בינוניות או מצוינות??? הרב יצחק חן

בינוניות או מצוינות???

האיש מיד פנה ימינה אל הדרך 'קצרה-ארוכה', שנראתה לו הרבה יותר קצרה, שהרי הוא כבר כל כך רצה להגיע. הדרך - כך היה נדמה לו - מובילה אותו מהר אל יעדו, ואכן הוא ממש התחיל לראות את צלליתה של העיר מרחוק. אלא שאז הוא גילה שתהום אדירה מפרידה בינו לבין העיר, ואין שום דרך לחצות אותה.

שבור וכואב נאלץ לחזור על עקבותיו, וללכת בדרך 'הארוכה-קצרה'. הדרך הזו הייתה מאד מפותלת, ולעיתים היה נדמה אפילו שהיא רק מרחיקה אותו מהעיר, אבל לבסוף הוא הגיע בשלום אל העיר, ואפילו חייך כשנזכר בשלט ובשיעור שלמד...

ובפרשה שלנו – "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף...".

מספרת לנו התורה הקדושה – שבשעה שעם ישראל השתחררו משעבוד מצרים, הם היו צריכים לבנות את אישיותם וחירותם, ואם יצטרכו להיכנס כעת למלחמה - הם עלולים להיבהל ולסגת חזרה למצרים, לכן הוליכם בדרך הארוכה ליעד המובטח.

וצריך להבין – הרי בהמשך הפרשה מסופר שהקב"ה הכביד את לב פרעה, והוא רדף אחר עם ישראל עם שש מאות רכב בחור, ודבר זה החריד וייאש את עם ישראל מאוד. "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?... טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר". ואם הקב"ה לא רצה שעם ישראל יראו מלחמה פן ישובו מצרימה, מדוע שלח בהם את פרעה וחילו? הרי לכאורה צריך היה להיות השלב הראשון הכי רגוע, בטוח ושליו?!

לומדים אנו מכאן רעיון חשוב – שמטרת הולכת עם ישראל במסלול העוקף דרך ים-סוף והמדבר, לא נועדה למנוע מעם ישראל את הרצון לשוב למצרים, אלא למנוע מהם את היכולת לעשות את זה בפועל. לפעולת חציית ים סוף היה אפקט ומשמעות של 'אל-חזור', 'לשרוף את הספינות', כדי להפוך את החזרה לבלתי-אפשרית. אכן, יהיה לעם ישראל ספקות ופחדים, אך לא תהיה להם שום ברירה אלא רק להמשיך הלאה וקדימה.

משמעות תהליך זה בא ללמד, שכל הישג בר-קיימא נרכש בדרך ארוכה, ועל ידי התקדמות רציפה ושיפור מתמיד של הלמידה והמיומנויות. מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם.

מחקרים עדכניים מראים שישנם שני דפוסי חשיבה: האחד - דפוס חשיבה מקובע. והשני – דפוס חשיבה מתפתח.

בדפוס חשיבה מקובע – המשמעות של חוסר הצלחה הוא כישלון.

ועל פי זה סיבת הכישלון הוא – אמונות ברמת הזהות: היינו; 'אני לא מוצלח', 'אני לא שווה', 'אני לא ראוי', 'לא בסדר', 'כישלון' וכו'.
וממילא התחושות שעולות הם – של אכזבה, שיפוטיות, ביקורת ואשמה.
והתוצאה בפועל היא – שהאדם פוחד מלפעול שוב, חרד, נרגן, מאשים, כועס ומדוכדך.
מה שמוביל לערך עצמי ודימוי עצמי נמוך.

לעומת זאת בדפוס חשיבה מתפתח – המשמעות של חוסר הצלחה הוא שישנו פער {פער בנכונות התכנון, או בציפייה הריאלית להשגת התוצאה, או בהשקעת המשאבים וכד'}.

ועל פי זה סיבת הכישלון הוא – שלא נעשו הפעולות המדויקות, היה חסר ידע, או חוסר השקעה של זמן או חשיבה וכו'.
וממילא התחושות הם – שאכן אמנם לא קיבלתי את מה שציפיתי, אבל לא נורא, אני יודע מה הסיבה שזה קרה.
והתוצאה בפועל היא – שהאדם פועל לצמצם את הפער, על ידי השקעה בידע, או במיומנות, או במשאבים {כסף, זמן, פניות, אנרגיה}.
מה שמוביל את האדם להתפתחות אישית ותחושת סיפוק עצמית גבוהה.

אז מה עושים בפועל?

• לוותר על המונח 'כישלון', ולהחליף אותו ב'לא הצליח'.
• סיבות ה'אי הצלחה' הם לא קשורות בי כאדם, ולא מעידות על האיכויות והתכונות שבי, אלא על הפעולות והמיומנויות שפעלתי בהם.
• לשאוף להיות 'יעיל ומקדם' {התמקדות בדרך}, במקום 'מצליח' {התמקדות תוצאה}.
• לשאול שאלות מכוונות למידה – איך אני יכול לקבל תוצאה טובה יותר בפעם הבאה? מי ומה יכול לעזור לי? אלו פעולות נוספות אני צריך לעשות?
• לעשות מחברת "לקחים ולמידה", בה נרשום תובנות ולקחים מתהליכים ופעולות שעבדו לנו {או שלא}, ועל ידי כך 'נחנך' את המוח מחדש.

יצחק חן-מטפל רגשי
0527693566