תשובה:
יכול לברך עד שבעים ושתיים דקות אחרי שיצא מבית הכיסא, ובתנאי שאינו צריך לנקביו שוב, אבל אם צריך כעת לנקביו חייב להיכנס לבית הכיסא ורק לאחר מכן יברך אשר יצר. הליכות עולם (חלק א' פרשת ויצא אות ד').
יכול לברך עד שבעים ושתיים דקות אחרי שיצא מבית הכיסא, ובתנאי שאינו צריך לנקביו שוב, אבל אם צריך כעת לנקביו חייב להיכנס לבית הכיסא ורק לאחר מכן יברך אשר יצר. הליכות עולם (חלק א' פרשת ויצא אות ד').
כל הדברים הללו אינם צריכים נטילת ידיים בכלי, שלא הצריכו נטילת ידיים בכלי אלא רק לסעודה ויש אומרים שגם לקם משנתו בבוקר, אבל לדברים אחרים שהצריכו ליטול אחריהם ידיים אין צריך דווקא בכלי אלא יעביר את ידיו תחת זרם המים. אור לציון (חלק ב' פרק א' הלכה ט"ו) ומעיקר הדין די בנטילה מהברז פעם אחת ואין חיוב דווקא בכלי, ומכל מקום מנהגינו לכתחילה ליטול ג' פעמים. ילקוט יוסף (סימן ד' סעיף ע"ח)
בגמרא (פסחים ע"ו עמוד א') מבואר שאסור לאכול בשר עם דגים יחד מפני שיש בזה סכנה למחלת הצרעת, ונחלקו הפוסקים (בית יוסף אורח חיים סימן קע"ג ושלחן ערוך יורה דעה סימן פ"ז) האם גם בחלב ודגים יש סכנה או שאין סכנה.
להלכה - האשכנזים מקילים בזה, ונוהגים לאכול חלב עם דגים (דרכי משה או"ח סימן קע"ג אות ד'). והספרדים מחמירים בזה ונמנעים לכתחילה שלא לאכול דגים בחלב או גבינה. זבחי צדק (סימן פ"ז סעיף קטן י"ח) ובן איש חי שנה שניה פרשת בהעלותך אות ט"ו). אבל אם בטעות נתבשלו דגים עם חלב מותר אף לספרדים לאכול. כמו כן כל החשש הוא רק בדגים עם חלב או גבינה, אבל בדגים עם חמאה יש להקל אף לספרדים. הליכות עולם (חלק ז' עמוד כ"ג).
כל כלי שאין רגילות לאכול מתוכו, מעיקר הדין אינו חייב בטבילה, ועל כן נפסק לגבי צלוחית של זכוכית שאין משתמשים בה לשתות אלא רק לאחסון יין, שאין צריך להטבילה. (שו"ת שלמת חיים החדש סימן ש"ז) וכן סכין שמיועד לחיתוך ירקות מעיקר הדין אין צריך טבילה. זבחי צדק (סימן ק"כ סעיף קטן כ"ח). ואם כן הוא הדין לענייננו שאין הכלי מיועד לאכילה אלא לחיתוך ופירוק אינו חייב בטבילה, ומכל מקום ראוי להטבילם בלי ברכה. הליכות עולם (חלק ז' פרשת מטות אות ה' ואות י"א).
מותר להפעיל את מכונת הכביסה, וכך מצאנו במשנה מסכת שבת דף י"ז עמוד א', שמותר להשרות את הסממנים בתוך מים מיום שישי, אף שהמלאכה מסתיימת בשבת. אבל אין לתלות את הכביסה עד מוצאי שבת (שו"ת יחוה דעת חלק ג' סימן י"ח).
מותר להפעיל ממטרות ביום שישי סמוך לשבת על ידי שעון שבת, וכך מבואר במשנה מסכת שבת דף י"ח עמוד א' "פותקין מים לגינה מערב שבת, ומתמלאת והולכת כל השבת".
