - לשוחח בנחת, בכיף [במקום המתאים] -  הלואי שאזכה!   

אוסיף לציין שבאותו יום תכננתי לשוחח עם אחד מילדיי על נושא משמעותי שעמד על הפרק, והודות לסיפור הנ"ל המתנתי לדבר אתו בעת רצון, שעה של רוגע ושלוה, בהליכה יחד בסמטאות העיר... וילכו שניהם יחדיו. 

הרב שמעון פריווער

058-3225-321

[email protected]