איך מחנכים ילדים במצרים? הרב נתנאל שטרית

איך מחנכים ילדים במצרים?

אם מישהו מאיתנו מרגיש, שלחנך ילדים כיום, בדור הטכנולוגיה והאינטרנט, בדור המתירני והמשולל רסנים, זאת משימה בלתי אפשרית, הוא מוזמן לקרוא את השורות הבאות.

ובכן איך מחנכים ילדים במצרים? איך מביאים אותם למצב אופטימלי של יראת אלוקים של מוסר וערכים?

למי שלא הפנים את עומק השאלה, ננסה לתאר בקצרה מה זה מצרים של הימים ההם.

מצרים היא ארץ שטופה בזימה המפגש הראשוני שלנו עם מצרים ע''פ התורה הוא סביב הנושא של מוסריות מינית אם זה אצל אברהם ושרה שאז אברהם נשלח משם מיראת פרעה שעמו לא יעמדו בפיתוי ואם זה המפגש הטראומתי של יוסף הנער הצעיר עם אדונו ואשת אדונו.

ואם לא די בכך מצרים היא ארץ של עבודת אלילים, וכמה שיותר אלילים. השה, הוא אליל. גם הנילוס, אליל. פרעה, אליל. כן, יש מקום לכולם. אפילו יעקב פחד ליהפך לאליל לאחר מותו.

רק רגע לא סיימנו כל זה מצופה במשהו 'אמיתי' יש שם כוחות טומאה וחכמת כשפים אדירה. וכדאי שנבין שכשפים זה לא הקוסם שראינו בהופעה האחרונה, אלו כוחות ממש שביכולתם לעשות כמעט ככל העולה על דמיונם ובלבד שידעו את המתכון, מה לוחשים מה מערבים וכ''ו.

ושיהיה ברור הייתה להם אג'נדה ברורה מאוד איך צריך להראות העולם והם הפיצו אותה לכל עבר בכל הכלים שעמדו לרשותם.

אם זה לא מספיק הם גם היו הכי מוצלחים בכל האזור, מצב כלכלי שאפשר רק לקנא בו ואפילו בשנים הקשות של הרעב, ואין ספק שזה רק חיזק את השקפתם.

ובכן אני מתאר לעצמי שאף אחד מהקוראים לא חושב להגר לשם עם משפחתו ולחנך שם את ילדיו, והאמת בצדק מוחלט עדיף להשאר בארץ ולקבל משכורת דחק מאשר להסתכן בילדים 'מצריים' על כל המשתמע.

אבל היה אחד שכן הצליח.

יוסף הצדיק.

וכאן אני חוזר לשאלה שבכותרת

א י ך  מ ח נ כ י ם  י ל ד י ם  ב מ צר י ם?

נקדים ונאמר שיוסף הצליח בחינוך ילדיו למעלה מן המשוער ''אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי'' וזו לא סתם מליצה, דרגתם היתה כשל שבטי י-ה לכל דבר ולכל ענין.

אבל מהי הנוסחה המוצלחת שבשמחה היינו מעתיקים אותה?

שאלה מרתקת! הלא כן!? כמה הייתם מוכנים לשלם לארכיאולוג שימצא איזה פאפירוס עם משנתו החינוכית של איש החינוך 'יוסף הצדיק' ?

האמת שאין צורך לשלם כל התורה החינוכית כתובה בפרשת מקץ צריך רק לדלות אותה, ואפשרי ליישם כאן ועכשיו.

מנשה ואפרים מוזכרים בפרשת מקץ רק בלידתם וקריאת שמותיהם ולאחר מכן מנשה מוזכר ברמז לא בשמו. אבל במספר הפעמים המועטים הללו טמון הקוד החינוכי האדיר.

''ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי'' ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלוקים בארץ עניי'' ''ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן''

ארבע נקודות גישה לנפש הילד טמונים בפסוקים אלו.

נשני את כל עמלי – אלוקים השכיח ממני את כל הצער שלי. מי מאיתנו יכול לתאר את הצער של ילד/נער שנחטף מביתו, ונבגד ע''י אחיו, עבר מסכת יסורים והתעללויות, ישב שתים עשרה שנה במנהרה חשוכה כשאף אחד בחוץ לא מפגין למענו, בלי תקוה, בלי עתיד, בלי קרן אור, פוסט טראומתי מושלם.