זכות הקדימה בהדלקת הנר ניתנת לאשה, כתיקון על חטאה של חוה, ולכן אם האשה מעוניינת להדליק, היא הקודמת.
יש בקטע זה ד' פעמים את המילה "חיים" משום שאנו מבקשים להינצל מד' מיני סכנות חיים העלולים להתעורר במשך השנה: סכנה שאדם נקלע אליה מחמת עבירה, מחמת שהגיע זמנו, כשנופל ביד אוייב, שיש נספה בגלל סיבה כל שהיא או כפרה על אחרים, וגם על זה מבקשים. כן כתב במחזור אהלי יעקב (ראש השנה דנ"ב ע"ב) לרבי יעקב יצחקי בשם השל"ה.
אינו רשאי לסיים למדני חוקיך, מכיון שאם שכח אינו חוזר, לכן אין לו לומר "למדני חוקיך" שאין מוסיפים פסוק זה אלא במקום שאם טעה מחזירין אותו. בן איש חי (פרשת נצבים אות כ') ומרן הרב עובדיה (חזון עובדיה עמוד ס"ו).
אסור לעשות מלאכה בערב שבת מתשע שעות וחצי שביום (בקיץ – בסביבות שעה 16.00 ובחורף בסביבות שעה 14.00), כדי שיהיה פנוי לעסוק בצרכי שבת, וכל העושה מלאכה בזמן הנ"ל אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם. על פי הגמרא בפסחים (דף נ') וכן פסק בשלחן ערוך (סימן רנ"א).
מעיקר הדין המיקל יש לו על מה שיסמוך, אמנם כתב מרן הרב עובדיה (חזון עובדיה שבת א' עמוד מד בהערות) שכל זה הוא באופן שיש לו אחרים או בני ביתו שעוסקים בביתו ומכינים לו צרכי שבת.
מרן הרב עובדיה (שם) פוסק שהדבר פשוט שחנויות מכולת שמוכרים כל מיני מאכל ומשקה, נחשבים לצרכי שבת, ומותר להם למכור עד סמוך לכניסת השבת, ומכל מקום עליהם להקפיד שהעובדים לא יחללו שבת מחמת כן, אלא יסגרו את החנות כשעתיים או שלש קודם השבת, בזמן שהעובדים יספיקו לשוב לביתם ולהתארגן קודם השבת, ולהגיע לבית הכנסת בזמן.
אסור לקנות במקומות אלו כל מוצר שהוא בלי אריזה, כי אינם נאמנים לומר שהמוצר כשר, ובפרט בענייננו שהמכונה נאסרה עקב העבודה שעבדו בה בשבת והיא צריכה לעבור הגעלה. (אף שיש המקילים שאין המכונה צריכה הגעלה כמ"ש בהליכות עולם חלק ד עמוד ל"ט, מכל מקום יש להחמיר ולהרחיק כי יש עוד כמה סיבות נוספות).
ודברים באריזה סגורה וחתומה מעיקר הדין מותר לקנות, אבל ראוי להרחיק ולא לקנות ממקומות אלו כל דבר, כדי שלא לסייע בידי עוברי עבירה.
ראוי מאד להקפיד לשים כיפה וכיסוי ראש כדי שתהיה עליו יראת שמים בשעה ששומע דברי תורה (שו"ת זכרון יהודה סימן כ') וכמו שמובא בגמרא שבת (דף קנ"ו) שכיסוי ראש גורם ליראת שמיים, אמנם אם אין בידו כיפה ועלול מחמת כן להתבטל מהשיעור תורה, אפשר להקל ולשמוע השיעור גם בלא כיסוי ראש. (יביע אומר חלק ו' אורח חיים סימן ט"ו אות ז')
כלל בידינו שפירות הפקר פטורים ממעשרות (שלחן ערוך יורה דעה סימן של"א), ולכן אם לקח מעט פירות אינם חייבים במעשרות, אבל אם הניח הפירות בארגז באופן שזה נחשב כמו שרגילים לקבץ לצורך מסחר חייב לעשר. ראב"ד (הלכות תרומות פרק ב' הלכה י"ב).
