כל דיני סעודה מפסקת - הרב דוד שלום נקי

דיני סעודה המפסקת 

הגדרת סעודה המפסקת

הסעודה האחרונה שאוכלים בערב תשעה באב לאחר חצות היום [חצות בערך ב- 12:45] קודם תחילת הצום, היא "סעודה המפסקת" - שבה מפסיקים מלאכול עוד סעודה לפני הצום. אבל סעודה שאוכל קודם סעודה זו, אפילו לאחר חצות, אינה סעודה המפסקת, ואין שייכים בה כל פרטי הדינים דלהלן. (סימן תקנב ס"א)

הנהגת הקדמונים

בגמרא מסכת תענית (ל ע"א) אמרו: כך היה מנהגו של רבי יהודה בן רבי אלעאי, ערב תשעה באב היו מביאים לו פת חרבה [יבשה] במלח, ויושב בין תנור לכיריים [מקום הגחלים והאפר] ואוכל, ושותה עליה קיתון [כלי] של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. וכן כתב הרמב"ם (הלכות תענית פרק ה הלכה ט): "חסידים הראשונים כך היה מנהגם: ערב תשעה באב היו מביאים לו לאדם לבדו פת חרבה במלח ושורה במים, ויושב בין תנור לכיריים ואוכלה, ושותה עליה קיתון של מים בדאגה ושממון ובכיה כמי שמתו מוטל לפניו. וכזה ראוי לחכמים לעשות או קרוב לזה. ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב תבשיל, אפילו תבשיל של עדשים, אלא אם כן היה בשבת". עכ"ל.

על הארץ

המנהג לסעוד את סעודה המפסקת כשיושבים על הארץ, כדי שתראה הסעודה עניה ושפלה. ומטעם זה אסרו חכמים לאכול בסעודה זו שני תבשילים, כמבואר להלן. אך אין הטעם משום אבלות, שהרי עדיין לא נכנס תשעה באב. ולכן גם אין צריך לחלוץ את נעלי העור בסעודה זו. (רעג)

נשים

גם הנשים שייכות בכל פרטי הדינים שבסעודה המפסקת. (ת"ה רמ)

זימון

לא ישבו שלשה לאכול יחד אלא כל אחד יאכל בפינה אחרת, כדי שלא יתחייבו בזימון. ומכל מקום אם ישבו ואכלו יחד, יזמנו. (עדר)

בשר. עוף.

אף אם ישנם אנשים בחוץ לארץ שעדיין מקילים באכילת בשר לאחר ראש חודש אב, מכל מקום בסעודה המפסקת, אסור מן הדין לאכול בשר. וכן לא יאכלו עוף כלל. ואמרו בגמרא (מסכת תענית ל ע"ב): כל האוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת שבערב תשעה באב, עליו הכתוב אומר (יחזקאל לב כז): "וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם", [שכל עוונותיהם יהיו על עצמותם ומזומנים לקבל עונש, והעוונות ישברו עצמותיהם (מצודת דוד)]. (רנב)

שניצל סויה או נקניק פרווה - מותר לאוכלם בסעודה המפסקת, ואין לחשוש שאולי יחשדו בו שאוכל מאכל בשרי, מאחר ומצויים שניצלים ונקניקיות פרווה לרוב. (רנו)

יין

אף שהתבאר לעיל שמנהג בני ספרד לשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, מכל מקום בסעודה המפסקת, אסור לשתות יין. (רנב)

שכר

לכתחילה לא ישתה שכר בסעודה המפסקת. אולם מי שרגיל בסעודותיו במשך השנה לשתות שכר כבירה לבנה וכיוצא, כדי לעורר את תאבונו או שהוא חלש, רשאי לשתות. (רסז)

שני תבשילים

אסרו חכמים לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת, כדי שתראה הסעודה עניה ושפלה. על כן, לא יאכל ביצה קשה וביצה רכה, וכן לא יאכל ביצה מבושלת וביצה מטוגנת, אפילו ששניהם מין אחד, שהרי הם נחשבים שני תבשילים. (רנו, רנז)

שני סירים - אם הוצרך לבשל תבשיל אחד בשני סירים מפאת שבני הבית מרובים, כגון שבישל ביצים קשות בשני סירים, רשאי לאכול ביצה קשה אחת מסיר זה וביצה קשה שניה מסיר זה, שאין זה נחשב שני תבשילים. (רנו)

