דינים הנוגעים לבדיקת חמץ חלק א'

ג' ניסן התשע"ו

11/04/16
1501 צפיות
שיתוף

דינים הנוגעים לבדיקת חמץ חלק א

קודם ליל י"ד בניסן צריכים לנקות ולכבד את חדרי הבית והחצר בניקוי יסודי כדי שלא ישאר שום חמץ ברשותם בימי הפסח, וכן יש לבדוק בכיסי הבגדים ובייחוד בכיסי בגדי הילדים ובילקוטי בית הספר שלהם, פן נשאר שם חמץ, ושוב אין צריך לבודקם בליל י"ד לאור הנר. המנהג לסמוך בליל י''ד על נקיון הבית והרהיטים ולבדוק רק בהעברה בעלמא, וכבר כתב ע"ז בשע"ת (סי' תלג על סעי' יא) וז"ל "ולכן מקילים המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין לפי שתחילה מכבדין ורוחצים ומנקרים הכל היטב" ועפי"ז כתב בספר דעת תורה (סעי' ב') שארונות וארגזים וכדו' וכן חדרי הבית שמכבדים ומנערים אותם היטב עד שיודע באומדנא ברורה שלא נשאר שם פירורי חמץ הר"ז כמקום שאין מכניסים שם חמץ ובליל י"ד די לבדוק אותם לאור הנר בהעברה בעלמא, ומדברי שעה"צ (סי' תלב אות יב) משמע שהנקיון מועיל מדינא, שכתב לגבי מנהג הנחת הפתיתים בליל בדיקת חמץ וז"ל "ובפת"ש הביא בשם עמק הלכה דכהיום שהמנהג לכבד ולנקות הבית מכל חשש חמץ קודם ליל י"ד יש למנהג זה יסוד מדינא". משמע שהנקיון מועיל להפוך את הבית להיות בחזקת בדוק. אמנם ממרן בסי' תלג (סעי' יא) שכתב וז"ל "המכבד חדרו בי"ג ניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ אעפ"כ צריך לבדוק בליל י"ד". ומוכח שאע"פ שכיבד את הבית לא נפטר הבית מבדיקה, אמנם בהגהות חכמת שלמה (תלג סעי' יא) כתב "נ"ל דדווקא בי"ג ניסן או בי"ב ניסן, אבל אם כבדו ג' ימים קודם אז בג' ימים הוי חזקה ונעשה כמקום שאין מכניסין בו חמץ וא"צ בדיקה, ולמה ייגרע מקום שאין מכניסין בו חמץ אם כבר הוחזק בכך ג' ימים כנלע"ד ברור ונכון ודו"ק היטב". נמצא דאם ניקה הבית ג' ימים קודם לפסח מיקרי חזקתו בדוק. אמנם בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קס) כתב דאינו ברור מה ההבדל בין יום אחד או ג' ימים, ולכן לדינא לא הסכים עם החכמת שלמה. וא"כ צריך ביאור על מה סמכו העולם? ובפסקי תשובות (הערה 18) הביא בשם הנטעי גבריאל (פסח ח"א פכ"ג הערה ז') שנוהגים בשעה שמנקים את הארונות והרהיטים וכדו', שיש טורח לבדקם יבדקו אותם בשעה שמנקים אותם במרפסת כנגד אור השמש או כנגד החלון הפתוח ודינם כאכסדרה שמועיל בדיקה לאור יום וה"ה הבגדים וכדו' שיש לבדקם כנ"ל. והגרע"י בחזו"ע (עמ' לו בהערות) נקט שיש סמך למקילים שאינם מטריחים עצמם בבדיקה, כמ"ש המהר"י שפירא בשיטתו לפסחים (סוף הספר סי' יב) והובא במחזיק ברכה (סי' תלג סק"ו), והמחמיר תע"ב דהא הגאון מהרח"א במקראי קודש (דף קנ סעי' א') ס"ל דדווקא אם בדק לאור הנר בליל י"ג א"צ לחזור ולבדוק בליל י"ד בחורין ובסדקין וסגי בהעברה בעלמא, הא לאו הכי צריך בדיקה מעליא.