אם השקית חלב היתה נקיה, יש להתיר את הכל, משום שלהלכה אנו נוקטים שעירוי של מים רותחים שאינם על גבי האש מבשלים "כדי קליפה" וא"כ השקית נתבשלה לבדה ולא החלב, וממילא לא היה מגע של חלב ובשר זה בזה, אמנם אם על גבי השקית היו שיירי חלב, הכלי צריך הכשר מחמת השיריים של החלב שהיו על השקית ויש לערות מים רותחים על הסיר ולהכשירו.
בית כנסת המתקיימים בו מניינים רבים והנה במניין של שעה 6 לא הגיעו אלא תשעה אנשים, ובשעה רבע לשבע הגיע מתפלל נוסף למניין של 7 אמנם המתפללים של המניין הקודם הפצירו בו שיתפלל עימהם וידלג את פסוקי דזמרה ויודע שאם לא ישלים להם המניין חלקם יתפללו ללא מניין, ומאידך חפץ להתפלל כפי הסדר, וכעת שואל האם עליו לדלג התפילה ולהשלים מניין או שיתפלל בשלימות במניין הבא וישאיר את המניין הזה לגורלו?
עליו לדלג את פסוקי דזמרה ולהתפלל במניין הזה ואח"כ ישלים את החסר. טעם הדבר: מבואר בשלחן ערוך (סימן נ"ב) שהבא לבית הכנסת ומצא שהציבור התקדמו מדלג על כמה מזמורים וכו' ואח"כ משלים את התפילה, ואף שמבואר בכף החיים שתפילה שאינה מסודרת מבלבלת את צינורות השפע, מכל מקום אין זה מעכב את התפילה בדיעבד, ומאידך תפילה בציבור יש לה חשיבות עצומה, ויש פוסקים שנוקטים שזה חיוב מעיקר הדין להתפלל במניין (תלוי בסתירה שבשו"ע סימן צ' סעיף ט' - ט"ז, ועי' באגרות משה חלק א' סימן כ"ח כ"ט). ובפרט שמצאנו בגמרא ברכות (דף מ"ז) שרבי אליעזר שחרר את עבדו כדי לקיים מצווה של תפילה במניין, ולכן נראה שעדיף שיזכה את הרבים להתפלל במניין ועדיף יותר מאשר להתפלל אח"כ מתחילה ועד סוף.
מבואר בכוונות האר"י ז"ל שיש להתאבל על החורבן בבין המצרים אחר חצות לילה ואחר חצות היום, ויבכה כמו חצי שעה. משנה ברורה (סימן תקנ"א סעיף קטן ק"ב)]. וביום אומר תיקון רחל בלבד, ובלילה אומר תיקון רחל ותיקון לאה, חוץ מערב שבת, ערב ראש חודש, ראש חודש וערב תשעה באב שאין אומרים בו תיקון חצות. ערוך השלחן (סימן תקנ"א אות ל"ט) חזון עובדיה (עמוד קכח).
מותר לטלטל את הפתיל צף ולקחת אותו בפני עצמו, משום שטלטול מוקצה לצורך הדלקה ביום טוב מותר, אמנם ראוי שיעשה שינוי, דהיינו שיקח את הכוסיות עם המים והפתילה, וישפוך הכל יחד אל הפח הנמצא בכיור.
מותר לברך אשר יצר ואינו נקרא הפסק. ציץ אליעזר (חלק י"א סימן מ"ה), ושבט הלוי (חלק ה' סוף סימן מ"ו).
בזה יש לחלק: בהפסקות שבאמצע התפילה, אסור לעשות כלום וצריך להמתין לשליח ציבור, אבל לאחר שסיים תפילתו וממתין לחזרת הש"ץ יכול ללמוד מתוך ספר, בהרהור הלב בלי להוציא בפיו. יביע אומר (חלק ב' סימן ד' אות י"ג).
