גישור בין הדורות! הרב ישראל גאולה

גישור בין הדורות

הורים יקרים.

אילו ישאלו את הילדים או הנכדים שלכם לאחר 120 שנה שלכם, "איך אתם זוכרים את סבא וסבתא? איזו תכונה הכי אפיינה את סבא או את סבתא?", מה הייתם רוצים שהם יאמרו עליכם??

שסבא היה על הכייפק וסבתא היתה מקסימה?!

את השאלה הזו שאלתי המון זוגות בחוגי בית ובהרצאות.

שאלה זו גרמה להמון אבות ואימהות לחשוב.

שאלה זו הביאה אותם להבנה שהם כרגע לא יודעים איך לענות עליה, משום שנכון לעכשיו, אין להם מודעות לזה. הורים אמרו שהם זורמים את החיים ולא ממש חושבים על איך הילדים או הנכדים יראו אותם בעתיד.

יש כאלה שזלזלו בשאלה וביטלו אותה בהינף יד ויש אנשים שכבדו אותה משום שהיא גרמה להם להיכנס אל עצמם ולחפש… 

"מה באמת חשוב לי שהם יאמרו עלי לאחר פטירתי?"

"איך הייתי רוצה שהילדים שלי יחנכו את הילדים שלהם?"

"אלו ערכים אמיתיים אני מטמיע בהם?"

"איך הם יתייחסו אלי בימי הזיקנה שלי, בכבוד או בזלזול?"

"עם אלו מחשבות או רגשות אני אשאיר אותם מאחרי?"

"מה באמת יותר חשוב לי? כסף ותנאי מחייה טובים או ילדים שמחים, אדיבים, עם ערכים אציליים?"

"איך יתמודדו עם קשיים שהחיים מציבים מולם?"

"האם חינכתי אותם להיות בני זוג טובים לבני הזוג שלהם ע"מ שהשלום ישרור בביתם בדרך קבע?"

הורים רבים ענו לי שהם היו רוצים שהילדים שלהם יאמרו עליהם שהם היו אנשים טובים. אך אני ביקשתי מהם תשובות פרטניות ומדויקות יותר. לאחר חשיבה שמעתי תשובות מעניינות יותר:

"שיזכרו שהייתי אדם שמח".

"שיזכרו שהייתי אמא שעזרה להם בכל"?

"שיזכרו אותי כאדם שהצליח בחייו".

"שיזכרו אותי כאדם שלמד מכל טעות עד כמה שאפשר".

"שיגידו עלי שתמכתי בהם כספית. בקניית הבית של כל אחד מהם וכדומה".

"שהילדים שלי היו העולם שלי".

"שעיקר החינוך שלי היה שהם יהיו תמיד מאוחדים ביניהם!"

שמעתי אין ספור תשובות שנבעו מעומק ליבם.

מאוד נהניתי לראות אותם חושבים. כי זה לא מובן מאליו!

ומה אתם הייתם רוצים שהם יגידו עליכם??

ברשותכם, רציתי להוסיף עוד נקודה למחשבה.

אם הילדים שלכם עוד קטנים, אז בעוד כ-20 שנה מהיום כשהם ידברו עם הילדים שלהם עליכם, הם לא יספרו על כמה יקר הצעצוע שקניתם להם או באיזה חופשות הם היו, באילו בתי מלון, באלו מטוסים טסו. הם יספרו להם על איך גרמתם להם להרגיש. "אבא היה חם, אוהב, אבא היה מאוד אנרגטי, אבא היה מוצא זמן לשחק איתנו, צחק איתנו, אמא הקשיבה לנו, הם נהנו ממה שעשינו. אבא ואמא אהבו אותנו ". ובעצם, הם יזכרו לא את מה שאמרתם להם לעשות אלא את מה שהם הרגישו מכם כשאמרתם להם את דבריכם - אהבה או כעס.

או אולי הם יספרו לילדים שלהם עד כמה אבא היה קר, כל הזמן עייף, מותש, עסוק, איך שאמא התייחסה רק לתוצאות, לפעולות ולהישגים של הילדים והיתה קשוחה רוב הזמן וכדומה.

מומלץ מאוד שבסוף כל יום תעשו בידוק עצמי – מה הייתם רוצים שהילדים והנכדים יזכרו מכם.