שני מינים שהדרך לבשלם יחד - כגון: אורז שרבים רגילים לבשלו עם גזר וצימוקים או עם אפונים או עם תפוחי אדמה, וכן ביצה המטוגנת עם בצל, או עם עגבניות ובצל, וכן אם בישל כמה ירקות [תפוחי אדמה, גזר, בצל, קישואים] בסיר אחד, הרי הם נחשבים כתבשיל אחד, ומותר לאוכלם בסעודה המפסקת. (רנח)

סמבוסק - בצק הממולא בתפוחי אדמה או חומוס טחון שמטגנים אותו כך, הרי זה נחשב כתבשיל אחד, ומותר לאוכלו בסעודה המפסקת.

פְרִיקָסֵיה [בצק מטוגן בשמן עמוק] - מותר לתת בתוכו ביצה מבושלת, ואין זה נחשב כאוכל שני תבשילים, כיון שדרך אכילתו בכך, ובלי המילוי בו, הרי הוא כתפל בלי מלח. (רבנו מאיר המעילי בספר המאורות, שלחן גבוה, ערוך השלחן ועוד. רנט)

עדשים או ביצים - יש נוהגים לאכול תבשיל של עדשים או ביצה מבושלת בסעודה המפסקת, מפני שהם מאכל אבלים. אולם, ברור הדבר שאסור לאכול גם תבשיל של עדשים וגם ביצה מבושלת, שהרי אסור לאכול שני תבשילים. (רס)

הנוהגים כל השנה לבשל עדשים עם ביצים או אורז עם עדשים, רשאים גם בסעודה המפסקת לאכול כן, שהרי זה נחשב בשבילם כתבשיל אחד, אולם אם אין דרכם כן בשאר ימות השנה, ועושים כן רק עתה כדי לאכול את שני המינים מפני שהם מאכל אבלים, הרי זה נחשב כשני תבשילים, ואין להקל בזה. (רס)

ביצה לאחר הסעודה - האוכלים עדשים או תבשיל אחר ורוצים לאכול ביצה מבושלת לאחר ברכת המזון כדי להראות אבלות על החורבן, ימתינו כמה דקות ואז יאכלו את הביצה, כי אם יאכלוה מיד לאחר ברכת המזון, הרי הם גורמים לברכה שאינה צריכה. (פרי חדש, מזבח אדמה, קרני ראם. רסא)

גבינה, יוגורט, חמאה - אינם נחשבים כתבשיל כלל, ולכן מותר לאכול גבינה עם אטריות, או יוגורט עם אורז, או חמאה עם ביצה וכיוצא, ואין זה נחשב שאוכל שני תבשילים. וכן מותר לאכול כמה ממינים אלו, גבינה וחמאה וכיוצא. (רנט. ת"ה רלה)

דבר הנאכל חי - אף דבר שראוי לאוכלו חי, כתפוחים ועגבניות, אם בשלו הרי הוא נחשב כתבשיל אחד, ואסור לאכול עמו תבשיל נוסף. כי הטעם שלא אוכלים שני תבשילים, משום שבריבוי התבשילים יש כבוד ועונג, והרי עושים מיני תבשילים טובים מדבר שנאכל חי, כמו מדבר שלא נאכל חי. (הראב"ד. רנט)

קינוח סעודה - גם תבשיל הנאכל בסוף הסעודה לקינוח נחשב תבשיל, ואסור לאוכלו בסעודה המפסקת אם אכל בה קודם לכן תבשיל אחר כביצה וכיוצא. (רסב)

דגים

המנהג שלא לאכול דגים בסעודה המפסקת, כמבואר בשלחן ערוך (סימן תקנב ס"ב). ואולם אין המנהג אלא בדגים גדולים שעולים על שלחן מלכים, אבל דגים קטנים כסרדינים קטנים, מותר לאוכלם. (רנג, רנד)

מותר לאכול דג מלוח בסעודה המפסקת, ואינו נחשב כתבשיל. ומותר גם לסחוט עליו לימון כדי להטעימו. ומכל מקום אם צלה אותו, הרי הוא נחשב תבשיל אחד, ואסור לאכול עוד תבשיל בסעודה זו. (רנד)

