הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - דיני תשעה באב חלק א'

דיני תשעה באב חלק א'

• תשעה באב אסור באכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. וכל האוכל ושותה בתשעה באב לא יזכה לראות בשמחת ירושלים, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. כן איתא בתענית (ל:) ומבארת הגמ' שלא נאמר "יזכה ויראה" אלא "זוכה ורואה" ובא ללמדנו דאף שגזירה על המת שישתכח מן הלב אחר י"ב חודש כמ"ש הגמ' ברכות (נח:) ואצל יעקב אבינו נאמר "ויקומו כל בניו לנחמו וימאן להתנחם" כי על החי לא נגזר להשתכח מן הלב, וכמ"ש רש"י על התורה פרשת וישב, אף כאן אע"פ שעברו שנים רבות מן החורבן, ממשיכים להתאבל עליו, כי בית המקדש של מעלה חי וקיים, וכמו שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, ובנין הבית השלישי במהרה בימינו ירד בנוי מן השמים (רש"י ר"ה ל סוף ע"א) והמתאבל על ירושלים סימן יפה שהוא זוכה ורואה בשמחתה, כי בעצם התאבלו מראה שבית המקדש חי בקרבו ועתיד לראות בשמחתו.
• ראוי ונכון להחמיר שלא לעשן סיגריות בתשעה באב. ובפרט יש להחמיר בעת קריאת איכה וקינות בבית הכנסת. אבל לצורך קצת, כגון למי שרגיל מאד בעישון, ויש לו צער גדול במניעתו מעישון סיגריות, יש להתיר לו לעשן בתשעה באב בצינעא בתוך ביתו וכדומה, אבל לא יעשן בפרהסיא בתשעה באב, ובשאר צומות אף הנוהגים להחמיר שלא לעשן ביום טוב, על ידי הדלקה מאש לאש, דלא חשיב אצלם לענין זה כאוכל נפש דשרי ביום טוב, אפילו הכי מותר לעשן בתענית. כן כתב בשו"ת יביע אומר (ח"א סי' לג). שו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן לט) והביאו בילקוט יוסף (סי' תקנד סעי' ג').
• ואסור לרחוץ בתשעה באב, בין בחמין ובין בצונן, ואפי' להושיט אצבעו במים אסור, ובשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ולאחר שניגבם ועדיין לחות קצת מעבירם על עיניו. ואם היה לכלוך על גבי עיניו ודרכו לרחצם במים, רוחץ ומעבירו ואינו חושש. [ילקוט יוסף מועדים הלכות תשעה באב סי' תקנד].
• אמנם אם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה, מותר לרחוץ ולהעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו, אלא רק לפי הצורך להעביר את הלכלוך, ומי שעשה צרכיו מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, וכן בנטילת ידים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, ומ"מ הכהנים העולים לדוכן כמנהג ירושלים, נוטלים את ידיהם עד פרק הזרוע, שכן היה קידוש הכהנים במקדש, מפני שאין רחיצה זו לשם תענוג. כן איתא בב"י (סי' תריג) בשם הגמ"י (פ"ג אות ב'). ובמקום שנוהגים שהלוי יוצק מים על ידי הכהנים, וצריך הלוי ליטול ידיו תחילה, וכמ"ש בזוהר הקדוש (נשא קמו:) דלוי דאתקדש כהנא על ידוי, בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא, וכ"פ מרן השו"ע (סי' קכח סעי' ו') מותר לו ליטול ידיו אף בתשעה באב אבל לא יטול אלא עד קשרי אצבעותיו. כ"כ מהר"ש הלוי (סי' ט') ומטה אפרים (סי' תרכא אות יז) וחזו"ע (עמ' רצב בהערות).
• חולה הצריך לאכול בתשעה באב פת, נוטל ידיו כדרכו עד סוף פרק הזרוע, שאין רחיצה זו לשם תענוג אלא לצורך המצוה. עפ"י מ"ש בכסף משנה (פ"ז מהלכות תפילה ה"ח) בשם הר"ן דכל רחיצה של מצוה מותרת אף ביום הכיפורים. וכ"כ האורחות חיים ורבינו מנוח וכ"פ בחזו"ע (עמ' רצב).
• מי שהיה לפלוף על עיניו, ודרכו לרחצם במים, רוחץ ומעבירו מעל עיניו ואינו חושש, כי אין רחיצה זו לשם תענוג כלל. כן פסק מרן השו"ע (סי' תקנד סעי' יא).
• נשים המבשלות בתשעה באב וצריכות לרחוץ את הבשר, מותר, ואין להן לחוש משום רחיצה, כי אין זה נחשב לרחיצה כלל, וה"ה אם הילד עשה צרכיו ורוצה האשה לשטפו ולנקותו שמותר לעשות כן, ואין זה נחשב לרחיצה כלל. (עפ"י דברי כה"ח סי' תקנד סקמ"ו שאם יש צורך ברחיצה בחמין גם זה מותר משום שאין כאן כוונת רחיצה.
• הסיכה אסורה בתשעה באב, ואסור לסוך גופו אפי' במקצת גופו, אמנם כל האיסור אינו אלא בסיכה של תענוג, אבל מי שיש לו פצעים בראשו, יכול לסוך כדרכו ואינו חושש. כן פסק מרן השו"ע (סי' תקנד סעי' טו).
• מותר לסוך כדי להעביר הזוהמא, ולכן מותר להתיז חומר בושם שיש בו ריח טוב נגד ריח רע היוצא מן הזיעה, שאין זה בכלל סיכה, דלא גרע מסיכה להעביר הזוהמא. כן פסק הגרש"ז אויערבך (הובא בהליכות שלמה ארחות הלכה סוף עמוד תלב) וחזו"ע (עמ' רצה בהערות), ועי' בחזו"ע על ימים נוראים לגבי סיכה ביום הכיפורים שכתב שאין לסוך עצמו בבושם דאורדורנט, ונראה שכוונתו לחלק בין יום הכיפורים שהוא מדאורייתא לבין תשעה באב שאינו אלא מדברי קבלה.
• אסור לנעול נעלים או סנדלים של עור, ואפי' סנדל של עץ המחופה עור אסור, ואפי' אם נועל נעלים על גרבים אסור, אבל נעלים של גומי או של בגד ושאר מינים מותר, ומותר לעמוד בתשעה באב על כרים וכסתות של עור להגן מפני הצינה וקושי הקרקע, אבל בשעת התפילה לא יעמוד על כרים וכסתות ויתפלל משום שנראה כדרך גאוה.
• מותר לנעול בתשעה באב נעלי ספורט שאינם נעלי עור, אפי' שנועלים אותם במשך כל ימות השנה. ואף נעלי גומי הדומים במראיתם לנעלי עור מותר להשתמש בהם בתשעה באב ואין בזה משום מראית העין. כן פסק מרן הגרע"י (עמ' שא בהערות) בשם הר"א נבנצל דכיון שנתפשט המנהג בזמנינו ללכת בנעלי גומי, א"כ תו ליכא משום מראית העין.
• קטנים שלא הגיעו למצוות, מותרים בנעילת הסנדל בתשעה באב, ומ"מ טוב לחנכם שינעלו נעלים שאינם של עור.
• כל מצוות שנוהגות באבל ונוהגות גם בתשעה באב, אסורים כל היום כולו, ואין אומרים אפי' באחד מהם מקצת היום ככולו, ולכן אנשים שמקילים לבוא למנחה של תשעה באב במנעליהם יש למחות בהם, ולהודיעם חומר האיסור, ושאין להקל בזה כל היום עד צאת הכוכבים.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א