אל תשאירו ילדים מבוגרים מאחור

גם היום כשהילדים שלכם כבר מבוגרים נסו לדבר איתם על הרגשות שיש בהם כיום מזמן הילדות שלהם. כשהם יגיעו לספר את הקטעים הלא נעימים, את הרגשות השליליים שהיו בזמנו ואפילו אם הם בגללכם, הקשיבו להם, תתחברו לרגשות שלהם גם אם הם לא נעימים לכם. אל תנסו לתקן אותם על טעויות מהעבר. נסו לראות ולציין את הכוונות הטובות שלהם בעבר למרות המעשים השליליים שעשו ולמרות השובבות, כל שכן כשעשו מעשים טובים. תתרשמו מהם, הביעו הערכה על האכפתיות שגילו בזמנו, על המחשבה הטובה, על איך שהתאפקו מלכעוס במקרים מסוימים. החמיאו להם על רצון טוב לעזור ואפילו אם לא עזרו בפועל. פרגנו להם על שמחת החיים שהייתה להם למרות שלא עשו את מה שהטילו עליהם בבית.

כמובן אל תנסו להצדיק או להאשים בכל הסיפור הזה את עצמכם, אלא הקשיבו לרחשי ליבם ותוך כדי סיפור הדברים הביעו את צערכם על תגובתכם הלא נעימה אליהם, או הביעו כאב על שנגרם לבנכם/ בתכם צער. כמו"כ, נסו לא להקטין או להשפיל אותם. נסו להביע כאב על כאבם או שמחה על שמחתם מהעבר, פשוט נסו להזדהות עם המטען הרגשי  שיושב להם עד היום בלב ורודף אותם בהווה. 

מטרת השיחה

שיחות מסוג זה מרוקנות אצלם מטענים רגשיים שליליים, תסכול, מתח, כעס, עלבון וכיו"ב שצפים ועולים בהם בהווה. רגשות שליליים אלה גורמים להם היום חסמים בזוגיות, בחינוך הילדים,  בקריירה, והכי חשוב… עם עצמם.

בסוף השיחה כדאי לתת להם חיבוק ענק חם ואוהב ולא לפרק את החיבוק עד שהבן או הבת יניחו אתכם קודם.

לסיים את השיחה במאור פנים ובתודה על פתיחות הלב ועל עצם קיום השיחה.

לאחר כל הנ"ל, בימים הבאים, להמשיך בתקשורת מקרבת, מאירת פנים ובהרבה מחמאות אחד אל השני.

התייחסות מקרבת זו, המתמקדת בתכונות האופי החיוביות של ילדיכם עשויה לגרום לקירוב לבבות חזק, לאכפתיות הדדית גדולה, לאחדות, לרוגע פנימי ולעשיה מבורכת בהמשך.

זהירות! אבא ואמא! לא להיפגע מהשיחה הללו, או ממה שהם כועסים עליכם מהעבר. תגובה כזו עלולה לחסום את כל הכעסים בתוכם ואף להגביר אותם. דבר זה עלול להוביל אותם להחלטות ולהתנהגויות לא טובות בהמשך הדרך ח"ו. כמו למשל ריחוק רגשי מההורים או מאחד מהם, תקשורת שמסתכמת בהוראות ותו לא. בימי הזיקנה הבן/ בת עלולים כמעט לא לבקר אתכם, לכעוס עליכם, לצעוק עליכם, לזלזל בכם, לא להביא את הנכדים לביקור אצלכם או אתכם לביקור אצלם. להשאיר אתכם לבד בבית ימים ארוכים בחוסר אכפתיות מצידם.

על זה אמר החכם באדם "סוף מעשה- במחשבה תחילה".

נסכם

בתהליך זה הבענו התחייבות, כנות, בחינה עצמית, הזדהות רגשית, פתיחות ויצירת פלטפורמה לאמון ולחיבור פנימי חדש וחזק מבעבר.

בתהליך זה שידרנו לבנים שלנו שאפשר לדבר אתנו על דברים כואבים גם אם אנו אלה שגרמנו להם אותם וגם אם זה כואב, אנחנו פה בשבילכם.

בתהליך זה אנו מייצרים רוגע בנפשם של בנינו מאחר ואנו עוזרים להם לנקז את כל הכעסים והתסכולים החוצה.

בתהליך זה אנו מחזקים את הקשר  ומעצימים את האהבה בינינו.

בתהליך כזה אנו מבטיחים את עתידנו ועתיד נכדינו כטוב יותר בעזרת ה'.