אבל כל זה נבלם בכניסה הביתה, במפגש עם הילד. ''נשני אלוקים'' זה קיים אבל שכוח כי הילד צריך לגדול באקלים שמח. את הדאגות את הכאבים שים בצד. ילדים אוהבים שמחה הם שמחים מטבעם וכך הם רוצים לחוות את ההורים. אם לא נספק להם את יצר השמחה הם ימצאו את העליצות בחוצות מצרים.

''ואת כל בית אבי''  אל תעתיק ממקום אחד למקום שני, מדור שעבר לדור שאחריו, מהבית של אבא לבית שלך, לפעמים ואולי בכל הפעמים זה פשוט לא מתאים ולא תואם. תעדכן את עצמך למציאות החדשה שהתהוותה. אתה יכול להנחיל את אותם ערכים אבל בדרך שונה כי זה כורח המציאות, מה שהתאים בבית אבא בכנען לא מתאים במצרים, כאן צריך לדבר בשפה שונה, כנגד פיתויי ארץ כנען מתמודדים בצורה כזו וכנגד פיתויי ארץ מצרים מתמודדים אחרת.

''בארץ עניי'' נשים לב מתי יוסף קורא למצרים ''ארץ עניי''? בלידת אפרים לאחר שהוא יושב בכבודו של עולם, שליט הממלכה הגדולה והנכבדת בתבל משופע בעושר וכבוד ונכסים ועבדים. זאת לחלוטין אינה ארץ עניי. לא כעת. אמנם היו זמנים, אבל מה המקום כעת לקרוא למצרים ''ארץ עניי''  אלא שכמובן באמות המידה של יוסף הצדיק מצרים היא ארץ עניי גם כעת וגם בכל הזמנים כי מה לו עושר וכבוד מול חיי רוח מול חברותא עם אבא מול שולחן שבת עם אחים קדושים מול רוחניות צרופה ורוח הקודש, קדושה, טהרה, וחיי רוח. לנוכח כל זאת מצרים לעולם תשאר ''ארץ עניי''

ואת זה יוסף מצליח להנחיל לבניו הגם שהם לא חוו זאת על בשרם. אבל כשאבא מדבר ומספר בעינים בורקות על הישיבה על הלימוד על החוויה הרוחנית על ההנאה מהמעשה הטוב ההתרגשות עוברת הלאה. הילדים לומדים להעריך ולשאוף לכזה 'כיף' למרות שהם עצמם לא טעמו עדין אבל הם יודעים שקיים משהו שהוא הכי טוב שיש ששום דבר גשמי לא ישווה לו ושווה להתאמץ בשבילו. וכל ההבלים הסובבים אותם הם באמת הבלים כי שמה רחוק יש את הדבר שאבא באמת מתלהב ממנו וכוסף אליו רואים זאת בעיניו זה לא משחק. (להבדיל, אדם פוסט טראומתי אינו 'מדבר' על החוויה שהוא עבר הוא 'חווה' אותה בזה הרגע)

''אשר על ביתו''  אתם מתארים לעצמכם ילד בן שבע מנהל את לשכתו של נשיא ארצות הברית? או במילים אחרות מנהל את העולם? זה מה שהיה, לפי המפרשים אשר על ביתו הוא מנשה. מה זה עושה לילד כשהוא מרגיש שמחשיבים אותו שהוא לא עוד סתם ילד הוא האחראי המוציא והמביא של כל עניני הבית הכי חשוב בממלכה. נראה לכם שילד כזה 'יתלכלך' על מעשי קונדס זולים? הוא הרי בן של מלך! הוא כמעט חצי מלך! הרגשה של רוממות של אתה מיוחד! הופכת אותו למיוחד. ישתעשעו המצרים בכל שעשועיהם אני שונה אני מרומם מהם, ולא בגלל שאבא אמר אלא בגלל שאבא עשה. זאת עובדה.

ואז ''ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה''    

הכותב הינו מטפל רגשי ומנחה הורים

לקביעת פגישה והרצאות 0527175472

או במייל [email protected]