כבושים

מלפפון, צנון או זיתים כבושים וכיוצא, אינם נחשבים כתבשיל. [ומה שאמרו כבוש כמבושל, היינו לענין שהוא בולע ופולט כמו בבישול, אך אינו נחשב כבישול ממש. (הרוקח, הראבי"ה, ערוך השלחן, טהרת השלחן ועוד)] ויש מחמירים בכבושים שאינם נאכלים חיים כזיתים וחצילים, אבל במלפפונים וכיוצא שראויים להיאכל חיים, אין צורך להחמיר. (רנד)

סלט ירקות בחומץ - מותר לאכול בסעודה המפסקת ביצה מבושלת עם סלט ירקות המתובל בשמן וחומץ. שאין זה נחשב כשני תבשילים. (רנה)

פירות חיים

מותר לאכול פירות חיים אפילו כמה מינים בסעודה המפסקת. (רנח)

מיני מאפה

לא אסרו אלא שני מיני תבשיל אבל שני מיני מאפה מותר. לכן מותר לכתחילה לאכול תבשיל אחד עם לחם או עם כמה סוגי לחמים. וכן מותר לאכול עוגה בשביל לשבוע יותר, אך לא לשם תענוג. (ת"ה רכט. רנט)

תה. קפה. חלב.

מותר לשתות בסעודה המפסקת תה או קפה או חלב חם. וכל שכן מי שרגיל לשתות כן לאחר סעודתו. (רסח)

סעודה המפסקת בשבת

כבר התבאר לעיל שערב תשעה באב שחל בשבת, אוכל ושותה כל צרכו תבשילים מיוחדים מינים ממינים שונים, ואפילו בסעודה שלישית, וישיר זמירות שבת בשמחה וחדוה, כי אסור לערב את אבלות החורבן בשמחה של שבת כלל. והנמנע מאכילת בשר ושתיית יין מחמת האבלות על החורבן, כתב המגן אברהם "עבירה היא בידו". ובסיום הסעודה יזמנו על היין אם הם שלושה, ואין להיזהר בשום פרט מהדינים שנאמרו לעיל בסעודה המפסקת. ורק ישימו לב לסיים את הסעודה כמה דקות קודם שקיעת החמה. (רסג, רסו)

אכילה אחר סעודה המפסקת

אחר שברך ברכת המזון בסיום הסעודה המפסקת, רשאי להמשיך לאכול ולשתות, ואפילו אם חשב בלבו שלא לאכול ולשתות עוד, רשאי לאכול ולשתות לפני השקיעה, כל שלא אמר בפיו שמקבל על עצמו להתענות. ובכל אופן, אף אם קיבל על עצמו בפיו להתענות, ואחר כך הרגיש שהוא צמא ורוצה לשתות, רשאי לעשות התרה על קבלתו בפני שלשה ולשתות. [יקח שלושה אנשים שעדיין לא קבלו את התענית, ויאמרו לו ג' פעמים: "מותר לך, ואין כאן קבלת תענית"], (ערה, רעח)

דין זה דומה, לאדם שקיבל עליו שבת מוקדם [מפלג המנחה, שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות.] ביחידות, דהיינו שאמר "הריני מקבל שבת", ופתאום הוצרך לעשות מלאכה האסורה מן התורה שאין מי שיעשהָ, שהדין הוא שרשאי לעשות התרה על שקיבל את השבת מוקדם, על ידי שלושה אנשים שעדיין לא קבלו שבת, ויאמרו לו ג' פעמים: "מותר לך, ואין כאן קבלת שבת", ואז יוכל לעשות המלאכה. אולם אם קיבל את השבת בציבור, דהיינו שענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", אינו יכול לעשות התרה. וגם כאן, שקיבל על עצמו להתחיל את התענית, אין קבלתו חמורה יותר מנדר שמועילה לו התרה. (רעח)

השותה מים שלא לצמאו

מי שאינו צמא, אך שותה הרבה מים לפני הצום, כדי שלא יגבר צימאונו בצום, אינו מברך על שתיית המים, לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, מאחר ועתה אינו נהנה מהם. (סימן רד ס"ז. רעג)