ברכתם המוציא משום שקודם כל אופים אותם כלחם ורק אחר כך אופים אותם שוב להקשותם, אבל אם אופים אותם מלכתחילה והופכים אותם מבצק לצנימים, במקרה זה ברכתם בורא מיני מזונות. (אור לציון חלק ב' פרק מ"ו הלכה י').
אם אין בנות ידליק הבעל, ואם יש בת גדולה, הבת תדליק והיא קודמת לאביה לעניין הדלקת הנרות. (מרן הרב אלישיב בספר שבות יצחק).
תלוי במחלוקת הפוסקים האם ניתן לברך על "תוספת אור", לפוסקי האשכנזים יכולות כל הנשים להדליק באותו החדר וכולן יכולות לברך.
לפוסקי הספרדים אין לברך על "תוספת אורה" ולכן אם האורחות מדליקות עם בעלת הבית, יצאו ידי חובה בברכה שבירכה בעלת הבית וידליקו בלא ברכה. (שולחן ערוך סימן רס"ג סעיף ח') אם יש חדר מיוחד לאורחת, יכולה להדליק בחדרה בברכה, אף לפוסקים הספרדים.
בשלחן ערוך (סימן קע"ח סעיף ד') מבואר שהולכי דרכים ההולכים ממקום למקום, מכיון שלא קבעו מקום לאכילתם, מותרים להמשיך באכילתם אף אם יצאו ממקום למקום. [הלכה ברורה (שם אות טז)] ואפי' אם אינו רואה עתה את המקום שהיה בו בשעה שבירך על המאכל, אף אם זה מחמת המרחק הרב שעבר בינתיים, רשאי לעשות כן לכתחילה. [משנה ברורה שם (סעיף קטן מ"ב)]. ולכן אם בירך על מאכל או משקה בתחילת הדרך, אינו צריך לחזור ולברך עד שנכנס למקום חפצו. ולכן מותר למהלך בדרך לברך ולאכול תוך כדי הילוכו מיני קטניות כגון גרעינים ובוטנים, או סוכריה שנותן בפיו, או ללגום מן המשקה בדרך הילוכו. [הליכות עולם (חלק ב' עמ' מא)].
אם התחיל לאכול במכונית והמכונית גומעת מרחקים, מותר לכתחילה אף שנכנסים ויוצאים מרשות לרשות כל הזמן. [בצל החכמה (חלק ו' סימן עג)].
ואף אם התחיל לאכול במכונית כשהיא נוסעת ועצר ויצא ממנה לחוץ אפילו אינו רואה מקומו (המכונית) דאינו חוזר ומברך. [בצל החכמה (חלק ו' סימן עב)]. וכן אם התחיל לאכול מחוץ למכונית יכול להמשיך ולאכול במכונית והוא הדין להיפך. [שו"ת אור לציון (חלק ב' פרק י"ב הלכה ט"ו)].
לכתחלה לא יתפלל במקום פתוח כמו בשדה או ברחוב, משום שכאשר מתפלל במקום צנוע יש עליו יותר אימת המלך. [שלחן ערוך (סימן צ סעיף ה)]. ועוברי דרכים רשאים להתפלל במקום פתוח, ומכל מקום אם יש במקום אילנות וכדומה עדיף לעמוד ביניהם בשעת התפלה. ואם המקום מגודר אף שאינו מקורה מותר להתפלל בו לכתחלה, משום שיש במקום זה יישוב הדעת ואימת מלך. [משנה ברורה (סימן צ' סעיף קטן יא ויב).]
אסור להפעיל את הטלויזיה אפילו אם עושה כן על ידי שעון שבת. (יביע אומר חלק א' סימן כ'). וכן אסור להפעיל את המערכת של השירים והשיעורים על ידי שעון שבת, משום שבדבר זה יש זלזול בכבוד השבת.
אף שהתפילה תמיד לכיוון בית המקדש, מכל מקום כאשר מקבלים את השבת פונים לצד מערב, וכך מבואר בשער הכוונות דף ס"ד עמוד ג'.