היוצא מביתו לפני הפסח, ואין בדעתו לשהות בביתו בימי הפסח, אם יוצא מביתו קודם לפסח שלושים יום, אינו חייב לבדוק, ואם יוצא תוך ל' יום חייב לבדוק את ביתו קודם שיצא, אף אם אין בדעתו להיות שם בפסח, ואם מוכר את חמצו במכירת חמץ הנהוגה כיום ויוצא מביתו קודם ליל י"ד בניסן, אינו חייב בבדיקת חמץ, אבל צריך להקפיד שתהיה בביתו חמץ לכה"פ בשוה פרוטה, כדי שתחול עליו המכירה, ולא רק פירורים בלבד, ומ"מ טוב וראוי לבדוק חדר או מקום אחד בביתו, ויבער החמץ משם. במשנ"ב הביא מחלוקת בזה דלהחיי אדם (כלל קיט סעי' יח) אם המכירה חלה רק ביום י''ד, כיון שבליל י"ד עדיין החמץ שלו, לא נפטר מחיוב בדיקת חמץ, וכ"כ במקור חיים (סי' תלו סק"ד) ושיש לחוש שלא ימצא נכרי למכור לו, והכריע המשנ"ב (סקל"ב) שאף שאין למחות ביד המקילים, בכל אופן המוכר ביום י"ג שפיר עדיף טפי. והגרב"ץ באור לציון נקט שיש להקל בזה, דאף שהמכירה נעשית ביום י"ד מכל מקום כיון שמינה שליח למכור את החמץ, הרי יש לנו לומר דחזקה שליח עושה שליחותו, ובודאי שתיעשה המכירה, וכיון שמדאורייתא סגי בביטול וחיוב הבדיקה אינו אלא מדרבנן, כמבואר בפסחים (ד:) א"כ קיי"ל דבדרבנן ודאי אמרינן דחזקה שליח עושה שליחותו. אמנם כתב הגרב"ץ דצריך להשאיר בבית חמץ כשיעור שוה פרוטה, דהא המכירה לא חלה אם אין שוה פרוטה, וא"כ הרי הוא משהה חמץ בפסח, ולכן יקפיד להשאיר חמץ בשווי פרוטה כגון בקבוק בירה וכדו' כדי שתחול המכירה. ובכה"ח (סי' תלו סקנ"ג) הביא דבתשובת בניין עולם נוקט נמי דאין צריך בדיקה דבזה שמוכר החמץ למחרת לגוי, מקיים מצוות תשביתו ומצוות ביעור, ומסיים כה"ח דמ"מ היותר טוב למכור ביום י"ג כדי לצאת אליבא דכו"ע.
כל הבודק לפני ליל י"ד יבדוק לאור הנר בלא ברכה, וכאשר עושה את הביטול יאמר "כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין". כן פסק הרמ"א (סי' תלו סעי' א') דאין לברך על בדיקה זו, והטעם משום שעיקר זמן הביעור לא הגיע וכ"כ הלבוש ועוד אחרונים דלא כהפר"ח שכתב לברך, וכ"פ הב"ח דתוך ל' יום צריך לברך, ובשיירי כנה"ג חולק עליו שאין לברך על בדיקה זו כלל, וכ"פ הכה"ח (סי' תלו סק"י וסקל"ט) דסב"ל. וכתב כה"ח (סק"ח) בשם האחרונים דכשמבטל החמץ יאמר "כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין דלא חזיתיה".
מי שיש לו חמץ בארץ ישראל והוא נמצא כעת בחו"ל, באופן שיש הפרשי שעות בין ארץ ישראל לשאר ארצות העולם, ולדוגמא ארץ ישראל לעומת ארה"ב ישנם שבע שעות הפרש אחורה, ונמצא שבשעה שחלה חובת הביעור בארץ ישראל עדיין לא ביער היהודי שבארה"ב את החמץ שנמצא בישראל, בדיעבד אין החמץ נאסר אחר הפסח בהנאה, דהיינו שמותר למוכרו, אבל אסור לאוכלו, וטוב שיבטלנו אחר הפסח חד בתרי. בשו"ת עונג יו"ט (סי' לו) נקט שיש ללכת אחר מקום החמץ (והעלה להקל ליהודי שנמצא בארץ ישראל למכור חמצו הנמצא באמריקה לאחר זמן איסורו באר"י, קודם זמן איסורו בארה"ב), אולם החסד לאברהם (תאומים קמא סי' לה) נקט שחיובא רמיא אגברא ולכן הכל תלוי היכן נמצא בעל החמץ בין להקל ובין להחמיר, והגרע"י הביא מחלוקת זו בטהרת הבית (ח"ב משנת הטהרה עמ' רפ) לגבי דין ז' נקיים, שאפי' אם עשתה האשה הפסק טהרה בארץ ישראל ובליל שמיני היתה בארה"ב באופן שאין ז"נ מעל"ע, בכל זאת עולה לה, דדין ז' נקיים תלוי בעונות ולא בזמן, ושכן פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' צג) והגרי"ש אלישיב. ובחזו"ע (פסח עמ' סב) היקל מעיקר הדין שיהא מותר בהנאה אחר הפסח כיון שאיסור הנאה אינו אלא קנסא דרבנן, א"כ ספיקא דרבנן לקולא, אמנם כתב שטוב שיבטלנו אחר הפסח חד בתרי. ובאור לציון (ח"ג פ"ז הכ"א) פסק כהחסד לאברהם שהכל תלוי היכן נמצא בעל החמץ.