השכינה נמצאת במערב. (גמרא בבא בתרא דף כ"ה עמוד ב', זוהר חלק ג' דף קי"ט עמוד ב', ספר מורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ה).
הטעם משום שיש בו את דיני הדלקת נרות שבת, וגם שלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה. וכן אם לא הפריש מעשרות שלא יאכל אותם הפירות, ואם לא ערבו עירובי חצירות לא יטלטל בחצר.
נוהגים לומר פיוט לכה דודי, אף שאין לו טעם על פי הסוד, משום שמדבר בעניין קבלת שבת. פיוט לכה דודי חובר בצפת ע"י המקובל האלקי ר' שלמה אלקבץ זצ"ל וחתם בו שמו בראשי תיבות, והתפשט בכל תפוצות ישראל. ואף שלכאורה היה לנו להימנע מלאומרו בין מזמור לדוד, למזמור שיר ליום השבת מחשש להפסק, מכל מקום כיון שמדבר בעניין קבלת השבת אינו נחשב הפסק.
יום טוב החל בשבת, שמעתי אין אומרים לכה דודי משום שנראה כביוש ליום טוב, שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יום טוב, ובמה מדליקין אין אומרים במקרה כזה, וכן שבת חול המועד ושבת חנוכה אין אומרים במה מדליקין ששמנים הפסולים לשבת כשרים לנר חנוכה. כן כתב הב"י (סי' ער) בשם הרוקח (סי' ש"כ) ושבולי הלקט (סי' ס''ו) שאין לאומרו.
נחלקו הפוסקים האם יכול להתוודות או לא, יש אומרים שבאמת אסור להתוודות ויש אומרים שבודאי מותר להתוודות וידוי פרטי כדי לא לסתום לו את הפתח שיכול להתוודות ולהתחרט. ולהלכה אנו נוקטים שבשבת וימים טובים אסור להתוודות, אבל בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון ואינם ימים טובים, יכול להתוודות. ולכן אדם שחזר בתשובה בחודש ניסן או תשרי (אחר יום כיפור) יכול לומר וידוי באותו היום, מלבד יום שבת או יום טוב. שדי חמד (ח"ו אסיפת דינים מערכת ו' אות ג')
מתחילת חודש אלול כבר מתחילים לאחל "שנה טובה" כפי המבואר בפוסקים שמתחילת חודש אלול כשכותב אדם איגרת לחבירו צריך לרמוז לו בהתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה תכתב ותחתם. כ"כ בדרשות מהרי"ל (הלכות ימים נוראים) וא"ר (סק"א) וכף החיים (סימן תקפ"א סעיף קטן י"ח).
שאלה: בנוסח התרת נדרים, האם נכון לומר "בצירוף קודשא בריך הוא" או "ברשות קודשא בריך הוא"? יותר נכון לומר "ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה" שאין זה מן הכבוד לצרף את הקב"ה אלינו. כף החיים (סימן תקפ,,א סעיף קטן כ').
משתדלים לכתחילה שיהיו עשרה אנשים המתירים, ואם אי אפשר אז עושים בשלשה. כף החיים (שם).
בגמרא מסכת שבת (דף קי"ח) מצאנו כמה מעלות במי שמענג את השבת:
מצוות עונג שבת נאמר בנביא "וקראת לשבת עונג", ודעת הרמב"ן שמצוות עונג שבת היא מן התורה, וכך פסק מרן הרב עובדיה (בחזון עובדיה שבת א' עמ' ב') שחיוב מצוה זו היא מן התורה. ולכן צריך לכבד ולענג את השבת במאכלים ערבים ובמגדנות, כל מקום כפי מנהגו.
גדר "עונג שבת" הוא להוסיף מהרגילות שלו ביום חול, ולכן אם רגיל ביום חול לאכול תבשיל אחד, יכין לשבת שני תבשילים, ואם רגיל בשני תבשילים יכין ג' תבשילים, כלומר יוסיף תבשיל אחד שיהיה ניכר כבוד שבת. (מגן אברהם סימן רמב בשם הזוהר).
גמרא במסכת קידושין (דף מ"א) מבואר שגדולי האמוראים היו מתאמצים לכבוד שבת קודש, משום שמצוה בו יותר מבשלוחו, ומבואר בדברי הזוהר (בשלח מ"ז) והפוסקים (רמב"ם פרק ל' מהלכות שבת הלכה ו') שיעשה זאת בעסק גדול כאדם המקבל הכלה לביתו ברוב פאר והדר, ויאמר בפיו שעושה כן לכבוד שבת קודש, ואפי' אם הוא אדם נכבד מאד יעשה כן.
וכתב החיד"א במחזיק ברכה (סימן ר"נ אות א) בשם ספר הכוונות הישן, שהזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת, בה מוחק הקב"ה כל העוונות כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד השבת. והביאו בספר בן איש חי (פרשת לך לך אות ד').
בזוהר (חלק ג' דף ער"ב) מובא שצריך לפאר את הבית בכל מיני כרים וכסתות רקומים וכדו', כמו שמתקינים חופה לכלה, לכן נזהרים המקובלים לכסות את כל השולחנות שבביתם, ואת הכסא שיושב עליו לכבוד שבת קודש. (שיבת ציון עמ' ו').
אף שנהגו ישראל שבכל סעודה אפילו סעודת מצוה מחסרים איזה מין מאכל אחד הראוי להיות על השולחן, או להניח מקום פנוי בשלחן בלי קערה אחת מן הקערות הראויות לתת שם, ומביאים אותם לאחר תחילת הסעודה, זכר לחורבן, כפי המובא בשלחן ערוך (סימן תק"ס). מכל מקום בסעודת שבת ויום טוב אין צריך לחסר את השולחן, ואף יש בזה איסור אם ניכר שמקומו פנוי משום כך, משום שאין אבילות בשבת. ספר נזר ישראל (סי' לד אות טז).
לספרדים מותר לעשות כן לכתחילה (שלחן ערוך יורה דעה סימן צ"ה סעיף א') והליכות עולם (חלק ז' פרשת קורח אות י"א). והאשכנזים נוהגים איסור בזה. (הרמ"א שם) אמנם אף לאשכנזים יש להקל במקרה שבישלו את הספגטי בקדירה שאינה בת יומה (שעבר 24 שעות מהפעם האחרונה שבישלו בה בשר) שבמקרה זה מותר לערב את הספגטי עם חלב. (דרכי משה שם אות א').
מן התורה רק דבר הגדל בשדה חייב במעשר, שנאמר (דברים י"ד כ"ב) "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָֽה", אמנם דעת הרמב"ם (הלכות מעשר פרק א' הלכה י') שגם דבר הגדל בבית צריך לעשר מדרבנן, ויש חולקים וסוברים שפטור לגמרי ממעשרות. (הראב"ד שם). ולהלכה כתבו הפוסקים שיעשר בלי ברכה. דרך אמונה (פרק א' מהלכות תרומות סעיף קטן רכ"א).
לכתחילה ראוי לבוא לבית הכנסת בעוד היום גדול, להתפלל מנחה בכוונה, כי היא התפילה האחרונה של השנה, ויש בכוחה לתקן כל תפילות השנה, אם היו פגומות, לכן יזהר מאוד לאומרה בכוונה ובזמנה. מטה אפרים (סימן תקפא אות נז).
אסור לנסוע בערב שבת לעיר אחרת שרחוקה שנים עשר קילומטר (שלשה פרסאות), אלא אם כן לקח צרכי שבת עימו, או שבאותה עיר הכינו לו צרכי שבת. גמרא סוכה (דף מ"ד) ואם מוזמן להתארח ומבשלים בשבילו אין איסור זה.
יניח תפילין על הגבס ולא יברך, ואחר כך יניח על הראש ויברך על הראש ויכוין לפטור גם את התפילין של יד. ילקוט יוסף (סימן כ"ז אות י').